זהו המאמר השביעי והאחרון בסדרה "מבוך הקונספירציות", מומלץ למי שלא קרא את המאמרים הקודמים להתחיל מהם:
הבהרה: לא כל מי שמאמין בתיאוריות קונספירציה הוא חלק מכת או שהוא בהכרח טועה, מחשבה ביקורתית ומחקר של קונספירציות הם מבורכים, עולמנו מלא בשקרים, סילופים וטיוחים ואנו חייבים לשאול ולחקור כל הזמן, רבות מתיאוריות הקונספירציה הוכחו כאמת במהלך ההיסטוריה ובמאמר זה תחשפו לחלקן. רבים מהאנשים שנשאבו למערבולת הקונספירציות לא מודעים לשימוש שעושים בהם, למטרות הנסתרות של האירגונים שמאחורי האופרציה, ולעצם העובדה שהם הומרו להיות חברים בכת, ולכן זילזול, כעס, או אכזבה מהם זה לא חלק מהעניין. מה שאני מנסה לעשות הוא להרים דגל, להתריע על הסכנות ואולי לנסות ולעזור למי שעדיין מתנדנד ולא נשאב למעמקי המערבולת.
"הדבר העיקרי שלמדתי על תיאוריות קונספירציה הוא שתיאורטיקני קונספירציה מאמינים בקונספירציה כי זה מנחם יותר. האמת של העולם היא שהוא בעצם כאוטי. האמת היא שזה לא האילומינטי, או קונספירציית הבנקאים היהודים, או תיאוריית החייזרים האפורים. האמת הרבה יותר מפחידה - אף אחד לא שולט. העולם חסר הגה".
(אלן מור, סופר)
ניתוק אנשים מאמונה בעייתית דורש סבלנות וכבוד. אינטראקציה עם מישהו שמאמין בתיאוריות קונספירציה כמו הקבאל, הארץ השטוחה ואנשי הלטאה יכולה להיות מתסכלת, במיוחד עבור משפחה וחברים. קשה שלא להיות חסר סבלנות ולהגיב בכעס. אפילו מתסכל יותר, שימוש בלוגיקה ובהיגיון כדי לשכנע מאמין שהאמונה שלו שגויה בדרך כלל פועל כבומרנג. מתחיל דיסוננס קוגניטיבי, מאלץ את האדם להתחפר באמונותיו ולבטל כל ראיה מנוגדת כ"שקרים".
איך אדם שפוי יכול ליפול טרף לאמונות כאלה? חוסר הבנה כיצד פועלת השפעה בלתי הוגנת (undue influence) עשוי להוביל להנחה - שגויה - שאדם כזה חייב להיות טיפש או תמים. אחרת, מי יאמין שהארץ היא שטוחה או ששבבים מוחדרים לחיסונים כדי להשיג שליטה על בני אדם?
שגשוג המידע השגוי באינטרנט ומומחי בלוגים המתחפשים למקור חדשותי השליכו את התרבות שלנו לתערובת כאוטית של חצאי אמיתות, בדיות ומגיפה של כשל בבדיקת מקורות. מקורות מהימנים נדחים באופן מזלזל כ"מיינסטרים", בעוד נרטיבים של קונספירציה מתפשטים באופן ויראלי ברחבי המדיה החברתית. אחת התוצאות היא ויכוחים שלא רק מפצלים משפחות אלא מסכנים את הדמוקרטיה.
על מנת להבין את הלך המחשבה ניקח את הארץ השטוחה כמקרה מבחן. הסרט התיעודי "מאחורי העקומה" ("Behind the Curve") משנת 2018 עקב אחר קבוצת תומכי תיאוריית הארץ השטוחה בארה"ב. הסרט הראה שמדובר באנשים רגילים, שניחנים בחשיבה ביקורתית ובספקנות, אך מקדישים את זמנם לביצוע מחקרים מעמיקים וניסויים מדעיים שמטרתם להוכיח שהארץ אינה כדור, אלא דיסק שטוח. לטענתם, במשך מאות שנים ממשלות העולם קשרו קשר להסתיר מהציבור את העובדה שהארץ שטוחה ושאנו כלואים בתוך כלוב מלאכותי ענק, עם פנסים מסתובבים שמדמים את תנועת השמש והירח. מופרך? נכון. ועדיין ה"שטוחיסטים" מפיצים ברחבי העולם, כולל בישראל, כמויות עצומות של מידע בשלל בלוגים, אתרים, פודקסטים, מאמרים, כנסים ועוד.
