ג'ון די (John Dee‏) היה מתמטיקאי, אסטרונום, אסטרולוג, גאוגרף ואוקוטוליסט אנגלי וולשי ידוע, וכמו כן היה היועץ של המלכה אליזבת הראשונה. מעט מאוד ידוע על משפחתו של די. ג'ון די היה גם המרגל של המלכה, והראשון בשירות החשאי הבריטי שנטל את הקוד "007", שהמספר 7 ייצג את עצמו ושני האפסים את עיני המלכה. כשלוש מאות שנה לאחר מכן בחר הסופר הבריטי איאן פלמינג לכנות כך את ג'יימס בונד.

ג'ון די נולד בשנת 1527, בעידן ההתעוררות האינטלקטואלית והאמנותית, וטיפס במהירות במעמדו בחברה האליזבתנית, כחוקר, פילוסוף, נווט, רופא ואסטרולוג של מלכת אנגליה. מסוקרן מכל כך הרבה תחומים, כולל משיכה עצומה לתורת הנסתר, תחומי העניין הנרחבים של ג'ון די הביאו ליצירתה הבלתי מכוונת של ספרייה בת אלפי ספרים, שהייתה בזמנו הספרייה הגדולה ביותר באנגליה, בה ביקרו חוקרים ידועים מכל רחבי העולם. למזלם של היסטוריונים מודרניים, די היה סופר פורה מספיק כך שחייו מתועדים היטב, אולם השאלה מדוע הוטלו עליו כל כך הרבה תפקידים חשובים בחצר הבריטית היא עדיין תעלומה.

ג'ון די היה שקוע בכישוף, באסטרולוגיה ובפילוסופיה הרמטית. את רוב המאמץ ב-30 שנותיו האחרונות השקיע בניסיון לתקשר עם מלאכים, כדי ללמוד את שפת הבריאה האוניברסלית ולהשיג אחדות טרום-אפוקליפטית של האנושות. כתלמיד של מרסיליו פיצ'ינו, הנאופלטוניסט מתקופת הרנסנס, הוא לא הבחין בין המחקר המתמטי שלו לבין מחקר הקסם ההרמטי, זימון מלאכים וניבוי, כל פעילויותיו היו חלק מהשאיפה שלו להבנה טרנסצנדנטית של צורות אלוהיות המתקיימות מעבר למציאות הגלויה.

תחילת דרכו של ג'ון די

אף על פי שדי חבש כובעים רבים במהלך חייו, הוא הצליח להכות גלים בכל תחום בו התעסק. הוא היה סטודנט מצטיין במכללת סנט ג'ון באוניברסיטת קיימברידג' (St John's College, Cambridge), עד כדי כך שלאחר שכהשיג תואר ראשון וגם תואר שני מהאוניברסיטה, מיד כיוון עצמו לעבודה בחצר המלכותית והחל לעבוד תחת המלכה מרי הראשונה. יכולותיו הוכרו והוא הפך לעמית של טריניטי קולג' בקיימברידג', עם יסודו על ידי הנרי השמיני בשנת 1546. בטריניטי, האפקטים הבימתיים החכמים שיצר עבור הפקת 'השלום' של אריסטופאנס, זיכו אותו במוניטין של קוסם. בסוף שנות ה-1540 ותחילת ה-1550, הוא נסע באירופה, למד בלוון (University of Leuven) בבריסל והרצה בפריז על אוקלידס. הוא למד תחת המלומד גמה פריזיוס והתיידד עם הקרטוגרפים גרארדוס מרקטור ואברהם אורטליוס. די נפגש, עבד ולמד גם ממתמטיקאים ארופאים אחרים, כמו פדריקו קומדינו באיטליה. הוא חזר לאנגליה עם אוסף גדול של מכשירים מתמטיים ואסטרונומיים. בשנת 1552 הוא פגש את ג'ירולמו קרדאנו בלונדון, איתו חקר את מכונת התנועה המתמדת וקריסטלים שלכאורה החזיקו תכונות מאגיות.

