אתמול, ב-20 ביולי, ציינה האנושות את אחד ההשגים הגדולים ביותר שלה, אם לא הגדול מכולם, הנחת אדם על פני הירח שלנו. הישג שקשה מאד להבין כיצד הוא התאפשר לפני 55 שנה, כאשר הידע והטכנולוגיה שלנו היו כל כך נחותים ביחס למה שיש לנו היום. ובכל זאת חלום משותף ועיקש של מאות אלפי אנשים הצליח להגשים את החלום הזה. ולמרות שמרבית האנושות מלאת פליאה והוקרת תודה לאותם חלוצים, נותרה קבוצה מצומצמת של אנשים שמתעקשת שהישג זה מעולם לא התרחש ושכל הסיפור הוא תרמית של נאס"א, תרמית שאם באמת היתה מתרחשת, למעשה עשויה היתה להיות הישג גדול יותר מהנחיתה עצמה.
למרות אינספור עדויות ונתונים המוכיחים את הנחיתה, הסיפור המטורלל הזה מונצח במשך עשרות שנים. החשיבה הקונספירטיבית מאחורי נחיתת הירח של אפולו 11 הופרכה בקלות אלפי פעמים על ידי בכירי נאס"א, מדענים, אסטרופיזיקאים, מהנדסים והיסטוריונים. עם זאת, יש חסידי קונספירציה עיקשים שעדיין נאחזים ברעיון שהכל היה תחבולה מתוחכמת שתוזמרה ע"י הוליווד ונאס"א כדי לנצח את ברית המועצות במירוץ החלל.
הסרט "קח אותי לירח" ("Fly Me To the Moon") הוא קומדיה רומנטית חדשה שיצאה ב-12 ביולי 2024 בבימויו של גרג ברלנטי (Greg Berlanti), המציג את תיאוריית הקונספירציה הזו, ומרכז את סיפורה סביב תוכנית חשאית לצלם נחיתת ירח מזויפת כסרט גיבוי במקרה ומשימת אפולו 11 תשתבש. סקרלט ג'והנסון מככבת בתפקיד קלי ג'ונס, בכירה מעולם הפרסום שהוקצתה לקייפ קנוורל, פלורידה, ויצרה מערכת יחסים אינטימית עם צ'נינג טייטום, המגלם אחראי על תוכנית אפולו בשם קול דייויס, בזמן שההפקה המסווגת והרברבנית הזו בשם פרויקט ארטמיס מצולמת.
הסיפור של "קח אותי לירח" נכתב ע"י קינן פלין (Keenan Flynn) וביל קריסטין (Bill Kirstein). פלין אמר שהרעיון הראשוני לסרט הגיע ב-2016. כשהאומה האמריקאית הסתבכה בשאלות לגבי אמת במהלך הקמפיין הנשיאותי שבו דונלד טראמפ הטיל תכופות דופי בתקשורת ה"שקרנית", הנחיתה על הירח יצרה תפאורה מושלמת. "זו הייתה המשימה", אמר פלין. "איך אתה מחזיק את העוגה שלך וגם אוכל אותה? אתה משתעשע עם נחיתת הירח המזויפת, אבל אתה באמת מביא הביתה את העובדה החשובה על ידי הדגשת ההישג הזה".
התסריטאית רוז גילרוי (Rose Gilroy) אמרה שהיא קראה כמה ספרים כדי להבין טוב יותר את הקונספירציה, אבל פשוט לא היה בהם כלום. "רצינו לבנות סיפור סביב הרעיון של האנשים האלה להתאחד כדי להבטיח שהמשימה אמיתית", אמרה. "אף פעם לא נתקלתי באף אחד מהמחקרים שלי בעובדה אחת שגרמה לי להטיל ספק בתקפותו של ההישג הזה".
אדם פרנק (Adam Frank), אסטרונום ופיזיקאי מאוניברסיטת רוצ'סטר שעבודתו מתמקדת בהכחשת מדע, אמר שלתרבות הפופ יש אחריות להילחם בנטייה ניהיליסטית לפקפק במדע ובפוטנציאל האנושי. "זו כתיבה עצלנית לומר 'הממשלה הייתה מעורבת בקונספירציה' בניגוד ל'אנשים למעשה כולם עבדו יחד והם מצאו את הפתרון'", אמר פרנק. "הם עבדו 20 שנה ושלחו גשושית למאדים והיא עשתה בדיוק מה שהם אמרו שהם הולכים לעשות. איכשהו, זה פחות מרגש מאשר 'זה לא עבד והייתה להם קונספירציה'".
