שילג'יט (Shilajit) הוא חומר כהה ודביק שנמצא בשימוש ברפואה המסורתית במשך אלפי שנים. אמנם יש מחסור במחקרים מדעיים מבוססי ראיות על העיסה דמויית הזפת הזו, אבל מספר מחקרים מודרניים רמזו שבחלק מהיתרונות שלו לכאורה יש אלמנט של אמת.
בשל האזכורים המסתוריים והאופי המורכב שלו, רבים נותרים מבולבלים לגבי מה זה שילג'יט בדיוק. במאמץ לפוגג חלק מהמסתורין ולבנות תמונה מדויקת של מה זה, מאמר זה ינסה להסביר את ההיסטוריה, המאפיינים, היכן הוא נוצר, איך הוא נוצר וכיצד הוא פועל.
החומר ה"הרבומינרלי" מגיע מסלעים הרריים גבוהים, בדרך כלל בהרי ההימלאיה וטיבט, אם כי ניתן למצוא אותו גם במספר מקומות גבוהים באסיה ובדרום אמריקה. הוא נוצר על ידי פירוק הדרגתי של צמחים וחומרים אורגניים על ידי חיידקים לאורך תקופות זמן ארוכות.
שילג'יט עשיר מאד בעשרות מינרלים, ובעיקר בחומצה פולבית, שנאמר שהיא המרכיב הפעיל העיקרי שלו. חומצה פולבית נוצרת על ידי פירוק איטי ביותר של חומר אורגני וניתן למצוא אותה בחימר, חול, כבול, סלעי הרים ובוץ.
התרגומים שונים, אבל אומרים ששילג'יט פירושו "משמיד חולשה" או "כובש ההר" בשפה העתיקה סנסקריט. הוא קיים תחת מספר שמות שונים בהתאם למקום שבו אתם נמצאים בעולם, בעיקר מומיו (Mumijo). צבע השילג'יט הוא חום כהה מאד, על גבול השחור, והוא צמיגי מאד כמו זפת או שרף. עם זאת, הוא מסיס במים והוא נצרך לעתים קרובות לאחר ערבוב במים.
הוא מקושר בדרך כלל עם איור ודה, מערכת ריפוי עתיקה שמקורה בהודו, אם כי יש גם דיווחים על השימוש בו על ידי רופאים יוונים, רומאים, סינים ומרכז אסייתים. על פי האגדה, אלכסנדר מוקדון השתמש ב"דמעות הרים" - שלדעת חלק מהחוקרים הוא שילג'יט - כדי לרפא פצעי מלחמה במהלך הקמפיין שלו בהודו.
ישנן טענות אנקדוטיות לפיהן ניתן להשתמש בשילג'יט למספר עצום של מטרות, ובעיקר הגדלת "אנרגית חיים" ושיפור אריכות ימים. באשר למחקרים מדעיים, יש כאלה המצביעים על כך שהוא מחזיק בהבטחה לבעיות בריאותיות מסוימות. עם זאת, רבים מהמחקרים הללו הם בהיקף קטן או בוצעו רק על חיות מעבדה, כלומר יש להתייחס לממצאים שלהם בזהירות.
לפעמים הוא מקודם כאפרודיזיאק חזק. למרות שאין מחקרים ישירים על זה, מחקרים אחרים הצביעו על כך שניתן להשתמש בו כדי לטפל ברמות נמוכות של טסטוסטרון. במחקר על 96 גברים בריאים בגילאי 45 עד 55, מחציתם קיבלו פלצבו ואילו למחצית השנייה ניתנו 250 מיליגרם של שילג'יט טהור פעמיים ביום. לאחר 90 יום, למשתתפים שצרכו את השילג'יט הטהור היו רמות טסטוסטרון גבוהות משמעותית בהשוואה לקבוצת הפלצבו.
במחקר אחר, 60 גברים עם בעיות פוריות נטלו שילג'יט פעמיים ביום במשך 90 יום לאחר הארוחות. לאחר 90 ימי טיפול, יותר מ-60% מהמשתתפים הראו עלייה בספירת הזרע הכוללת, בעוד שתנועתיות הזרע עלתה ב-12%.
