אנליסטית לשעבר של נאס"א הסבירה את הסיבה לכך שתמונות של הגלקסיה שלנו - שביל החלב - אינן אמיתיות. בתגובה לשאלה "איך אנחנו מצלמים את שביל החלב אם אנחנו בתוכו?", מתקשרת המדע ומנתחת החלל לשעבר של נאס"א, אלכסנדרה דוטן (Alexandra Doten), הסבירה שפשוט אין לנו צילומים של שביל החלב.
"כל תמונה מלאה שאתם רואים של שביל החלב היא המחשה", הסבירה בסרטון. "אנחנו לא יכולים לראות את שביל החלב ככה, ואני לא חושבת שבני אדם יראו אותו ככה אי פעם". הסיבה לכך היא די פשוטה, מעולם לא הצלחנו לראות את שביל החלב מכל נקודת תצפית אחרת מלבד קצה הזרוע הספירלית של הגלקסיה שלנו.
חשבו על זה כמו עם כדור הארץ, עם כמה מורכבויות נוספות. ידענו את צורת כדור הארץ במשך זמן רב באמצעות מיפוי פני השטח, לימוד התנועות והצורות של כוכבי הלכת והכוכבים וביצוע מדידות מדוקדקות של כוח המשיכה של כדור הארץ בנקודות שונות. באמצעות זה, קבענו את צורת כדור הארץ, כולל זה שהוא אינו עגול לחלוטין. אבל מעולם לא יכולנו לקבל תמונה שלמה של כדור הארץ עד שעזבנו אותו והגענו מספיק רחוק כדי לצלם את כולו.
התמונה הראשונה של כדור הארץ כולו מהחלל הגיעה בשנת 1972, כאשר האסטרונאוט רונלד אוונס או האריסון שמיט צילמו תמונה מהסיפון של אפולו 17 כשהם היו בדרך לירח. זו הייתה הפעם הראשונה שמסלול משימת אפולו איפשר צילום כזה, והתוצאה הייתה תמונת "הגולה הכחולה" (The Blue Marble) האייקונית.
לעזוב את הגלקסיה רחוק מספיק כדי לצלם אותה זו משימה אחרת לגמרי עבור מין שעדיין לא עזב את מערכת השמש. "כדי לקבל [צילומים של שביל החלב] חללית תצטרך לטוס למעלה או למטה מהדיסק של שביל החלב, ולנוע מאד מאד מאד רחוק", מסבירה דוטן.
אבל זה לא אומר שאנחנו לא יודעים איך נראה שביל החלב. רוב האובייקטים שאתם רואים כשאתם מסתכלים למעלה לשמי הלילה הם כוכבים בגלקסיה שלנו, אותם אנו יכולים למפות. אנו גם יכולים לראות חלק ניכר משביל החלב בשמי הלילה, ומתוך כך אנחנו יכולים למפות את הכוכבים שבתוכו ולבנות המחשה של כיצד הוא נראה. דוטן משווה את זה לניסיון ליצור תמונה של גלגל ענק עליו אתם יושבים כרגע.
אנחנו יכולים לראות ולצלם מספיק אובייקטים בתוך הגלקסיה שלנו - כולל החור השחור הסופר-מאסיבי שבמרכזה - כדי לקבל מושג די טוב על איך היא נראית. מיפוי הכוכבים שבתוכה, ובהסתכלות על צורתה, אנו יכולים לראות שאנו נמצאים בתוך ספירלה של זרוע של גלקסיית מוט ספירלית. צפייה בגלקסיות אחרות הדומות לשלנו עוזרת גם היא, בדיוק כפי שצפייה בבליטה של צדק עזרה לניוטון להבין שגם כדור הארץ בולט באזור קו המשווה.
ככל שנסתכל עליו יותר, כך נוכל להבין טוב יותר מה קורה, כולל לחפש התנגשויות עם גלקסיות אחרות. אבל סביר להניח שלעולם לא נראה את שביל החלב ממרחק שמספיק כדי לצלם תמונה אמיתית של יופיו, ובוודאי לא בתקופת חיינו, או של דורות רבים קדימה.
מקורות:
Kommentare