היחסים שלו עם חצר המלוכה הפכו סוערים יותר ככל שהתעמק יותר במתמטיקה. בשנת 1555 הוא נעצר והואשם בעבירה של "חישוב", מכיוון שהכין הורוסקופים עבור המלכה מרי והנסיכה אליזבת. מתמטיקה וקסמים נחשבו לבני דודים קרובים בתקופה ההיא. האישומים הוחמרו לבגידה במלכה מרי. הוא נאסר עד אשר שוחרר לאחר מספר חודשים על ידי הבישוף אדמונד בונר (Bishop Edmund Bonner).

די פרח שוב בחצר המלוכה כאשר אליזבת הראשונה הפכה למלכה בשנת 1558 - שלוש שנים לאחר מעצרו של די. היא לקחה אותו כיועץ האסטרולוגי והמדעי שלה ואיפשרה לו את לבצע את המשימה היוקרתית של בחירת התאריך המדויק להכתרתה. לאחר מכן ניתנו לו תפקידים חשובים רבים בחצר המלוכה, כמו סיוע למסעות התגלית של אליזבת.

די למעשה עזר לחלוצי מסעות התגלית שאנגליה לקחה על עצמה במאה ה-16, וסייע לקברניטי האוניות השונים בטכניקות הניווט המתמטיות שלהם. הוא סיפק את המכשירים המשמשים לניווט בים, כשהוא משמש מומחה בתחום הניווט. מונעים מרצון הדדי להקים את "האימפריה הבריטית", מונח בו הוא היה הראשון להשתמש, די והמלכה אליזבת עבדו ללא לאות בחקר צפון אמריקה והקמת האימפריה הבריטית.

בשנת 1564 כתב די את היצירה ההרמטית 'Monas Hieroglyphica', פרשנות קבלית מקיפה לגְּלִיף בעיצובו, שנועדה לבטא את האחדות המיסטית של כל הבריאה. לאחר שהקדיש אותה למקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במאמץ לזכות בחסותו, ניסה די להציג אותה בפניו בעת עלייתו לכס המלוכה של הונגריה. העבודה זכתה להערכה על ידי רבים מבני דורו של די, אך לא ניתן לפרש אותה היום בהיעדר המסורת הסודית הלא כתובה של אותה תקופה.

אך דווקא ההקדמה, שכתב ב-1570, לתרגום האנגלי הראשון של "יסודות" של אֵוּקלידס, הפכה להיות היצירה המשפיעה ביותר והמודפסת ביותר של ג'ון די.

המתמטיקה המכושפת של ג'ון די

כך טען גלילאו. למעשה הטיעון המלא שלו מסובך יותר מזה, אך פילוסופים, מדענים והיסטוריונים ניצלו את הצהרתו כדי לאפיין מדע "אמיתי": שום ענף של הפילוסופיה של הטבע לא יכול היה לקרוא לעצמו מדע עד שהפך למתמטי. "המדע האמיתי בכל מדע, הוא רק זה המכיל מתמטיקה", טען עמנואל קאנט במאה ה-18.

נראה כי הפיזיקאי סטיבן ויינברג מסכים. לידתו של המדע המודרני ב"מהפכה המדעית" של המאה ה-17 הייתה:

כך כתב ויינברג בספרו "להסביר את העולם".

עם זאת, לגלילאו היה המזל לעבוד על מכניקה ואסטרונומיה: בעיות שניתן לפתור אותן מתמטית בצורה נוחה. גם כיום ההגדרה מבוססת המתמטיקה הזו עדיין לא מתארת ​​במדויק הרבה מהכימיה (שזו הסיבה שקנט הכחיש שמדובר במדע), ביולוגיה, מדעי כדור הארץ או רפואה. לא תמצאו משוואה אחת ב"מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין.

אדם שהיה מברך על הצהרתו של גלילאו, אלמלא חי חצי מאה מוקדם מדי מכדי לקרוא בה, היה ג'ון די. עם זאת די אינו מופיע בתולדות המדע, וכמה ממעריצי גלילאו עשויים להתייחס אליו במידה מסוימת של אימה. את די לא ניתן לסווג לפי הסטנדרטים של ימינו. חלק מבני דורו בתקופת בית טיודור אולי היו רואים בו פילוסוף, אסטרולוג, אולי אפילו קוסם - אך הם היו כולם מסכימים שהוא, יותר מכל, היה מתמטיקאי.