"קח אותי לירח" אכן מתמקד במאמץ הקבוצתי המייגע שהושקע בנחיתה. אבל עכשיו, כשקל מתמיד להוציא תמונה מהקשרה ולהפיץ אותה באינטרנט, כוונות טובות עלולות ללכת לאיבוד. הדאגה לגבי הסרט עשויה להיות מוזרה בשלב זה: תמונות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית המציגות סט קולנועי מזויף של הנחיתה על הירח הפכו לוויראליות מוקדם יותר השנה.
לורנס המילטון (Lawrence Hamilton), פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת ניו המפשייר שחוקר אמונות קונספירטיביות אנטי-מדעיות, הצביע על תמונה המשמשת מכחישי נחיתת ירח כסיפור אזהרה. התמונה, שבה נראים אסטרונאוטים ללא קסדותיהם במהלך אימון במרכז החלל קנדי, שותפה שוב ושוב ברשתות החברתיות במהלך השנים. "הם אמרו, 'זה הם מזייפים את נחיתת הירח, וזו הוכחה'", הוא נזכר. "והם יעשו את אותו הדבר עם קליפים מהסרט הזה. הם יעשו כל מה שצריך כדי לומר, 'זה מוכיח את מה שאמרנו כל הזמן'".
עבור אנשים שאין להם זיכרונות חזקים מצפייה בנחיתה על הירח, ההשפעה הזו יכולה להיות חזקה. בסקר לאומי משנת 2021, מצא המילטון שרק 12 אחוז מהנשאלים האמינו שהנחיתות על הירח מזויפות, אך סביר שיותר מדור ה-Y יכחישו שזה קרה.
סביר להניח שאנשי דור ה-Z לא יהיו בטוחים אם זה קרה. פילטר טיקטוק שנערך לאחרונה המבקש ממשתמשים לדרג דברים בסולם של אחד עד עשר על סמך עד כמה הם מאמינים בהם, כאשר אחד הוא בסבירות גבוהה יותר ו-10 פחות סביר, נתן השראה לסרטונים רבים עם אנשים שממקמים את נחיתת הירח מתחת לדברים כמו אלוהים, קסמים ורוחות רפאים. אבל כמה סרטונים פופולריים לא אומר שדור ה-Z נוהרים אל קונספירצית נחיתת הירח בהמוניהם, כפי שמראה הסקר.
אדם אחד שלא מודאג מכך שהסרט מחזק ללא כוונה את אמונות הקונספירציה: אנה גרסיה (Anna Garcia), השחקנית המגלמת את רובי, עוזרת לדמותה של ג'והנסון. "אני חושבת שאם מישהו באמת מטומטם, הוא בהחלט יקבל את המסר הזה", אמרה גרסיה ל"וראייטי" בהקרנת הבכורה של הסרט. "אני חושבת שאם מישהו טיפש כמו נעל, הוא יגיד משהו כמו, 'זה היה מזויף'".
למרות שהסרט העלילתי הזה הוא יצירה בדיונית בהחלט, האם יכול להיות שיש יותר מחוט דק של אמת מאחורי מעשה הרמאות לכאורה והשמועות על נאס"א שנוטלת את הסיכון שלה במאמץ מתוזמר להוליך שולל ע"י יצירת סרטים? התשובה היא "לא" מהדהד, מכיוון שאין שביב של הוכחה לאף אחת מהטענות שלהם להונאה שנרקחה על ידי נאס"א או ממשלת ארה"ב של זיוף הנחיתה על הירח. התיאוריה היא כולה אחיזת עיניים.
אז מאיפה ומתי הגיע הרעיון ההזוי הזה, שמניח שיוצרי סרטים ואמני אפקטים מיוחדים הוליכו שולל מיליוני אנשים ברחבי העולם במשך עשרות שנים על ידי יצירת נחיתת ירח חלופית, ומהם הכשלים הלוגיים בליבו הפרנואידי? בואו נצלול עמוק יותר לתוך שלולית עכורה זו של מידע מוטעה ונראה במה מדובר באמת.
"אני חושב שהעובדה שנאס"א תמיד התכוונה להשתתף בסרט הזה כמו שהם אכן עשו גרמה לי לדעת שאנחנו למעשה מכבדים את מה שקרה", אמר ברלנטי ל"הוליווד ריפורטר". "כשאתה רואה את הסרט, בלי שאחשוף את הסוף, אתה מבין שכל כך הרבה ממנו עוסק במדוע האמת חשובה. ואני חושב שלכן הרגשתי בסדר כשלקחתי על עצמי את תיאוריית הקונספירציה הזו, בידיעה שבסופו של דבר, מה שבאמת ניסינו לומר הוא למה האמת חשובה".