צוות אחד של מדענים בחן האם ניתן להשתמש בשילג'יט בטיפול במחלת האלצהיימר, תוך ציון התכונות ה"פרוקוגניטיביות הפוטנציאליות" שלו. הם הציגו ראיות לכך ששילג'יט עזר לתאי המוח של חולדות לגדול בצלחת פטרי. יתר על כן, הם טענו כי החומר עשוי להחזיק בתכונות מסוימות שעוצרות הצטברות של חלבוני טאו, הנחשבים כגורם הישיר לאלצהיימר והפרעות ניווניות אחרות. עם זאת, זו טענה נועזת הדורשת ראיות נוספות.
שילג'יט נחשב לעתים כתרופה לתשישות ולעייפות, ולכן מחקר אחד על 63 גברים פעילים חקר אם הוא יכול לעזור ל"ירידה בכוח השרירים הנגרמת מעייפות". ממצאיהם הגיעו למסקנה שאלו שלקחו את התוסף היו פחות עייפים ואכן היו בעלי החזקה טובה יותר של כוח השרירים המרבי.
ההיסטוריה של השילג'יט
עם מקורות מוצקים במזרח, ההודים הקדמונים ותרבויות אחרות כיבדו אותו כתרופה רבת עוצמה, עם היסטוריה מתועדת שמזכירה חומר רב עוצמה זה במשך יותר מ-3000 שנה. נמצא במערות ובנקיקים של מדרונות הרים גבוהים מאד (3,000 עד 5,000 מטר) ברחבי הודו, סין, מרכז אסיה, איראן ועוד כמה מדינות ערביות; הילידים של האזורים האלה כולם מכירים היטב את השילג'יט.
כמה מהתיעודים העתיקים ביותר של תרופה זו הולכים בערך 5000 שנה לאחור בהודו ובהרי ההימלאיה, מה שגרם לרבים להאמין שמכאן מקורו של השילג'יט. עד היום, השילג'יט האיכותי ביותר מגיעה מהרי ההימלאיה ומהרי אלטאי.
טקסטים הינדיים ו-וודיים עתיקים - כמו צ'ארקה סמהיטה (Charaka Samhita) וסושרוט סמהיטה (Sushrut Samhita) שלימים היוו את הבסיס לאיור ודה - מתארים במפורש כיצד להכין את השילג'יט, עם אילו עשבי מרפא לערבב אותו ומתי מתאים להשתמש בו לטיפול במגוון רחב של מחלות. חלק מהטקסטים הללו אפילו מתייחסים לשילג'יט אלוהי, רוחני ומיתולוגי, וקובעים שהוא בא מהאל ההינדי שיווה.
ישנו חומר נוסף כמעט זהה לשילג'יט שהתגלה על ידי האנשים שחיים בהרי אלטאי ובאזורים אירו-אסיאתיים אחרים כמו הרי הקווקז. סוג זה של שילג'יט ידוע בשם מומיו. השם הוא וריאציה של המילה היוונית mumie, שפירושה "להציל או לשמר את הגוף".
יש מעט מאד הבדל בין מומיו ושילג'יט, מלבד העובדה שההרכב הכימי שונה במקצת וכי השילג'יט ההימלאי נחשב עתיק יותר, נדיר יותר ומעט חזק יותר. אנשים רבים משתמשים במילה שילג'יט ומומיו לסירוגין, מכיוון שתכונותיהם כמעט זהות. מומיו זכה להערכה אינספור פעמים גם בטקסטים רוסיים, טורקיים, שומריים, מצריים, פרסיים וערבים.
בטקסט אחד כזה, שכותרתו 'The Form of Climates'' (מחזנול-אדוויה) מאת אלחקים עליווי, מתואר סיפור שבו התגלה מומיו במערה הררית על ידי שומר הסולטן. הוא הציב זקיף מחוץ למערה כדי לשמור עליו כמו על אוצר ופעם בשנה, משרתיו היו אוספים אותו.
יתרה מכך, רופאים, מדענים ופילוסופים מפורסמים ידעו על שילג'יט; כמו אבן סינא, פאראצלסוס ואל-בירוני, שהייתה להם השפעה רבה על עיצוב רעיונות בחברה כיום. כמו בספרות האיור ודית, כל אנשי המקצוע הקדמונים הללו הסבירו בכתביהם כיצד לטהר ולהשתמש בשילג'יט בשילוב עם צמחי מרפא אחרים מתוך כוונה לבריאות טובה יותר. בין אלה שהכירו, שילג'יט וכל החומרים הקשורים נחשבו לדבר הקרוב ביותר למעיין הנעורים האגדי.
