למה אצטרובל?

- למאמר זה גרסא קולית -

כחלק מעיסוקיי אני מסתובב בעולם לאורך רוב שנות חיי, מגיע למקומות רבים ומגוונים, כאלה שכולנו מכירים ורבים שאף אחד לא שמע על קיומם מעבר למי שמתגורר בהם. אלה המקומות שאני הכי אוהב ואחד הדברים שאני נוהג לעשות בהם הוא להיכנס לקתדרלות, אותם מבני ענק מנותקים הניצבים במשך מאות ואלפי שנים כמעט בכל ישוב, ללא קשר לגודל או אופי היישוב עצמו, הקתדרלה תמיד במרכז, תמיד עצומה, מאיימת, עשירה ושופעת ביצירות אמנות ואפופה באווירה של מיסתורין הנעה בין אימה להתרוממות רוח.

במשך שנים אני בוחן את אותן קתדרלות ומעבר למוטיבים החוזרים שכולנו מכירים כמו ישו, מריה, צלבים וקדושים למינהם, ישנו מוטיב נוסף שתמיד נראה לי מוזר, חריג, כזה שלא הצלחתי להבין למה הוא מופיע תמיד, כמעט בכל קתדרלה, בכותרת עמוד, בראש פמוט, במזרקה, בתוך ציור או פסל, הוא מופיע בכל כך הרבה מקומות כך שאנו כבר מקבלים זאת באופן טבעי ולא באמת חושבים מה הוא עושה שם? למה דווקא הוא? המוטיב הזה, שנתקלתי בו שוב ושוב הוביל אותי לנושא המאמר. המוטיב הוא פרי עץ האורן, האצטרובל. והמאמר עוסק בבלוטת האצטרובל.

בלוטת האצטרובל

ההקשר של הבלוטה לאצטרובלים שמופיעים בכל קתדרלה, בחצר האצטרובל בוותיקן ועל מטה האפיפיור, כבר די ברור לי, לא במקרה נבחר סמל זה ולא רק בנצרות. בלוטת האצטרובל, שניתן למצוא כמעט בכל בעלי החוליות על הכדור הארץ, היא בלוטה קטנה, בגודל של אפון, הממוקמת במרכז הגיאומטרי המדוייק של המוח. בשונה מרוב מבני המוח, המחולקים לזוגות מימין ומשמאל, היא מבנה יחידני הנחשב לשריד קדום. היא מזכירה בצורתה את פרי עץ האורן – האצטרובל, ונקראת כך על שמו.

בעבר, נחשבה הבלוטה לבלוטה מנוונת, שנותרה כשריד קדום מזמן אבותינו, עד שנות השבעים השתמשו בה רק כנקודת ציון לקו האמצע של המוח. כיום כבר יודעים שבלוטת האצטרובל היא אחת הבלוטות החשובות ביותר בגופנו, החוקרים יודעים לומר שבין תפקידיה השונים, בלוטת האצטרובל מתווכת בין גירוי עצבי להפרשת הורמונים, ומשמשת לוויסות השעון הביולוגי, מחזורי השינה והעירות, חילופי עונות השנה, מערכת החיסון, החשק המיני, והיא גם לוקחת חלק חשוב בתהליך ההזדקנות.

היא אחד מהאזורים הבודדים במוח, שאינו מושפע ממחסום הדם-מוח, מבנה קרומי שמטרתו להגן על רקמת המוח מפני זרימה של מזהמים ונוגדנים מהדם לנוזל המוח, זה מה שמאפשר לה לשחרר הורמונים ישירות לזרם הדם. היא אחראית על ייצור מלטונין, ההורמון שאחראי על ויסות תחושת הזמן ואחראי על השינה, היא גם אחראית על ייצור סרטונין, הורמון המשפיע על מצב הרוח שלנו ואחראי על עונג ושמחה. אחת התכונות המעניינות ביותר של בלוטת האצטרובל, היא יכולתה לאפשר היווצרות של טרנסמיטורים חדשים, המקשרים בין האונה הימנית לשמאלית במוח ותורמים לסינכרון מוחי בין האונות, סינכרון התורם לתפקוד מנטלי אופטימלי.

מחקרים מהשנים האחרונות, גילו שבלוטת האצטרובל מכילה בתוכה את אותם קולטני אור שקיימים גם בעין האנושית, קולטנים הממירים את פוטוני האור לפולסים חשמליים במוח ולתמונות. זה מה שמאפשר לנו לדמיין ולראות ב"עיני רוחינו" - סצנות, פנטזיות, זיכרונות וחלומות, במבנים ויזואלים מוכרים, מה שאולי הופך את הבלוטה למושב ולמקור של היצירתיות ושל הדמיון במוח.

מלבד כל התפקידים הללו, לבלוטת האצטרובל יש עוד תפקיד חשוב במיוחד וכחלק מהתהליך המטבולי, היא מייצרת עוד סוג של טריפטמין או מוליך עצבי בשם דימתילטריפטאמין או DMT, מולקולה המיוצרת בצמחים ובבעלי חיים שונים כמו גם בגוף האדם, הסברה היא ש DMT מיוצר במוחינו ברגע הלידה, ברגע המוות ובזמן חלום. שאמאנים טוענים כי צריכה של DMT, מאפשרת לנו להתנתק מהמימד הארצי ולשוטט במרחבי התודעה, לעבור בין מימדים, לחוות התנסות חוץ גופית ולתקשר עם ישויות ממימדים אחרים.

