קיימת מחלוקת ארוכת שנים אם המאפיינים העיקריים המגדירים שלייניים כמונו (אינפרא-מחלקה במחלקת היונקים, שבה העובר הוא בעל שליה מפותחת) הופיעו אצל אבותינו לפני או אחרי אירוע ההכחדה שחיסל את הדינוזאורים. כעת ייתכן שהמחלוקת הזו הוכרעה סוף סוף, בעקבות אנליזה של חוקרים מאוניברסיטת בריסטול בבריטניה ומאוניברסיטת פריבורג בשוויץ.
לא נמצאו מאובנים חד משמעיים של שליינים לפני הכחדת קרטיקון-פלאוגן שהשמידה את הדינוזאורים, לפני 66 מיליון שנים. אבל תיעוד המאובנים הניב נתוני שעון מולקולרי המצביעים על כך שהשושלת נמתחת אחורה יותר בזמן, לצד הדינוזאורים.
ניתוחים של נתוני שעון מולקולרי 'מחזירים' שינויים גנטיים המתרחשים בהתמדה לאורך זמן, כדי לאתר את האבות הקדמונים המשותפים של המינים. באמצעות גישה חדשה של ניתוח סטטיסטי, חוקרים הצליחו להראות כיצד הצורות המוקדמות ביותר של שליינים הופיעו ככל הנראה בתור הקרטיקון, והתערבבו עם הדינוזאורים לתקופה קצרה.
"אספנו אלפי מאובנים של שליינים והצלחנו לראות את דפוסי המוצא וההכחדה של הקבוצות השונות", אומרת אמילי קרלייל (Emily Carlisle), פליוביולוגית מאוניברסיטת בריסטול. "בהתבסס על זה, נוכל להעריך מתי שליינים התפתחו". המודל שבו השתמשו החוקרים גם מראה שרק לאחר פגיעת האסטרואיד החלו להופיע שושלות מודרניות יותר של שליינים. לכן יתכן שהתנאים לגיוון היו טובים יותר לאחר שהדינוזאורים (ומספר עצום של מינים אחרים) נכחדו.
מה שמכונה מודל גשר בראוני בייסי (Bayesian Brownian bridge) שימש כבסיס להערכת הגילאים של קליידים - קבוצות של אורגניזמים עם אב קדמון משותף. סוג זה של מודל סטטיסטי מיישם הסתברויות כדי להבין דפוסים אבולוציוניים על פני טווחי זמן שבהם אין הוכחות מוצקות. בהתבסס על מערך נתונים המייצג 380 משפחות שליינים, החוקרים מעריכים כי 21.3 אחוז מהם יכלו להימתח אחורה עד הקרטיקון.
זה כלל את הקבוצות שהולידו פרימטים, כלבים וחתולים, ארנבים (rabbits) וארנבות (hares). יתרה מכך, ההדמיות התאימו היטב לנתוני שעון מולקולרי קודמים המצביעים על כך שלשליינים יש שורשים קדומים באופן דומה. "המודל שבו השתמשנו מעריך את גילאי המוצא בהתבסס על מתי שושלות מופיעות לראשונה בתיעוד המאובנים ועל דפוס מגוון המינים של השושלת לאורך זמן", אומר הביולוג האבולוציוני דניאל סילבסטרו (Daniele Silvestro), מאוניברסיטת פריבורג בשוויץ. "זה מאפשר גם להעריך את גילאי ההכחדה על סמך הופעות אחרונות כאשר הקבוצה נכחדה".
הצוות מציע שהמודל המשמש כאן מדויק יותר מאשר שימוש ברשומות מאובנים או נתונים מולקולריים כדי לחשב נתיבי אבולוציה עבור מינים, במיוחד כאשר מספר המאובנים הזמינים נמוך. רק מספר קטן מאד של בעלי חיים מגיעים למצב מאובנים - צריך שילוב מאד מסוים של תנאים כדי שאורגניזם ישמר כמאובן - אז אולי זה לא מפתיע שהשליינים האלה לא מופיעים בתיעוד בצורה המוקדמת שלהם.
כעת החוקרים מקווים שניתן ליישם את המודל שהם פיתחו גם במחקרים אחרים. ככל שנעשית יותר עבודה על דיגיטצית מאובנים וסיווג אורגניזמים, התוצאות המופקות על ידי גישה סטטיסטית זו אמורות להמשיך להשתפר. "על ידי בחינת המוצאים וההכחדות, אנו יכולים לראות בצורה ברורה יותר את ההשפעה של אירועים כמו ההכחדה ההמונית קרטיקון-פלאוגן או גל החום של עידן הפלאוקן-אאוקן (PETM)", אומר הפלאוביולוג פיל דונוהו (Phil Donoghue) מאוניברסיטת בריסטול.
מקור:
תגובות