כשהמסחר נפתח בין המזרח למערב, שילג'יט החל להתפשט לאירופה. מלכים, קיסרים וסולטנים כולם העריכו מאד את החומר ולכן הוא היה נגיש במידה רבה רק לעשירים שיכולים היו להרשות לעצמם לשלם עבור משקלו בזהב. באופן טבעי הוא הפך למוצר סחיר יקר מאד.
במערב, שילג'יט תואר לראשונה על ידי הפילוסוף היווני הגדול אריסטו, לפני כ-2500 שנה. כתביו מדברים עליו כמגלם תכונות מרפא כמו גם כיצד למצוא את האיכות הטובה ביותר. זה מצביע על כך ששילג'יט נמצא בתנועה בין המזרח למערב במשך זמן רב במיוחד.
אזכורים אירופאים אחרים של שילג'יט משולבים באופן מפתיע ביצירותיו המפורסמות של ויליאם שייקספיר, כולל נשות וינדזור העליזות, מקבת ואותלו.
"טבעתי, אבל החוף היה שטוח ורדוד - מוות שאני מתעב, כי המים מנפחים אדם, ואיזה דבר הייתי צריך להיות כשהתנפחתי! (ע"י האל) הייתי צריך להיות הר של מומיו".
נשות וינדזור העליזות, מערכה 3, סצנה 5, שורות 13-18
"כֶּפל טורַח, כֶּפל כּורַח, בקלחת, אש, לבעור לך. קַשְקַש דרקון, שן של זאב, קרביים של כריש רעב, מוּמְיָת מכשפה בּלָה"
מקבת', מערכה 4, סצנה 1, שורות 20-24
"וזה נצבע במומיו אשר המיומנים שימרו מלבבות עלמות"
אותלו, מערכה 3, סצנה 4, שורות 65-66
למרות כל האיזכורים המתועדים היטב של שילג'יט, רבים מייחסים בטעות את גילויו בעת המודרנית לחוקר הבריטי, סר מרטין אדוארד סטנלי (Sir Martin Edward Stanley) בשנת 1870. הוא הבחין שנראה כי קופים בהרי ההימלאיה נותרו זריזים בזקנתם, בניגוד לעמיתיהם מאירופה. הקופים הללו נראו אוכלים אבנים שחורות דמויות זפת, ולאחר מחקר נוסף, הילידים שם אישרו ששילג'יט היה זה שאחראי לבריאותם הטובה.
בזמן הגילוי המחודש הזה, המדע המודרני כפי שאנו מכירים אותו רק התחיל להתגבש, והביא למעין רנסנס עבור השילג'יט. מדענים מכל רחבי אירואסיה החלו לחקור את החומר הקסום לכאורה הזה, והעלו תיאוריות רבות לגבי איך הוא נוצר, כמו גם חקרו את כל היתרונות המדהימים שכבר היו ידועים לילידי האזורים הללו.
ככל שיותר אנשים התחילו לבדוק אותו, הם גילו שרוב פסגות ההרים הגבוהים בעולם מציעות וריאציה של החומר הזה, כולל אלו בנורבגיה, אפריקה ודרום אמריקה. כיום ניתן למצוא כמה מהנתונים הטובים ביותר על הנושא בספרות הרוסית וההודית.
מאפייני השילג'יט
כדי להבין טוב יותר מהו שילג'יט, חשוב לשים לב לתכונות הכימיות והפיזיקליות שלו. מאפיינים אלה הם מה שמבדיל אותו מחומרים אחרים שנראים דומים אך אינם זהים כלל, כגון אוזוקריט (Ozokerite). צריך להיזהר לא לבלבל את השילג'יט עם מוצרים מתחזים אלה, מכיוון שלפעמים הם נמכרים כזיופים, והם לא יתרמו באופן חיובי לרווחה הכללית שלכם.
כאשר נאסף, שילג'יט הוא נראה כמו מסת שרף חומה כהה (כמעט שחורה). בהתאם למקום ממנו נאסף השילג'יט, הוא עשוי להיראות מעט בהיר יותר או כהה יותר, כמו גם להיות בגוון של ענבר או אדום. לדברי כמה חוקרים, ככל שהדגימה מאובנת יותר הצבע כהה יותר, מה שמוסיף עוד יותר להבנה ששילג'יט ההימלאיה מעט יותר מבוגר ממומיו. חלק מהמומיו אף עשוי להיות בצבע צהוב, מה שאולי מעיד על כך שהוא בצורה אבקתית, ללא כל מגע עם מים. עם זאת, צורה זו נדירה ביותר וקשה מאד למצוא אותה.