בני אדם סקפטיים מטבעם, שזו תכונה אבולוציונית שנועדה להנציח את ההישרדות שלנו, אבל גם מול עשרות אלפי צילומים, סרטים, סרטונים, דגימות אבק וסלע, ונתונים מדעיים להוכחה שאכן נחתנו על הירח, תיאוריית הקונספירציה מעולם לא מתה לחלוטין. צילמנו אפילו צילומים של עקבות רגליים, עקבות רובר, ציוד נטוש ואף הקפצנו חזרה קרני לייזר מהרטרו-רפלקטור של אפולו 11 שבאז אולדרין הותיר מאחור.
נקודת טריגר אחת לאמונות המופרכות הללו הייתה מותחן המדע הבדיוני של הבמאי פיטר היימס (Peter Hyams) "קפריקורן 1" ("Capricorn One") משנת 1978, שהתרכז סביב מזימה לביים נחיתה מזוייפת על מאדים לאחר שהתגלה שהאסטרונאוטים היו מתים כאשר מערכות תומכות החיים שלהם היו נכשלות.
היבט משעשע נוסף של התיאורייה המטורללת משער שבעקבות תהילת "2001: אודיסיאה בחלל" הבמאי סטנלי קובריק גויס על ידי נאס"א עבור התרמית המבוימת של שש נחיתות הירח שלה, דבר שכמובן לא קרה. קובריק, המאסטר הפרפקציוניסט הקולנועי, אפילו לועג לרעיון האבסורדי ההוא בכך שדני טורנס (Danny Torrance), דמות הילד בקלאסיקת האימה העל-טבעית של שנות ה-80, "הניצוץ", לבוש באופן בולט בסוודר של אפולו 11. שלא לדבר על חלקים מהראיון המזוייף עם קובריק שדלפו ומוכיחים ללא שמץ של ספק שמי שצולם היה שחקן והראיון הוא תרמית.
נדרש המאמץ המשולב של יותר מ-450,000 נשמות חיות ונושמות כדי להביא את האנושות ללוויין הבודד שלנו בשמיים, הישג כמעט בלתי נתפס כאשר בוחנים את מצב המחשבים, הנדסת התעופה והחלל, הנעת רקטות, כלי ניווט ומיקרו-מעגלים של התקופה. אבל אפילו יותר בלתי נתפס הוא הרעיון שכמעט חצי מיליון מהשותפים הגאים האלה יכלו לשתוק ב-55 השנים האחרונות אם האשמות התרמית הללו היו נכונות אפילו במידה המזערית ביותר.
בטח, שמענו את ההנמקות המפוקפקות להמשך הטירוף: דגל ארצות הברית של אפולו 11 מתנופף ברוח ללא קיומה של רוח על הירח; היעדר כוכבים בכל אחד מצילומי הנחיתה על הירח של נאס"א; אסטרונאוטים של אפולו לא יכלו לשרוד את חגורת הקרינה ואן אלן המסוכנת; וצללים לא מקבילים בצילומי הנחיתה על הירח המראים ללא ספק שהם זויפו.
כל הטענות המטופשות הללו הופרכו בקלות בהסברים פשוטים במשך עשרות שנים, ובכל זאת הרצון להנציח את הקונספירציה חזק יותר מההיגיון הבריא ולכן הוא נותר טבוע בפינה לא רציונלית של רוח הזמן הגלובלית הדמיונית שלנו.
אילו הייתה תקלה קטלנית במשימת אפולו 11, היה נאום מגירה שהנשיא ריצ'רד ניקסון עשוי היה לשאת לאומה בשם "במקרה של אסון ירח". הנאום הקודר הזה היה נישא לו ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין היו נתקעים על פני הירח בשל שלב ההמראה של מודול הירח שלא הניע אותם בחזרה למסלול. למרבה המזל זה מעולם לא קרה וכל צוות אפולו 11 נחת בשלום ב-24 ביולי 1969.
"קח אותי לירח" עשוי להסתמך על השערות מטופשות שהנחיתות על הירח זויפו או שתוכנית גיבוי להטעייה נדונה מאחורי דלתיים סגורות, אבל עד כמה שזה נראה מופרך לאלה שלא מאמינים, נאס"א אכן הנחיתה 12 אנשים על הירח מ-1969 עד 1972, מה שמוכיח כי משקלה של האמת עדיין מושל בכיפה.
מקורות:
Comments