בלוטת האצטרובל בתרבויות שונות

בלוטת האצטרובל אפופה מאז ומתמיד בהילה של מסתורין והסמל שלה – האצטרובל, מופיע בפסלים, איורים, וציורי קיר בתרבויות רבות כשהוא מסמל את החיבור בין הגוף לרוח. לאורך ההיסטוריה, ראו בבלוטה את השער הפנימי שלנו למימדים רוחנים ולמודעות גבוהה. חלק מהמסתורין קשור כמובן למיקום שלה, שהוא לא רק בדיוק במרכז המוח, אלא בדיוק מאחורי הצ'ארקה או מרכז האנרגיה במצח המכונה בין השאר ה"עין השלישית". אותה נקודה מסתורית במרכז המצח שמתחתיה ההודים מדביקים טיקה ומעליה היהודים מצמידים את התפילין. העין השלישית מקושרת מסורתית לתורות מטאפיזיות ומכונה גם החוש השישי או הצ'אקרה השישית. לאורך השנים יוחסו לה תכונות כמו ראיה ושמיעה על חושית, יכולת תקשור, אינטואיציה והשראה, טלפתיה ומסעות חוץ גופיים.

הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט (René Descartes) ייחס לבלוטת האצטרובל את מושב הנשמה, הדעת והתודעה הגבוהה. היוונים הקדומים ראו בה את החיבור לממלכת המחשבות והאל דיוניסוס (Dionysus) נשא עימו אצטרובל, האלים השומרים מוצגים עם אצטרובל, ההינדים קראו למרכז האנרגטי בו היא ממוקמת אג'נה, שהיא עין, וראו בה את "העין השלישית", אחד הסמלים הבולטים ביותר בתרבות המצרית הוא "העין של הורוס" או "העין של רע", הדומה דמיון מפתיע לתמונת הבלוטה בתוך המוח. וכך נמצא את הסמל הזה, אותו אצטרובל, חוזר שוב ושוב בכל תרבות וצוויליזציה על פני כדור הארץ.

מדוע הסמל הזה חוזר שוב ושוב בכל תרבות וצוויליזציה על פני כדור הארץ?

כנראה לא בגלל שכולם אהבו צנוברים, חשיבות הבלוטה הזו היתה ידועה בעבר, כנראה שיותר ממה שהיא ידועה כיום ויתכן שהבלוטה עברה תהליך של התנוונות אבולוציונית או מכוונת, על כך הדעות חלוקות, אך אין לי ספק שאם היה צריך לבחור איבר בגוף שאם יפסיק לתפקד אז יהיה קל יותר לשלוט בבעל האיבר, היתה זאת בלוטת האצטרובל, השער לתודעה הגבוהה.

מחקרים זיהו כי בלוטת האיצטרובל, נוטה להסתייד עם השנים ולפתח סביבה קליפה של גבישי קלציט העלולה להפריע לתיפקוד השוטף שלה. תהליך הקורה גם באברים פנימיים נוספים, אך הוא משמעותי במיוחד סביב בלוטת האצטרובל בגלל ההשלכות שלה על הגוף והנפש. תופעה זו יכולה לנבוע מזיהום אויר, מכימיכלים והורמונים במזון ובקוסמטיקה וגם מהפלואוריד המוסף למי השתייה. תיאוריות שונות גורסות כי יש גורמים אינטרסנטים שמעוניינים בניוון הבלוטה, כדי למנוע מאיתנו את הגישה לתודעה גבוהה יותר. ישנן שיטות שונות לניקוי בלוטת האצטרובל או לכיול הקריסטלים סביבה, אך לא אכנס לכך הפעם.

אז אותה בלוטה וסמל האצטרובל המופיע בכל כך הרבה מקומות מצליח לגרום לי להבין שכנראה יש לנו עוד הרבה מה לחקור ולהבין על תיפקודה, עצם העובדה שעד לא מזמן חשבו שזוהי בלוטה מיותרת, שריד קדמוני שנשאר לו סתם כך במוח וניתן לכרות אותו ללא שום נזק ופתאום מגלים שזהו אחד האיברים החשובים ביותר בגוף האדם, גורם לי להבין שאנחנו עדיין לא מבינים כמעט כלום, יתכן שפעם ידענו הרבה יותר ובמכוון ואולי שלא במכוון האפשרות שלנו לדעת הצטמצמה יחד עם הסתיידות בלוטת האצטרובל. המודעות כיום ביחד עם הגישה הנוחה למידע, גורמת לאנשים לשאול ולחקור ופותחת בפנינו את האפשרות לגלות מחדש דברים ששכחנו. אל תפסיקו לשאול ולחקור, האמת האוניברסלית מלאה סדקים, הציצו דרכם.