שילג'יט איכותי נוצר בכמה מרכסי ההרים העתיקים בעולם מחומר אורגני בגבהים גבוהים להפליא, עקב תהליכים טבעיים לאורך מיליוני שנים. כתוצאה מכך, יש המתייחסים לשילג'יט כאל זפת מינרליים, אספלטום, אוזוקריט או אפילו כאל סוג של מוצר מבוסס נפט כמו שמן מינרלי, אבל למעשה זה לא אף אחד מאלה. ההבדל העיקרי הוא ששילג'יט עשוי מפחמן אורגני ומכיל רשימה מרשימה של יסודות שמקורם אורגניים, בניגוד למורכב כולו מחומרים אנאורגניים, כפי שניתן למצוא בחומרים שהוזכרו לעיל.
שילג'יט דומה מאד לחומרים הומיים (Humic substance) אחרים המצויים באדמה מכיוון שהוא מורכב מ-60% עד 80% הומוס - אולם לאחר מיליוני שנים ובתנאים מדויקים כפי שנמצאים בגובה רב, החומרים הללו עוברים שינוי עמוק, והופכים למוצר טבעי פנומנלי מוכן לצריכה אנושית שאנו מכירים היום. החלק השני של השילג'יט שאינו עשוי מחומצות הומיות ופולביות מורכב מאלקלואידים צמחיים מועילים, חומצות אורגניות, שרפים, שעווה ותרכובות טבעיות רבות אחרות עם השפעות מרוממות.
להלן רשימה מלאה של יסודות קורט בשילג'יט טיפוסי (לפני תהליך הטיהור שיפורט בהמשך):
חומצות אורגניות (ציסטאין, ליזין, אלנין, היסטידין, ארגינין, חומצה אספרטית, גליצין, חומצה גלוטמית, סרין, טירונין, תראונין, פרולין, טירוזין, מתיונין, לאוצין, ולין)
קשרים פפטידים ראשוניים ומשניים הידרו מחומצן
שרפים ושאריות צמחים
קבוצות סיליקט של צורן דו-חמצני
כמויות קטנות של תחמוצת סטרונציום
רשימה זו של אלמנטים נשארת פחות או יותר זהה בכל סוגי השילג'יט, עם הבדלים קלים ביחסים של כל אחד מהם בהתאם למקור הגיאוגרפי. שילג'יט שנקצר מהרי הקווקז, למשל, נוטה להיות גבוה יותר בברזל, נחושת ומנגן מזה של זנים ממרכז אסיה.
בהרי ההימלאיה, ארבעה סוגים של שילג'יט הוגדרו על סמך יחס הנוטריינטים שלהם: אדום (זהב), כחול (נחושת), לבן (כסף) ושחור (ברזל). הצבעים מתייחסים לצבע העפרות שהשילג'יט נמצא בתוכם ומסביבם, כאשר יש מעט יותר מהמינרל הספציפי הזה בשילג'יט בהתאמה (למשל, שילג'יט אדום מכיל קצת יותר זהב מאשר זנים אחרים).
מדענים השקיעו זמן רב בבדיקת סוגים רבים של שילג'יט כדי לראות אם לתכולת המינרלים הזו יש יתרונות ייחודיים. חלק מהתוצאות מבלבלות, במיוחד בקרב קבוצות שונות של מדענים הודים שלכל אחת מהן יש דעה שונה לגבי מהן הטובות ביותר.
למרבה המזל, רוב הניסויים הללו שבוצעו ברחבי אירואסיה הראו שכל שילג'יט ומומיו מציעים השפעות בריאותיות חיוביות כמעט זהות. החריגים היחידים להבנה זו הם גבהים נמוכים, חשיפה לחום ושימור לקוי, כל אלה מפחיתים את העוצמה.