באחת הסצנות מספר בוב, מחברי הקבוצה, על ניסוי שהם עשו כדי להוכיח שכדור הארץ אינו מסתובב על צירו. הם רכשו מכשיר GPS מתקדם בעשרות אלפי דולרים, ותכננו ניסוי קפדני המודד את זווית השינוי במכשיר פעם בשעה. הוא טען שכל תוצאה השונה משינוי של 15 מעלות בשעה תוכיח שכדור הארץ אינו משלים סיבוב סביב עצמו כל 24 שעות.
ואכן, התוצאה שהם קיבלו היתה 15 מעלות בדיוק. כאן נחשף ההבדל המשמעותי בין חשיבה קונספירטיבית לחשיבה מדעית-ביקורתית. במקום שהממצאים יגרמו לו להטיל ספק בהשערה המקורית שלו, בוב בחר לפקפק באמינות המדידה. הוא טען שיש הפרעת מדידה המגיעה מגורמים חיצוניים, ולכן עליהם לבנות מתקן נוסף שבו ישימו את מכשיר האיכון ויבודדו אותו מהשפעות חיצוניות. אפשר לשער שגם אם בוב וחבריו יבנו מתקן כזה הם יקבלו תוצאה זהה, ולכן יחפשו הסברים נוספים לכך שהמכשיר מספק תוצאות שגויות לדעתם. הם יעשו הכול על מנת להימנע מקבלת המסקנה הפשוטה שכנראה כדור הארץ הוא אכן כדור ומסתובב על צירו.
הסצנה הזאת מדגימה את הכשל העיקרי של תיאוריות קונספירציה – הן בלתי ניתנות להפרכה. תומכיהן ימצאו תמיד הסברים לכל ממצא שאינו תומך בתיאוריה שלהם – כל דבר בין טעות מדידה לבין מזימה מתוחכמת של ארגונים סודיים שפועלים להסתיר את האמת. פסיכולוגים התנהגותיים קוראים לתופעה הזאת "הטיית האישוש" (Confirmation bias) – הנטייה האנושית להתמקד בנתונים שתומכים בעמדתנו ולהמעיט בחשיבותם של נתונים שסותרים אותה, אם לא להתעלם מהם לגמרי. מחקרים מראים גם שההטיה אינה תלויה ברמת המשכל או בכישורי החשיבה האחרים של האדם – כך שאפילו אנשים מבריקים במיוחד יעדיפו להתמקד בממצאים התומכים ברעיון שלהם ויתעלמו מכל השאר.
דוגמה מצוינת לכך הוא סיפורו של אחד המדענים הגדולים במאה ה-20, לינוס פאולינג, שזכה בפרס נובל בכימיה וגם בפרס נובל לשלום. למרות תרומתו העצומה למדע, פאולינג האמין עד יומו האחרון שוויטמינים יכולים לרפא מחלות קשות כמו סרטן, ונלחם בתוקף נגד כל מאות המחקרים הרפואיים שהוכיחו לאורך השנים שאין לוויטמינים כל תועלת במאבק נגד גידולים סרטניים.
תהליך המחקר המדעי מבוסס בין השאר על ההכרה בהשפעה האפשרית שעלולה להיות להטיית האישוש ולהטיות חשיבה אחרות על תהליך החיפוש אחר האמת. לכן חשוב מאד לשמור בקפידה על אובייקטיביות ועל סמיות (מהמילא "סומא" – עיוור), כלומר לוודא שאין למדענים או לנבדקים יכולת לדעת מהם הממצאים "הרצויים" ולהתאים את עצמם אליהם. ההקפדה נדרשת כבר במהלך ביצוע הניסוי ואיסוף הנתונים, וגם בניתוח הממצאים ובעת הבאתם לביקורת עמיתים.