ומה די עשה עם מתמטיקה? הוא הכין הורוסקופים, עסק בנומרולוגיה ובאלכימיה, וחיפש קודים נסתרים שיאפשרו שיחות עם מלאכים בשפה בה השתמש אדם. בקיצור, די הוא הסיוט הגרוע ביותר למי שרוצה לספר את ההיסטוריה של המדע באותה גישה כמו של ויינברג. עבורם, העבודה של די נראית כקשקוש, אמונות טפלות ומיסטיקה. ובכל זאת זה היא היתה מתמטית ביסודה.

תחומי העניין האקלקטיים של די ניכרים בספרים שנשארו כשרידים מעוררי החמלה של הספרייה האגדית שלו בביתו במורטלייק (Mortlake), במערב לונדון, אלה שלא נבזזו במהלך מסעותיו בחו"ל. הסיפור האפוקריפי מספר כי הספרייה נפרצה ונשרפה על ידי המון שחשד בהיותו עובד שטן.

בין הכרכים ששרדו ניתן למצוא את התרגום האנגלי הראשון של "יסודות", המסכת המתמטית רבת ההשפעה של המתמטיקאי היווני הקדום אֵוּקלידס, שפורסמה בשנת 1570 על ידי לורד הנרי בילינגסלי (Henry Billingsley), ראש העיר לונדון. זהו כרך מדהים, עם דיאגרמות מתקפלות מורכבות של פוליהדרון ומישורים מצטלבים. ג'ון די כתב את ההקדמה, וזה שהוא נבחר למשימה מעיד על ההערכה שהייתה אז למומחיות המתמטית שלו.

מה שמדהים את הקוראים המודרניים בהקדמה הזו הוא, ראשית, שדי רואה צורך להגן על המתמטיקה, ושנית, רוחב היריעה שהוא מייחס לדיספלינה. אנשים רבים, אומר די, רואים מתמטיקה כבזויה וקרובה לכישוף. ואכן, חלק מהחשדות שעורר החיבור "על תנועתם של גרמי השמים" של ניקולאוס קופרניקוס בשנת 1543 לא נבעו מהתאוריה ההליוצנטרית שלו לגבי מערכת השמש, אלא מהעובדה שהוא השתמש במתמטיקה כדי להסיק את מה שהוא לא יכול היה לראות באופן ישיר. בתקופת בית טיודור, ספרי מתמטיקה הועלו באש לעתים קרובות בחשד שהיו "ספרי כישוף".

ולמתמטיקה באמת היו קשרים עם תורת הנסתר. הנומרולוגיה הייתה חשובה למסורת המיסטית היהודית המכונה קבלה, אותה די למד מקרוב. הקודים והקריפטוגרפיה נדונו ב'סטגנוגרפיה' (Steganographia) על ידי הגרמני יוהנס טריטמיוס (Johannes Trithemius), שנחשד כמכשף דמוני. זה היה הספר שבחן די כדי להבין את התקשורת המלאכית. אפילו בשנת 1651 המאוחרת הואשם ג'ון רולי (John Rawley), חברו והביוגרף של פרנסיס בייקון (Francis Bacon), בכישוף כאשר השתמש בגיאומטריה כדי לחשב גובה צריח.

האשמה מסוג זה אינה הוגנת, טען די. מתמטיקה היא גם שימושית וגם מקור לידע נסתר. הוא מצטט את חוקר הרנסנס האיטלקי ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה:

הפלאים שתוארו בהקדמה של די היו כל כך שובי לב, שעל פי ההיסטוריון פיטר זטרברג (Peter Zetterberg), קוראים רבים כנראה "התאכזבו מתוכן 'היסודות' עצמו עם הטון המשעמם והנושאים שלו".

בפרט, אומר די, מתמטיקה היא תחום מעשי, שימושי לטכנולוגיות כמו הידראוליקה וסקירה (גיאומטריה, הוא מזכיר לנו, פירושה "מדידת קרקע"). היה צורך גם ליצור 'מנגנונים גאוניים', אמנות פופולרית באותה תקופה.