האמת, לשילג'יט אין עדיין נוסחה כימית סטנדרטית. מכיוון שהרכב כל המינרלים שונה מעט מאזור לאזור, קשה ליצור נוסחה אוניברסלית. שלא לדבר על חלק החומצה הפולבית של השילג'יט שעושה את זה כמעט בלתי אפשרי, מכיוון שאף אחד לא יכול לומר לכם מהי הנוסחה הכימית לחומצה הפולבית עצמה.
לשילג'יט יש נקודת התכה של 80 מעלות צלזיוס. זוהי דרך אחת להבדיל בין חומרים מזויפים, כמו אוזוקריט, שנקודת ההיתוך שלהם היא 73 עד 76 מעלות צלזיוס. אם שמים שילג'יט במקרר או שומרים אותו בטמפרטורות נמוכות, שרף השילג'יט מתחיל להתקשות והופך שביר. הפלת חתיכת שילג'יט קרה על הרצפה תנפץ אותה. בזמן שהוא מתקרר במידה כזו, הוא גם זוכה לברק שאין לו כשהוא בטמפרטורת החדר. אתם אמורים להיות מסוגלים לרכך חתיכת שרף שילג'יט קרה בכף היד שלכם בקלות.
לשילג'יט זיקה גבוהה במיוחד למים והוא מסוגל להתמוסס בקלות במים, בין אם בטמפרטורת החדר ובין אם בחימום. רבים מהמינרלים האורגניים בשילג'יט קיימים בצורת מלח, מה שמקנה תכונות היגרוסקופיות הדומות לאלה של מלח. לדוגמה, אם תשאירו שקית פתוחה של אבקת שילג'יט באיכות טובה למשך 1 עד 3 ימים, היא תתחיל לשאוב לחות מהאוויר ולהתגבש.
שילג'יט אינו מתמוסס בשמן כפי שהוא מתמוסס במים, אולם הוא מכיל באופן טבעי חלק קטן של רכיבי חומצות שומן. בצורת שרף או אבקה, אפשר בקלות לערבב אותו למשחה.
באופן לא מפתיע, לשילג'יט יש גם תכונות חומרים פעילי שטח. משמעות הדבר היא שהוא מוריד את מתח הפנים של המים, מה שמקל על ערבוב חומרים אחרים למים. חומרים פעילי שטח משמשים בדרך כלל בחומרי ניקוי ביתיים כדי לשבור את מתח הפנים של כתמים, אם כי זה לא יעבוד במקרה של שילג'יט מכיוון שהוא יוצר כתם הרבה יותר רציני משלו.
מאיפה השילג'יט מגיע?
מלבד המקורות הגיאוגרפיים ההרריים הברורים של שילג'יט ומומיו, הדגימות שלו קשורות קשר הדוק לחומרים הומויים באדמה כי הוא נוצר מחומר צמחי מתפרק.
המדען ההודי שבנת גוסאל (Shibnath Ghosal) חקר דגימות רבות של השילג'יט ההימלאי. הוא קבע כי בדגימות היו חלקים של שרפים, מסטיק ושאריות צמחים, שמייחסים לקקטוס ספציפי שגדל ליד אתרי האיסוף מכיוון שהוא מכיל תרכובות דומות, שמו הלטיני הוא "אספלטום פונג'ביאנום" ("Asphaltum Punjabianum").
לאחר שהצמח מת הוא נחשף לפגעי מזג האוויר ומתערבב עם מים. השרף הצמחי נשטף לתוך האדמה ומתערבב עם מינרלים ואלמנטים אורגניים - לפני התאדות לקרום היושב בתוך חריצים או מערות סלעיות. נהוג לחשוב שאבן גיר מעשירה את התהליך, ועוזרת לתוצר הסופי להתקשות לשילג'יט.
רוב העבודה הכרוכה בהכנת שילג'יט נעשית על ידי הטבע. אך לפני שהוא הופך מושלם לצריכת אדם, יש לאסוף אותו, לטהר אותו ואז לייבש אותו.
בהרים גבוהים, שבהם התנאים קיצוניים, הטבע עובד כבר מיליוני שנים כדי לייצר שילג'יט. גבהים גבוהים יותר מספקים שינויים חדים בטמפרטורה, תכולת חמצן מופחתת, מהירויות רוח דרמטיות, קרינה מוגברת ופחות פעילות מיקרוביאלית; כל אלה תורמים ליצירת שילג'יט.
