אובססיה עתיקת יומין לכוכב האדום

מאת: Nathan Falde

מקור: Ancient Origins

בהתכנסות יוצאת דופן של אירועים, שלוש מדינות משלושה אזורים שונים בעולם - ארה"ב, סין ואיחוד האמירויות הערביות - שיגרו חלליות אל עבר כוכב הלכת מאדים במהלך 12 ימים ביולי 2020. במהלך חלון הזמן הזה כדור הארץ ומאדים היו מיושרים בצורה מושלמת למסע נטול סיבוכים, וכתוצאה מכך משימת תקווה מאדים של איחוד האמירויות הערביות, משימת טיאנוון-1 של סין, והרובר פרסוורנס ממשימת מרס 2020 של ארה"ב החלו כמעט באותו זמן במסע ארוך ומפרך של שבעה חודשים אל עבר כוכב הלכת מאדים.

פרסוורנס נוחת על מאדים / NASA

הנחיתה של פרסוורנס על מאדים

למרות שהיה האחרון מבין השלושה שנכנס למסלול של מאדים, פרסוורנס הוא הראשון לגעת בפועל בשטח מאדים. אתמול ב-22:50 שעון ישראל, פרסוורנס, רובר בגודל מכונית שתוכנן במיוחד למשימה זו, נכנס לאטמוספירה של מאדים במהירות חורכת של 20,000 קמ"ש, ובעזרת מערכת הצניחה העל-קולית שלו שהאטה את מהירותו, הוא הגיע לנחיתה רכה, בטוחה ומוצלחת.

הצילום הראשון שצילם רובר פרסוורנס של נאס"א לאחר הנחיתה ביום חמישי / NASA JPL

במהלך משימתו בת השנתיים, רובר פרסוורנס יסתובב במכתש ג'זרו (Jezero), שלפני 3.5 מיליארד שנה היה קרקעית של אגם. פרסוורנס יאסוף דגימות סלע ואדמה ממאדים לצורך איסוף עתידי ע"י רובר אחר, אך ישלח בזמן אמת את תוצאות הניתוח הכימי הראשוני שלו להערכה מיידית. הרובר גם יצלם המון תמונות וצילומי וידיאו של הגאוגרפיה שמסביב, בסיוע בן זוגו המסוק-רחפן המכונה אינג'יניוטי (Ingenuity).

מסלול אפשרי מתוכנן לרובר פרסוורנס בזמן שהוא חוקר את מכתש ג'זרו במאדים / JPL-Caltech NASA

פרסוורנס יחפש אחר סימני חיים על כוכב הלכת מאדים, בצורה של יסודות כימיים, איזוטופים או מולקולות שעשויות היו להיווצר על ידי חיידקים שנכחדו או יצורים חיים אחרים בעבר. רובר טיאנוון-1 הסיני יצטרף לחיפוש החיים כשהוא ינחת במאי השנה, בעוד שמשימת תקווה מאדים של איחוד האמירויות הערביות תתרום את חלקה בחקר האטמוספירה של מאדים בניסיון לשחזר את עברו ולשרטט את התפתחותו. עד כמה מת שמאדים נראה עכשיו, החיפוש אחר עדויות לחיים, היא תקווה נצחית.

איור המציג את הנחיתה של פרסוורנס של נאס"א על כוכב הלכת מאדים ב-18 בפברואר 2021 / JPL-Caltech NASA

הכוכב האדום במיתוס, בהיסטוריה ובמדע

משולש המחקר חסר התקדים הזה של הכוכב השכן שלנו הוא שיאה של פליאה היסטורית מכוכב הלכת מאדים שהחלה לפני אלפי שנים, בעבר כה רחוק עד שהוא מאתגר את גבולות דמיוננו. ככל הנראה הבבלים הקדומים לא היו הראשונים שציינו את נוכחותו של מאדים בשמים, אך הם היו החברה הראשונה בהיסטוריה המתועדת שיחסה למאדים תפקיד ספציפי במבנים הקוסמולוגיים או המיתולוגיים שלהם (באלף ה-3 לפנה"ס). הם זיהו את האובייקט הבהיר והאיטי הזה עם נרגל, אל המלחמה והסכסוכים שלהם.

זה קבע דפוס שאחרים המשיכו. המצרים היו הראשונים ששמו לב שהכוכבים נראים "קבועים" ושהשמש זזה ביחס לכוכבים. הם הבחינו גם בחמישה עצמים בהירים בשמיים (חמה, מאדים, נוגה, צדק ושבתאי) שנראו נעים בדרך דומה. הם קראו למאדים הר דכר - האדום. היוונים הקדומים קשרו את מאדים עם אל המלחמה שלהם, ארס, ולמעשה היו אלה הרומאים שהעניקו את השם "מרס" לכוכב הלכת, לכבוד אל המלחמה שלהם. תרבויות עתיקות אחרות, כולל הסינים, המאיה והאבוריג'ינים של אוסטרליה, גם עקבו מקרוב אחרי מאדים והרהרו במשמעותו. הם מדדו את הסדירות ואת יכולת החיזוי של תנועותיו, ושיבצו אותו למקום במיתולוגיות שלהם המבוסס על מה שנראה כסימנים לתכנית או התנהגות מושכלים.