"וירטואוזים" בעלי מחשבה מעשית התפרנסו מיצירת מכשירים כאלה לנסיכים ולאצילי אירופה, ודי אמר שהוא עצמו הכין חיפושית מכנית ענקית, להצגה בקולג' טריניטי בקיימברידג', שהדהימה את הקהל. די שאל:

מנגנונים כמו אלה נחשבו באותם ימים לבני ברית עם המסורת המכונה קסם טבעי, בה כוחות הטבע הבלתי נראים נרתמו כדי לחולל פלאים. בשנת 1648 פרסם האנגלי ג'ון וילקינס (John Wilkins), מנהל מכללת וודהאם באוקספורד - שם הוא כינס את קבוצת הפילוסופים שהפכה לימים ל'חברה המלכותית' (the Royal Society) - ספר בשם 'קסמי המתמטיקה' (Mathematical Magick). הכותרת עשויה להוביל אתכם לצפות לאוסף של טריקים או חיבורים בנושא נומרולוגיה. למעשה, זה היה ספר לימוד של מנגנונים: מנופים, גלגלים, גלגלות, ברגים, שעונים, טחנות רוח - ואפילו צוללות.

די מאשים את מסורת הקסם-הטבעי הזו. עבור רבים הוא היה הארכיטיפ של הקוסם האליזבתני, כשהוא השתמש בכדור בדולח, בעזרתו של החבר המוזר שלו אדוארד קלי, כדי לדבר עם מלאכים או שדים. קיימת סברה ששייקספיר השתמש בדי כמודל לפרוספרו (Prospero) במחזה 'הסערה' (The Tempest).

אבל ענקי המהפכה המדעית התייחסו אליו ולחזון המתמטיקה שלו ברצינות. 'קסמי המתמטיקה' של וילקינס, היווה השראה לעבודתו של די, הוא היה אחד מספריו האהובים של אייזק ניוטון הצעיר, וההקדמה של די ל"יסודות" נקראה רבות במהלך המאה ה-17. רוברט הוק (Robert Hooke) הגן על שיחותיו המלאכיות של די כאשר הן פורסמו לאחר מותו, ואמר כי כנראה שאלה הודעות מודיעין מוצפנות שנשלחו לחצר המלוכה הבריטית בזמן שדי היה בחו"ל.

די היה אב טיפוס לאוקולטיסטים של המאה ה-17 כמו רוברט פלאד (Robert Fludd) האנגלי והגרמני אתנסיוס קירכר (Athanasius Kircher), שהבחינו ב"ידע נסתר" מיסטי בפעולת הטבע תוך שהם חוקרים תופעות טבע והמצאות מכניות. אם כל זה נשמע קצת כמו התמהיל שאנו מוצאים גם באייזק ניוטון, הבנתם את הרעיון.

לכן ג'ון די הוא דמות ראויה לציון בתולדות המדע. והדוגמה שלו מהווה אזהרה: שאם נבחר בפינצטה דמויות מהתקופה שבה קסמי הרנסנס הפכו למדע המודרני, לעולם לא נבין על מה באמת היה מדובר באותה תקופה יוצאת דופן.

ג'ון די והמלאכים

ג'ון די ידוע בעיקר בזכות עבודתו בניסיון להתחבר עם העולם הרוחני, במיוחד עם מלאכים שמימיים. לעבודה זו קדמו מאמצים בהבנת הגורם המאחד של הטבע, שלדעתו ניתן היה לגלותו באמצעות שילוב של אמצעים מאגים ומתמטיים.

בשנת 1564 כתב די את ספרו ההרמטי הראשון 'Monas Hieroglyphica' ובו הוא דן בהיבטים השונים של הסמל שיצר כדי לייצג את הקוסמוס. עם זאת, המאבק של די למציאת פטרון היה קרב מתיש, כתוצאה מכך הוא החל להפנות יותר אנרגיה יותר לעבר העל טבעי כאמצעי לרכישת ידע. הוא ביקש ליצור קשר עם רוחות באמצעות כדור בדולח, שישמש כמתווך בין די למלאכים.