כאשר גשם, שלג מומס או אפילו סתם לחות אטמוספרית מתעבה על מדרונות ההרים, הם עוברים דרך האדמה ודרך שכבות של חומר אורגני. יחד עם זה, תרכובות אורגניות מועילות רבות מופקות; אשר נוצרו בתהליכים טבעיים מורכבים ובסביבה ההררית הקשה. בסופו של דבר הנוזל הזה מסיים בתוך נקיק או מערה בצלע ההר, מתאדה ומשאיר אחריו קרום חום-שחור שעשיר במינרלים קורט - זה שילג'יט.
במקרים מסוימים, המסה המקורית הראשונית הזו נוצרת כה עבה שהיא מצטברת לזקיפים או ממלאת חריצים עמוקים מאד בהרים, ויוצרת מרבצים גדולים של שילג'יט. באתרי איסוף מבוססים כמו אלה הוא נקצר מדי שנה על ידי עובדים מקומיים.
תהליך טיהור השילג'יט
כאשר שילג'יט נקצר, הוא מכיל זיהומים כגון עפר, שברים וחומר צמחי. ההערכה היא שכל מסה נתונה של שילג'יט גולמי מורכב יותר מפי 2 עד 15 זיהומים מהחומר הטהור עצמו. כדי להסיר זיהומים אלה, השילג'יט עובר מיצוי באמצעות מים, סינון, צנטריפוגה (או ערבוב) ואידוי כדי לייבש אותו. במהלך תהליכים אלה, המוצר גם הופך אורגני יותר, ומאבד כל רכיב אנאורגני, כגון מינרלים שלא נקשרו לחומצה פולבית בצורה יונית אורגנית.
מכיוון ששילג'יט מסיס מאד במים, הצעד הראשון הוא לרסס אותו במים המאפשרים להפריד את רוב הזיהומים. הוא נשמר בדרך כלל בתמיסה במשך 12 שעות, בטמפרטורה של 63 מעלות צלזיוס. כל שעתיים מערבבים את הנוזל במשך 15 דקות. בסוף התהליך, נוצר קו ברור בין הזיהומים ומי השילג'יט. לאחר מכן מנקזים את התמיסה בזהירות באמצעות צינור. השלב הבא משתמש בסדרה של מסננות רשת עדינות, יוצקים את התמיסה דרך מחסומים עדינים יותר ויותר עד שכל החול, הפסולת והזיהומים הנוספים הוסרו.
מאז ימי קדם, תהליך זה לא השתנה הרבה. היוצא מן הכלל היחיד הוא שבמקום מערכות סינון מודרניות, המקומיים היו משתמשים בבד רשת עדין ומסננים אותו בדומה לדרך שגבינה מסוננת דרך בד מלמלה כדי להסיר את הלחות. כמו כן עיבוד מודרני מאפשר שימוש בטמפרטורה מבוקרת ולהבטיח את איכות המים המוספים במהלך התהליך.
ייבוש הוא השלב הבא הנדרש לפינוי כל המים שנוספו בשלב הטיהור. זה גם נחוץ כדי להשיג את הגרסה המרוכזת/יבשה יותר על ידי אידוי נוסף. אנשי מקצוע בימינו ישלחו את התמצית למאייד ואקום שם היא ממוצה ואז נמכרת כשילג'יט נוזלי או מיובשת יותר בתנורים ליצירת שרף, שילג'יט מוצק או אבקה. במקרה של האבקה, שילג'יט מוצק במיוחד נטחן ומסונן שוב כדי לספק את המרקם הטוב ביותר.
היצרנים הטובים ביותר של שילג'יט לא ישתמשו בטמפרטורות גבוהות, אולם רוב היצרנים עושים זאת לתוצאות המהירות ביותר. חלק מהיצרנים פנו לייבוש בהקפאה של השילג'יט שלהם כדי לייצר את האבקה מכיוון שהדבר אינו דורש אותו חום גבוה לפרקי זמן ממושכים ומשמר יותר מהחומרים המזינים במוצר.
למרבה הצער, לא כל היצרנים של השילג'יט משתמשים בשיטות המתוחכמות שיש לעולם המודרני להציע. במקום לייבש את השילג'יט באמצעות הטכנולוגיה הטובה ביותר שבה ניתן לשלוט על הגורמים באופן מלא, יצרנים אלה פשוט מניחים את השילג'יט הנוזלי בתוך בור או כלי חסין אש. ואז, מדליקים אש, הם מרתיחים את החומר עד שהוא מצטמצם לעיסה סמיכה.
