מאת: Sue Surkes
מקור: Times of Israel
את הנוף הצחיח של הנגב מכסה קנווס של היסטוריה אנושית, תרבות ופולחן - אם אתם יודעים איפה לחפש.
אחד המקומות הטובים ביותר למצוא נוף כזה הוא הר כרכום (על שם הכרכום המדברי), השוכן בפינה נידחת בדרום מערב הנגב, קרוב לגבול עם סיני. הר כרכום הוא גוש סלע אדיר ממדים מתקופת האיאוקן, כלומר בן כארבעים מיליון שנה. הוא מתנשא לגובה של 840 מטר מעל פני הים, ובולט למרחוק: אפשר לראותו בבירור מכל פסגה בנגב ואף מהרי אדום, בשל גודלו החריג מאוד בנוף. פסגתו השטוחה נראית כמישור רחב ידיים, המשתרע על שטח של כ-12 קמ"ר.
את ההר מרכיבים סלעי משקע ימיים (גיר, דולומיט, קירטון), והוא עשיר בעיקר במרבצי צור איכותי ביותר, חומר שהיה בעל חשיבות מרכזית לייצור כלי עבודה וכלי בית בעולם העתיק, טרם השימוש במתכות. עושר זה מאפשר לנו להבין את הרקע להתיישבות סביב ההר, במהלך 40,000 השנים האחרונות, ולעלייה לרגל אליו בימי קדם; לימים יגרום הדבר לתרבויות עתיקות רבות שחלפו באזור לקדש את ההר ולהופכו לאתר פולחן.
בעבר הרחוק, לטענת פלאוקלימטולוגים, הנגב היה ירוק יותר. מי שגר בהר כרכום צפה מטה ביער רחב. כלי צור מעידים על ציד שהתקיים בעמקים האלה עד לפני 17,000 שנה.
הארכיאולוג היהודי יליד איטליה, פרופ' עמנואל ענתי, דרך לראשונה על הר כרכום בשנת 1954, כאשר עלה בעזרת חמור על מה שידוע לבדואים המקומיים כגַ'בַּל עִידֵיד - הר הימים הקדושים. הוא מצא גלריה עצומה של תחריטי סלע או פטרוגליפים, ואבנים מסודורות באופן המצביע על פעילות פולחנית.
ענתי חזר לאיטליה, ואז בשנת 1980 חזר לארץ כדי לחדש את עבודתו בשטח, במשך שבועיים בכל שנה, יחד עם ארכיאולוגים אחרים, עד לפני קצת יותר מעשור.
ענתי חקר תחריטי סלע ברחבי העולם ושימש כנשיא המייסד של הוועדה המדעית הבינלאומית לאמנות סלע, המייעצת בנושא לוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים ולאונסק"ו, סוכנות התרבות של האו"ם. כיום בן 90, הוא מבלה את זמנו במצפה רמון שבנגב, שם הוא מחזיק בית, ומנסה לגייס כסף למוזיאון שיאכלס את ממצאיו הרבים מישראל.
על פי ספרו "חידת הר סיני" ("The Riddle of Mount Sinai") משנת 2001, מצא ענתי יותר מ-300 אתרים פליאוליתיים (תקופת האבן הקדומה), יחד עם כלים, על ההר - עדות לשבטי הציידים המוקדמים ביותר, שחיו בבקתות פשוטות ושרדו באמצעות ציד וליקוט. הוא גם מיפה 1,000 סלעים הנושאים 40,000 תחריטים, חלקם בגיל של 7,000 שנה, יחד עם מזבחות, אבנים ניצבות, מעגלי אבנים, מקדשים ותלי קבורה.
סקרים אוויריים בשנות ה-90 אפשרו לו לתעד ולהוסיף לרשימת המופלאה את שרידיהם של יותר מ-100 גיאוגליפים, כ-20 מהם ניתנים לזיהוי. מדובר בסידורי אבנים שניתן לראותם כצורות קוהרנטיות רק מהאוויר (חישבו על קווי נאסקה בפרו) וכוללים תמונות של בעלי חיים בעלי ארבע רגליים, שחלקם, על פי ענתי, נכחדו זה מכבר.