ענין חשוב נוסף בתהליך המחקר המדעי הוא עקרון ההפרכה האמפירית, שהגדיר פילוסוף המדע קרל פופר. העיקרון קובע שהמדע מתקדם על ידי הפרכה של תיאוריות בעזרת הוכחות, ניסויים ונתונים סותרים. כלומר, על מנת להוכיח תיאוריה מדעית לא מספיק לאסוף נתונים שיתמכו בה, אלא יש להראות שאין ממצאים שסותרים אותה. אפשר לעשות את זה במגוון דרכים, למשל לנסח השערת חקר מנוגדת ולתכנן לפיה ניסוי שינסה להוכיח אותה, או להשתמש בקבוצות ביקורת במהלך הניסוי. כל עוד לא נמצאו הוכחות שיסתרו אותה, התיאוריה המדעית תישאר תקפה.
מאחורי התפיסה הזאת עומדת ההבנה שהידע המדעי משתנה ומתפתח בהתמדה. כל תיאוריה, חוק או כלל מדעי יישארו מקובלים כל עוד לא נמצאה דרך להפריך אותם. כפי שהסביר פילוסוף המדע תומאס קון, זה לא בהכרח קל. לטענתו, שינוי פרדיגמה, כלומר מצב שבו הקהילה המדעית זונחת תיאוריה מקובלת ומאמצת תיאוריה חדשה שמתאימה יותר לממצאים הקיימים, הוא אירוע נדיר יחסית במדע. בפועל רוב המחקרים שנעשים מחזקים את התיאוריות המקובלות. כך שהשיטה המדעית אינה מושלמת, אך היא הרבה יותר מדויקת ונכונה מכל שיטה אחרת המוכרת לנו.
עקרון ההפרכה האמפירית מנוגד לשיטת בדיקת העובדות של מאמיני תיאוריות קונספירציה. המאמינים בהן לא מנסים להפריך את התיאוריה שלהם, אלא מחפשים דרכים להצדיק אותה, לרוב תוך התעלמות מכל הממצאים הסותרים. הם כבר יודעים את התשובה, וכל שנותר להם לעשות זה למצוא את ההוכחות שיחזקו את טענתם.
חשוב לעמוד גם על ההבדל בין תיאוריה מדעית לתיאוריה קונספירטיבית. תיאוריה מדעית מתארת רעיון שנחקר, נבדק ואומת בידי כמה מדענים לאורך זמן, ומייצג את התפיסה המקובלת ביותר על הקהילה המדעית לעת עתה. אין לבלבל בין זה לבין השימוש היומיומי במושג "תיאוריה", שמתייחס בעצם להשערה שעדיין לא נחקרה. תיאוריה קונספירטיבית, בהתאמה לשימוש היומיומי במושג הזה, היא רעיון שלא הוכח בצורה מדעית ואינו מייצג את התפיסה המקובלת על המומחים בתחום.
יש הרבה מן המשותף לחשיבה הביקורתית-מדעית ולחשיבה הקונספירטיבית. שתיהן מעלות שאלות ומטילות ספק בתפיסות המקובלות, ושתיהן יצירתיות וחותרות לחשוף את האמת. עם זאת יש פער עצום ביניהן בנכונות של העוסקים בהן להתאים את תפיסתם להוכחות המצטברות. כולנו נוטים במידה מסוימת לחשיבה קונספירטיבית, ולכן חשוב שנהיה מודעים להשפעותיה על מערכת האמונות וקבלת ההחלטות שלנו.
לנסות ולעזור למי שנשאב אל חור הארנב הזה דומה לביטול תיכנות של כתות המתמקד בהבנה ובביטול האפקטים של השפעה בלתי הוגנת, ותמיד כולל מחקר של המקורות לאינדוקטרינציה. מספר כתות אוטוריטריות, כמו QAnon, הוצגו באופן שגוי בתקשורת כתיאוריית קונספירציה בלבד. QAnon הוא הרבה יותר מאמונה, זהו PSYOP, פעולה פסיכולוגית מכוונת לשליטה בהתנהגות, מידע, מחשבות ורגשות (BITE).