לאחר ניסיונות לא מוצלחים הוא פגש בשנת 1582 מדיום בשם אדוארד קלי (Edward Kelley), אדם צעיר ממנו בעשרים ושמונה שנה, שהרשים אותו מאוד ביכולותיו. די לקח את קלי לשירותו והחל להקדיש את כל מרצו בעיסוקיו העל טבעיים. "כנסים רוחניים" או "פעולות" אלו נערכו באדיקות נוצרית עזה, תמיד לאחר תקופות של טיהור, תפילה וצום. די היה משוכנע בתועלת שהם יכולים להביא לאנושות. באמצעות עבודתם המתמשכת, כשקלי משמש כמדיום של די וכצינור התקשורת עם המלאכים, די וקלי טענו כי קיבלו את מתנת האלף-בית החדש, הם כינו את השפה 'מלאכית' (Angelic) ובהמשך היא נודעה בשם 'חנוכית' (Enochian).

די חיפש לגלות ידע רוחני אבוד ולהשיב את החוכמה שלדעתו מסתתרת בספרי העת העתיקה. בין הספרים הללו היה ספר חנוך האגדי, שהוא החשיב כספר המתאר את מערכת הקסמים בה השתמשו הפטריארכים במקרא.

על פי התיעוד, די וקלי השתמשו בחפצים מסוימים כמו מראה מאובסידיאן שחור וכדור בדולח כדי לחוות את החזונות הללו. די שימש כדרשן וכיוון תפילות לאלוהים ולמלאכים במשך 15 דקות עד שעה. ואז הונח כדור בדולח או קריסטל על שולחן, והמלאכים נקראו להתגלות. די וקלי היו מסתכלים על האבן ומתעדים את כל מה שראו ושמעו. המלאכים אמרו להם שהקסם יעניק כוחות על אנושיים למתרגלים אותו, ישנה את המבנה הפוליטי של אירופה ויבשר את בוא האפוקליפסה. די האמין שמה שהוא עושה יועיל לדורות הבאים ותיעד את הידע בסדרה של כתבי יד וחוברות עבודה.

האלף-בית החנוכי

ישנן שתי גרסאות שונות של האלף-בית החנוכי עם כתב אחד שונה מעט מהשני. הגרסה הראשונה נמצאת בכתב היד של די, 'Five Books of Mystery', והגרסה השנייה, ובדרך כלל המקובלת יותר, היא ב-'Liber Loagaeth', שבו הרישומים המקוריים הם של קלי.

הכתב כתוב מימין לשמאל ועשוי לכלול הטעמות. לאותיות האנוכיות יש אותיות באנגלית השקולות לשמות האותיות כפי שהיו מבוטאות באנגלית, אך רבות מבוטאות אחרת.

האלף-בית משמש בתרגול של קסם חנוכי או מלאכי או מפתחות חנוכיים. הוא התקבל באמצעות אדוארד קלי בשנת 1584, בקרקוב, פולין. באותה שנה כתב ביומניו סדרה של תשעה עשר לחשי כישוף. המפתחות כוללים 48 פסוקים פואטיים ומתאימים לפונקציות שונות במערכת הקסם החנוכי. הפסוקים הם בשפה החנוכית המקורית, ובתרגום לאנגלית מודרנית, המבוסס על גרסאותיו של ג'ון די באנגלית עתיקה.

בשל אובדן חלקים מכתבי היד המקוריים של ג'ון די, נוצרו פרשנויות לגבי המשמעות, התקפות והאותנטיות שמאחורי השפה החנוכית. כמה קוסמים טענו שזו השפה העתיקה ביותר בעולם, שקדמה לכל שפות האדם האחרות. במעגלים מסוימים היא נחשבת כנצר הקסם החזק ביותר וכשיטה ליצירת קשר עם אינטליגנציות מממדים אחרים. המלעיזים ציינו כי התחביר של החנוכית דומה מאוד לשפה הטבעית של די וקלי, האנגלית.

האוקולטיסטים המודרניים מתקשים לשחזר את המערכת החנוכית, אם כי היתה התקדמות בעזרת לימוד כתבי היד המקוריים שנמצאו באוסף סר הנס סלואן (Sir Hans Sloane). ממחקרים אלה, קבוצות ומחברים שונים יצרו מערכת קסם פונקציונלית.

השפה החנוכית אומצה והופצה על ידי אוקולטיסטים, כמו המסדר ההרמטי של השחר המוזהב, אליסטר קראולי, ישראל רגרדי ואנטון זאנדור להווי, מייסד כנסיית השטן. שטניסטים רבים אף שילבו המפתחות החנוכיים בפולחנים שלהם, חלקם אימצו את כל השפה לשימושם.