תחריטי סלע, מגולפים באבן גיר לבנה המכוסה בפטינה חומה כהה, ממופים באלפיהם באתרים אחרים בנגב. אך כפי שמאשר ראש ענף מחקר ברשות העתיקות, ד"ר גדעון אבני, הר כרכום הוא אחד הגדולים והיפים ביותר.
התיאורים על תחריטי הסלע נעים מבעלי חיים וציידים ועד לטביעות רגל - סמל להערכה מאז ימי תקופת האבן המאוחרת - וכלה בתיאורים של אנשים המתפללים בזרועות מתוחות לשמים. יש צורות מופשטות ואפילו דמויות שנראות כמו חייזרים. ישנן גם כתובות בלשונות רבים, הנמתחות מהתקופות ההלניסטית והרומית (כולל נבטית) ועד לתקופות הביזנטית והאסלאמית.
היעל, סמל לתחייה מחדש?
יותר ממחצית התמונות הן של יעל נובי זכר בוגר, מין של עז עם קרניים, על פי ד"ר עוזי אבנר ממו"פ מדבר וים המלח. אלה נחרטו לעתים קרובות עם צייד וכלב ציד. לפעמים זה מופיע עם ירח או כוכבים. אבנר הציע כי היעל עשוי לייצג מעגל של חיים ומוות, אולי אל מת וקם לתחייה שקשור לגשמים, לפוריות האדמה, לבעלי החיים ולבני האדם. תמונות אחרות מתייחסות לחילופי העונות. הארכיאולוג ליאור שווימר מרשות הטבע והגנים ציין תמונה מדהימה של עין שמוצלת לחלוטין על ידי סלע סמוך ביום אחד בלבד בשנה - 21 בדצמבר, יום היפוך החורף.
ענתי הוקסם במיוחד מדימויים שנראו כקשורים לסיפורי מקרא; לדוגמא, נחש ומטה שנחרטו באבן ניצבת המהדהד עם המטה שהפך לנחש כאשר משה השליך אותו על האדמה:
וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ; וַיָּנָס מֹשֶׁה, מִפָּנָיו.
(שמות ד: ב-ג)
הוא פירש תמונה אחרת, שחולקה לעשרה חלקים, כתיאור של שני לוחות הברית שקיבל משה על הר סיני.
והוא קישר תחריט, שנמצא קרוב לבור מים, עם הפסוקים:
וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם; הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם, מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ.
(דברים ח: יד-טו)
ענתי הסתקרן גם מאתר שהתגלה בשנת 1983 למרגלות ההר ובו 12 אבנים ניצבות, וזה הזכיר לו את הפסוק:
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר; וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
(שמות כד: ד)
12 שנה של מיפוי תחריטים
שווימר, מנהל מרכז ההדרכה של רשות הטבע והגנים במצפה רמון, ממפה תחריטי סלע בנגב מזה 12 שנה והוא עדיין לא סיים. הוא גם מעורב, יחד עם הארכיאולוגית דוידה אייזנברג-דגן, בפרויקט שמנוהל על ידי יפעת שפירא ויובל גורן מאוניברסיטת בן-גוריון, שמתארך את התחריטים על ידי חישוב כמות המנגן הנוכח. מחקרם יפורסם בשנה הבאה.
מנגן, ברזל וחימר הם שמעניקים לסלעים את הפטינה החומה הכהה שלהם. כשהם נחרטים לראשונה, התמונות חושפות את הגיר הלבן שמתחת, אך במשך מאות שנים הפטינה חוזרת, ובסופו של דבר מעלימה את התמונה לחלוטין.
המערכת שהחוקרים מפתחים תיתן ביסוס מדעי לשיטות התיארוך ששימשו עד כה - השוואות בין פטינה (כהה יותר, ישנה יותר), עם פיסות מידע אחרות. גמלים, למשל, בויתו בנגב רק במאה ה-10 לפנה"ס, לכן הם חושבים שתמונות גמלים אינן יכולות להיות מוקדמות יותר.