ארגון QAnon התחיל כבדיחה, זכה למעורבות של רוסיה ושל גורמי מודיעין צבאיים אמריקאים ממורמרים כמו מייקל פלין, וכעת יש לו מטרה לקטב את האמריקנים, לזרוע מחלוקת ולערער את האמון במנהיגים ובמוסדות של אמריקה, למשל בטענה שהדמוקרטים הם סוחרים בבני אדם ופדופילים. נרטיבים של QAnon שאובים במידה רבה מאותו אב קדמון של תיאוריות קונספירציה, "הפרוטוקולים של זקני ציון", טקסט מפוברק שפורסם לראשונה ברוסיה בשנת 1903. לדברי חוקרים שעוקבים מקרוב אחר הקבוצה, QAnon התפצל לאחרונה למגוון קבוצות. כעת הם נמנעים מ-"QAnon" אך משתמשים ב-"UltraMAGA" כאשר הם מתקשרים במדיה חברתית.
ההבנה מי עושה מה ואיך זה עובד היא חיונית להצלת הדמוקרטיה. קיטוב פוליטי ואמונה רווחת בתיאוריות קונספירציה מגבירים את חוסר האמון, חוסר הוודאות ותחושות חוסר האונים. עד שנלמד לדבר אחד עם השני בגלוי, נידונו לרמה ארסית של קיטוב חברתי בין אלה שמאמינים בקונספירציות האלה לבין אלה מאיתנו שחושבים שלעולם הם לא יהיו כל כך "טיפשים". מעניין לציין שמפריך תיאוריות הקונספירציה מיק ווסט (Mick West), מחבר הספר "Escaping the Rabbit Hole", הגיע לאבחנות דומות על מה שעובד כדי לעזור לאנשים לבחון מחדש את האמונות הנוכחיות שלהם.
בני אדם מתאמצים לחפש סדר ומשמעות באופן שנותן להם תחושה של שליטה בחייהם. זה רגיל שבני אדם מחפשים אישור לאמונות שהם כבר מחזיקים ורוצים להרגיש מיוחדים. כיצורים חברתיים, בני אדם רגישים מאד להידבקות פסיכוגנית (psychogenic contagion). בסט הנסיבות הנכון, כל אחד יכול "להידבק" בתיאוריית קונספירציה המספקת הסבר פשוט למצב שהוא, למעשה, הרבה יותר מורכב. מיליוני אנשים יכולים לגשת לתשובות מהירות וקלות למורכבויות העמוקות ביותר של החיים בלחיצת כפתור פשוטה. אבל מי מספק איזה מידע, ועד כמה האתרים והמידע אמינים?
הנה גישה אינטראקטיבית אסטרטגית (SIA) שמתיישרת באופן מושלם עם העצות של מיק ווסט להתערבות:
סבלנות: לעזור למישהו להחזיר לעצמו את היכולת לחשוב בעצמו ולהיות מוכן לוותר על אמונה שקיימה אותו, אינו תהליך מהיר וחד פעמי. זה לוקח זמן.
כבוד: התייחסו לאדם בכבוד. הבינו שסביר להניח שהאמונות שלכם נראות לו מוזרות כמו האמונות שלו לכם. בקשו ממנו להסביר את הבנתו והימנעו משיפוטיות.
יושרה: מטרת ההתערבות היא לשחרר את האדם כדי שיוכל לחשוב בבהירות בעצמו. הדבר נעשה בצורה הטובה ביותר על ידי שאלת שאלות שעוזרות לאדם לשקף ולבדוק את המציאות. זה לגיטימי להרגיש טוב עם זה כשנותנים למישהו לעשות את זה. אבל חיוני להוציא את האגו מהמצב.
מודעות עצמית: הבינו מהיכן באות האמונות שלכם והיו פתוחים וכנים לגבי תקפותן. היו מוכנים לשנות את האמונות שלכם אם יש הוכחות לכך.
התנגדות למאמצים של שחקנים רעים לקטב אנשים.
לפעמים חוסר אמון בממשלה מוצדק, וספקנות בריאה אינה בהכרח שגויה. עם זאת, תיאוריות קונספירציה משתוללות הן מסוכנות מכיוון שהן מלבות חוסר אמון, בלבול וחשדנות בלתי מוצדקים. חוסר אמון זה מפחית משמעותית את הנכונות להתחשב בטובת הכלל וגורם לשבר חמור בשיח האזרחי ובשיתוף הפעולה. נכונות לרדוף אחר האמת על ידי זיהוי מקורות מידע אמינים ופתיחות להסברים מורכבים הם קריטיים. הישרדות אורח החיים הדמוקרטי תלויה בכך.
מקורות:
Comments