ג'ון די: השנים המאוחרות

בשנת 1583 פגש די את האציל הפולני המרושש אך הפופולרי אלברט לאסקי (Olbracht Łaski), שלאחר ששהה זמן מוגזם בחצר המלוכה הבריטית, הזמין את די להתלוות אליו חזרה לפולין. עם הנחיה מסוימת מצד "המלאכים" (שוב דרך קלי) ובעקבות החמרת מעמדו בחצר הבריטית, החליט די לעשות זאת. הוא, קלי ובני משפחותיהם עזבו את בריטניה בספטמבר 1583, אך לאסקי התגלה כפושט רגל ולא אהוד בארצו. די וקלי פתחו בחיי נוודות במרכז אירופה, ובינתיים המשיכו בכנסים הרוחניים שלהם, שדי פירט ביומניו.

בשנת 1587, בכנס רוחני בבוהמיה, אמר קלי לדי כי המלאך אוריאל הורה לגברים לחלוק את כל רכושם, כולל נשותיהם. באותה תקופה, קלי מיקד הרבה יותר מזמנו בניסיון להמיר חומרים ולמצוא את אבן החכמים האגדית (Philosopher's Stone), הוא זכה למוניטין של אלכימאי והיה מבוקש יותר מאשר די בהקשר הזה, זו היתה עבודה בעלת סיכויים לרווח כספי רציני וארוך טווח, במיוחד בקרב משפחות המלוכה במרכז אירופה. די, לעומת זאת, היה מעוניין יותר לתקשר עם מלאכים, שלדעתו יסייעו לו לפתור את התעלומות השמיימיות באמצעות מתמטיקה, אופטיקה, אסטרולוגיה, מדע וניווט. יתכן ודווקא קלי רצה לסיים התלות של די בו כמנחה בכנסים הרוחניים הארוכים והתדירים שלהם. הצו לשיתוף הנשים גרם לדי ייסורים, אך ככל הנראה הוא לא הטיל ספק בכך שהוא אמיתי וככל הנראה הם חלקו נשים. די התנתק מיד לאחר הכנס. הוא חזר לאנגליה בשנת 1589, בעוד קלי המשיך להיות האלכימאי של הקיסר רודולף השני. תשעה חודשים אחר כך, ב-28 בפברואר 1588, נולד בן לאשתו של די, שאותו הטביל די כתאודורוס טרבניאנוס וגידל אותו כבנו שלו, אם כי יתכן כי הוא היה בנו של קלי, שכן די היה אז בן 60 וקלי בן 32.

די האריך ימים יותר מידידו לשעבר, המשיך את עבודתם והנציח את שניהם בספריו החנוכיים. עם הזמן, עבודתו של די בתורת הנסתר ספגה ביקורת קשה. ב-1595 הוא מונה על ידי אליזבת למנהל מכללת כריסטוס במנצ'סטר (Christ's College). הוא מת בשנת 1608 בגיל 81 כאדם עני, לאחר שיורשה של אליזבת הראשונה, ג'יימס הראשון, לא תמך בו.

ג'ון די ממשיך ליצור דרמות גם 400 שנה לאחר מותו

בשנת 2016, החוקרים קיבלו תזכורת נוספת לדרכים המסתוריות של ג'ון די. הם היו המומים כשגילו אלמנט נסתר, באמצעות ניתוח רנטגן של הציור המפורסם המתאר את ג'ון די מבצע ניסוי לפני המלכה אליזבת הראשונה. התגלה כי די צויר במקור כשהוא עומד לפני המלכה במעגל גולגלות.

לא בטוח מדוע האמן הנרי גילארד גלינדוני (Henry Gillard Glindoni) צייר את הגולגולות בתחילה, אולם יתכן שלאחר מותה של אליזבת, רבים היו מציירים את ג'ון די כשוטה הזוי. יכול להיות שהמורשת הזאת היא שאולי עוררה את ההשראה של גלינדוני להוסיף את הגולגלות לציור שלו, אולי יחד עם אובססית המוות בתקופת הוויקטוריאנית. אך למה כיסה אותן?

יתכן והציור הזה מתאר את שני הרשמים השונים שיש לאנשים לגבי ג'ון די ואת המאבק ביניהם שנמשך עד היום.