למרות שזו הייתה טכניקה עתיקה בהודו ובחלקים אחרים של המזרח התיכון, היא פוגעת במוצר הסופי, ומפחיתה באופן דרמטי את עוצמתו ואיכותו. זוהי עדיין שיטת ייבוש נפוצה למדי המשמשת כיום וצריך להימנע ממנה על ידי אלה שמחפשים את השילג'יט האיכותי ביותר.
יש עוד טכניקה עתיקה עדיפה על הרתחה של שילג'יט. לפני שהומצאה הטכנולוגיה המודרנית, אנשים נהגו לייבש את השילג'יט הנוזלי שלהם בשמש. השילג'יט הונח על מגש מחורר אשר הוחלק לתוך סוג מיוחד של מיכל, דומה מאד לתנור שמש פשוט. מכסה המיכל מורכב מלוח זכוכית הממקד את חום השמש פנימה כדי לייבש את התכולה.
אוורור טוב מאפשר ללחות לצאת מהמיכל, כאשר אוויר זורם מהצד התחתון של המגש אל פתחי אוויר ליד החלק העליון. ייבוש בשמש נשמע אטרקטיבי למי שרוצה מוצר טבעי לחלוטין, אולם התהליך לוקח הרבה מאד זמן כדי להניב תוצאות והוא יקר מדי עבור היצרנים בימינו. ישנם כמה חריגים באזורים בהרי ההימלאיה שבהם אין גישה לטכנולוגיה מודרנית.
פעולת השילג'יט
ההרכב של השילג'יט הוא ייחודי ולכן הוא עשיר ביתרונות. בניגוד לתוספי מזון אחרים, לשילג'יט אין מרכיב פעיל אחד שאחראי לפעולתו. במקום זאת יש לו מרכיבים פעילים רבים ושונים שמתחברים כימית ליצירת משהו ייחודי לחלוטין. באותו אופן, אתם לא באמת יכולים להסתכל על הגזים מימן וחמצן בנפרד כדי לקבל מושג מה זה מים; במקום זאת, אתם צריך לראות איך הם משתלבים כדי ליצור אותם.
עם זאת, אנחנו נסתכל על כל אחד מהרכיבים האינדיבידואליים של השילג'יט כדי לקבל מושג טוב יותר על איך זה עובד, אבל הקסם האמיתי טמון באופן שבו חלקים אלה עובדים יחד כמכלול.
חומצות הומיות ופולביות
חלק גדול מהשילג'יט מורכב מחומצות הומיות, שאחוז קטן מהן הן חומצות פולביות. שני החומרים הללו נופלים תחת מחלקה ספציפית של חומצות אורגניות שהן תוצרי לוואי של פעולה מיקרוביאלית באדמה ובמים. כל אחד מהם אחראי לקישור לחומרים מזינים מועילים ולעזרה לכל החיים על פני כדור הארץ לשגשג.
חומצות הומיות הן חלקיקים הרבה יותר גדולים מחומצות פולביות, שתיהן בעלות תכונות מעט שונות. שניהן קולטות חומרים מזינים יחד, אך חומצות הומיות נוטות להיקשר לפוליפנולים וחומצות אורגניות אחרות בעוד שחומצות פולביות קולטות מינרלים פולביים, ויוצרות קשרים מורכבים. נראה כי הפוליפנולים (תרכובות מסונתזות בצמחים נוגדי חמצון) וחומצות אורגניות אחרות הנמשכות לחומצות הומיות אחראיות ליתרונותיהם הרבים של נוגדי החמצון ותומכים במערכת החיסון.
הוא גם נקשר לקינונים (Quinone), היוצרים מינונים קטנים של רדיקלים חופשיים. קינונים אלו - בשילוב עם שאר התרכובות המועילות המצויות בחומרים הומויים ופולביים. חומצות פולביות יוצרות גשר בין מינרלים אנאורגניים לאורגניים, נקשרות ביעילות למינרלים אנאורגניים וממירות אותם לצורתם האורגנית; טרנספורמציה המאפשרת למינרלים להפוך לחומרי הזנה הנספגים בקלות שצמחים ובעלי חיים (כולל בני אדם) יכולים להטמיע במלואם.