מרס וונוס בפסל מהמאה ה-2 לספירה

בני המאיה, למשל, קישרו בין כוכב הלכת האדום לבין ישות על טבעית שהחוקרים מכנים "חיית מאדים" (“Mars Beast"), אשר בציורים הוצגה כיצור ענק דמוי מקאו (Macaw) עם אף ספירלי ארוך. נראה כי צורתו של היצור הזה משקפת את צורת מסלולו הארוך של מאדים בשמים של המאיה, והוא נתפס ככלב שמירה או אפוטרופוס שמגן על תושבי כדור הארץ מפני אסונות.

בקרב קהילות אבוריג'יניות קדומות, זהותו של מאדים משתנה זו מזו. חלק מהקבוצות טענו שמאדים היא אחת מנשות הירח, בעוד שבסיפורים קדומים אחרים נאמר כי מאדים ונוגה הם עיניו של יצור שמימי עצום באופן שאי אפשר לדמיין, שצופה בהתרחשויות על כדור הארץ.

"חיית מאדים" של המאיה, ארס של היוונים ונרגל של הבבלים

מחקר מדעי של כוכב הלכת מאדים

בשנת 1610, גלילאו סיים את ההשערות לגבי זהותו האמיתית של מאדים כשהוכיח שהוא כוכב לכת נפרד ומובהק, כמו כדור הארץ אך בעל מאפיינים ייחודיים משלו. מטבע הדברים, זה הזמין ספקולציות לפיהן כוכב הלכת עשוי להיות מיושב, ושדיירי מאדים עשויים לבהות בכדור הארץ ולתהות לגבינו בזמן שאנו נושאים את עינינו ותוהים לגביהם.

באמצע המאה ה-18, טכנולוגית הטלסקופ התקדמה עד לנקודה בה ניתן היה לראות את המאפיינים של פני השטח של מאדים כשהוא נמצא בנקודה הקרובה ביותר. בשנת 1877, ג'ובאני סקיאפארלי, אסטרונום איטלקי מפורסם, צייר ציור של פני השטח של מאדים על סמך תצפיותיו, ציור שכבש את דמיונו של הציבור. המפה המצוירת ביד הציגה את פני מאדים כמורכבים ודמויי כדור הארץ, עם יבשות ואוקיאנוסים וקווים ישרים שזיהה כתעלות.

מפת מאדים לפי תצפיות סקיאפארלי, משנת 1888

סקיאפארלי הוא זה שהיווה השראה לאסטרונום האמריקאי פרסיוול לוול לייסד מצפה כוכבים משלו באריזונה כדי שיוכל לבצע חיפושים טלסקופיים נרחבים יותר על פני שטח מאדים סביב שנת 1890. לאחר שמצא תעלות רבות יותר מסקיאפארלי, השתכנע לוול כי מאדים מאוכלס על ידי מהנדסים מיומנים שעסוקים בהפיכת פני השטח של הכוכב לירוקים ופוריים יותר.

בתחילת המאה ה-20, ההתקדמות בטכנולוגית הטלסקופ הוכיחה כי לוול זיהה מאפיינים טבעיים באופן שגוי, וכי "התעלות" שראה היו בדמיונו. גשושיות המארינר של נאס"א החלו להגיע למסלול של מאדים בשנות ה-60, ותמונות התקריב ששלחו הוכיחו אחת ולתמיד כי נוף מאדים הוא קר, צחיח ומת, ולא מתאים לחיים.

צילום של מאדים מגשושית מארינר של נאסא / NASA

חיפוש אחר חברים בבדידות של היקום

התגליות המדעיות האחרונות השליכו מיתוסים רבים על מאדים לפח האשפה של ההיסטוריה. אך הן לא חיסלו את הפליאה הקולקטיבית שלנו מהכוכב האדום, ולא הפסיקו את החיפוש אחר סימני חיים על פני השטח הצחיחים שלו.

בעבר הייתה למאדים אטמוספירה הרבה יותר סמיכה ומורכבת יותר כימית. אטמוספירה זו מיתנה טמפרטורות מספיק כדי לאפשר למים נוזליים לזרום ולהאגר על פני מאדים. החיפוש הנוכחי אחר סימני חיים קודמים על מאדים מונע ממידע זה, והמדע הפלנטרי המודרני הפך כעת לבעל ברית בחיפוש הזה בניגוד ליריב. האופי המובהק של האובססיה שלנו למאדים, וההשלכות שאנו עושים על בסיס ההתלכדות בין תנועותיו ומאפייניו לבין מערכות האמונה שלנו, השתנו באופן קיצוני לאורך מאות שנים.

הרובר פרסוורנס ובן זוגו הרחפן אינג'יניוטי / NASA

הלהט שלנו לגילוי האמת על מאדים לא התעמעם בחלוף הזמן, ולא בעקבות הסתמכותנו על מדע ולא על מיתולוגיה כנרטיב החברתי המנחה אותנו. בסופו של דבר, המסע הנחוש שלנו לפיצוח סודות ההיסטוריה של מאדים ולהבנת השלכותיה עשוי להיות בהשראת הצורך העמוק להוכיח שאנחנו לא באמת לבד, לא ביקום ואפילו לא במערכת השמש שלנו.