מרוחק יותר, אך נגיש יותר
הר כרכום רק התרחק מאז סגר הצבא לתנועה אזרחית את כביש 10 לאורך הגבול הישראלי-מצרי לפני מספר שנים, למעט בחגים מסוימים אם המצב הביטחוני מאפשר זאת.
מאז שנות ה-80, ההר מהווה חלק משמורת הטבע הר הנגב, המשמשת את צה"ל לאימונים במהלך השבוע, ופתוחה למבקרים בסופי שבוע. המשרד להגנת הסביבה, יחד עם ענתי, סימנה מספר מסלולים בשנות ה-90, במרחק מה מהעתיקות, אולי כדי להגן עליהם מפני מבקרים עצמאיים.
אבל, אמר שווימר, שמעריך שכ-10,000 עד 15,000 איש מבקרים כעת באתר מדי שנה, הזמנים השתנו. כיום, כל מי שיש לו רכב 4×4 - ומספרם הולך וגדל - יכול להשתמש במפות גוגל או במגוון אפליקציות ניווט כדי להגיע לאוצרות ההר.
לפני שלוש שנים הגיעו לשווימר תלונות על נזק. אנשים חרטו שמות על הסלעים, טיפסו עליהם כדי להצטלם, וסידרו מחדש אבנים חשובות. הוא תיעד את הנזק, התייעץ ואז הציע תוכנית לקירוב השבילים לקבוצות סלעים נבחרות, שחלקם יוזזו, כך שניתן יהיה לראותם מרחוק אך לא לגעת בהם. שלטי ההסבר - המיועדים בעיקר לאתר הקמפינג למרגלות להר - נמצאים בשלבי העריכה והעיצוב.
מחלוקת הר סיני
מספר המבקרים ההולך וגדל הוא בין היתר הודות להודעתו של ענתי בשנת 1983 כי אם הר סיני היה אמיתי, מחברי הנרטיב המקראי חשבו על הר כרכום. אולם מאז התקופה הביזנטית קשרו עולי רגל נוצרים את ג'בל מוסא במדבר סיני עם מתן תורה. הוצעוו גם מועמדים אחרים על ידי מגוון מקורות.
חלק מצידוקו של ענתי הוא הפסוק הזה:
אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.
(דברים א: ב)
ענתי זיהה את הר שעיר כג'בל עריף א-נקה במצרים, וחישב שנדרשו 11 יום ללכת מהר כרכום דרך ג'בל עריף א-נקה לעין קודיראת המצרית, המקובלת בהיותה קדש ברנע. התיאוריה שלו נדחתה באופן גורף, לא מעט בגלל שההר שימש לפעילות פולחנית בין השנים 4000 ל-2000 לפנה"ס, אך לא במהלך המאה ה-13 לפנה"ס, המקושרת בדרך כלל לתקופת יציאת מצרים.
לא שזה מנע מספר גדל והולך של נוצרים המגיעים לבקר כדי לערוך תפילות, וגם לא אלפי ישראלים המגיעים בסופי שבוע סביב יום ההיפוך החורפי כדי לראות את רעיון "הסנה הבוער" של ענתי - חור בסלע שזוהר בגוון זהוב כשהשמש שוקעת.
ענתי אמר כי "מנטליות הארכיאולוגיה בישראל היא בת 100 שנה" ומוגבלת ל"תיאור ותיארוך, מבלי להסתכל על התוכן". אולם גדעון אבני מרשות העתיקות, בעודו מכיר במומחיותו העולמית של ענתי בתחריטי סלע, אמר כי למרות שיש סימנים ברורים לפעילות פולחנית בהר כרכום, הם דומים לאלה שנמצאו בתרבויות ובמקומות רבים אחרים ואין שום הוכחה מדעית לכך שכאן זה ייחודי.
"אנשים דנו במיקומו של הר סיני במאה ה-19", אמר אבני. "אך לנוכח קשיי התיארוך והוויכוחים הגדולים אודות האותנטיות של סיפורי התנ"ך, אף אחד בישראל, פרט לענתי, לא מנסה למצוא את המיקומים הפיזיים יותר".
Comments