חומצה פולבית פועלת גם כאלקטרוליט חזק. בהיותה אחד האלקטרוליטים החזקים ביותר על פני כדור הארץ, זה עשוי לעזור להחזיר את האיזון הכימי לתאים באמצעות אספקת מינרלים חשובים כמו נתרן, אשלגן ומגנזיום. מעבר ליתרונות אלה, חומצה פולבית מציגה חיזוק חיסוני חזק ונוגדי חמצון. מכיוון שגם חומצות הומיות וגם חומצות פולביות הן תוצרי לוואי של חיידקים מועילים.
בדרך כלל היינו משיגים חומצות אלו מתוצרת טרייה, אך עקב התערבות מודרנית (חומרי הדברה, טיפול כימי במים וכו'), הן חסרות לנו בתזונה שלנו. שילג'יט מכיל אותן בפרופורציות מושלמות לתזונה ורווחה מיטביים.
מינרלים קורט
מינרלים קורט הם עוד חלק חיוני בתזונה שלנו, שלעתים קרובות חסר. נתונים סטטיסטיים מכל העולם חושפים שאוכלוסיות רבות נמצאות בסיכון למחסור במינרלים, חוות חוסרים תת-קליניים ביסודות כמו מגנזיום, אשלגן, סלניום, אבץ, כרום ועוד. מחסור תת-קליני פירושו שאינכם מקבלים כמויות נאותות של רכיב תזונתי שאתם צריכים, אולם הוא אינו חמור מספיק כדי להירשם על ידי רופא כמחסור חמור ומלא (שלעתים יכול להביא אדם לאשפוז).
חיים עם ליקויים תת-קליניים כרוניים הופכים אותנו למועדים יותר לנטייה למערכת חיסונית חלשה יותר ומביאים למצבים גרועים יותר באופן כללי. אחרי הכל, כל התאים המרכיבים את גופנו דורשים מינרלים קורט כדי לתפקד בצורה מיטבית; הוא משתמש בהם כדי לשלוח אותות תאיים, לייצר אנזימים או חלבונים וכן הלאה.
איך המרכיבים עובדים יחד כמכלול?
בעוד שכל אחד מהרכיבים שנמצאים בשילג'יט מרשימים כאשר בודקים אותם, התוצאה הכוללת יוצרת חומר בעל מאפיינים כמו שאף חומר אחר שנמצא על פני כדור הארץ יוצר. השילוב של חומצות הומיות פולביות, מינרלים קורט, שרפים צמחיים, פוליפנולים, חומצות אורגניות וקומפלקסים של פחמן 69 ו-DBP הופך את השילג'יט למוצר מורכב באמת - משהו שרק הטבע יכול היה ליצור במשך מיליוני שנים.
כשנצרך נראה כי הרכיבים הפולביים וההומיים מעוררים את חילוף החומרים המינרליים שלנו וכן מקדמים את חדירות דופן התא, ומאפשרים לכל החומרים המזינים שבתוך השילג'יט להגיע בקלות לאן שהם צריכים להגיע.
החומצות האורגניות, חומרי הזנה מהצמחים והמינרלים תומכים בכל חלקי התא בכל מה שהם צריכים כדי לשקם את עצמם, מקלים על תפוקת אנרגיה מוגברת, ייצור יעיל של חלבונים ואנזימים, כמו גם מחזק את מנגנוני ההגנה והריפוי הטבעיים של הגוף שלנו.
החדשות הטובות הן ששילג'יט נחשב באופן נרחב לבטוח ויש לו תופעות לוואי מינימליות. חשוב, עם זאת, שהשילג'יט לא יהיה גולמי אלא מעובד מכיוון שהוא עלול להיות מזוהם עם תוצרי לוואי לא רצויים, כמו פתוגנים ומתכות כבדות. כמו כן, יש אפשרות להיות אלרגי לחומר, אז למי שיש נטיה לאלרגיות מומלץ לצרוך לצרוך אותו לאחר התייעצות עם רופא.
במהותו, שילג'יט באמת היה ועודנו הדבר הקרוב ביותר למעיין הנעורים שהאנושות חשפה עד כה.
למעוניינים, הצלחתי למצוא ספק מקומי שמספק שילג'יט טהור ברמה הגבוהה ביותר בארץ ובמחיר הוגן והוספתי לחנות שלנו (הזהרו מזיופים): רכישה של שילג'יט טהור בחנות הגמל המעופף
מקורות:
Comments