בסוף מרץ השנה, נטפליקס הוציאה סדרת דוקו-דרמה בשם: 'התורה כולה: סיפורו של משה' ('The Testament: The Story of the Prophet Moses'). עם 13.5 מיליון צפיות בחמשת הימים הראשונים, הסדרה הגיעה לפופולריות מהירה ורחבה במדינות ברחבי העולם. אבל הסדרה, מההתחלה, עמדה גם בפני מבול של ביקורת, הן על רקע דתי והן על בסיס היסטורי.
הפקה אמריקאית-טורקית משותפת, בבימויו של בנג'מין רוס (Benjamin Ross), הדוקו-דרמה בת שלושת הפרקים מספרת את סיפורו של משה המבוסס על הנרטיבים של שלוש הדתות האברהמיות (יהדות, נצרות ואיסלאם), באמצעות ראיונות עם אנשי דת והיסטוריונים מכל הרקעים.
באתר האינטרנט שלה, נטפליקס מתארת אותה כדוקודרמה "מאירה" ש"מתארת את חייו המדהימים של משה כנסיך, נביא ועוד עם תובנות של תיאולוגים והיסטוריונים". הסדרה כוללת צוות שחקנים בהובלת שלושה ישראלים: אבי אזולאי (משה); ישי גולן (אהרון); וריימונד אמסלם (מרים). השחקן הטורקי מהמט קורטולוס (Mehmet Kurtuluş) מופיע בתור פרעה.
הסדרה עוררה מחלוקת במצרים הקשורה לדיוק ההיסטורי שלה, והעירה ויכוחים על דיאלקטיקה של דת ומדע. האגיפטולוג המוביל זאהי חוואס, לשעבר שר העתיקות במצרים, הותקף לאחר שאמר שאין ראיות היסטוריות או ארכיאולוגיות התומכות בסיפור התנ"כי ובנוכחותם של בני ישראל במצרים.
לאחר המהומה הוא ניסה לסגת מהערותיו, ואמר כי כמות העתיקות שנחשפו לא עולה על 30%, בעוד ש-70% עדיין קבורות מתחת לאדמה. ראיות, אמר, אפשר למצוא בין אותן העתיקות שלא נחשפו. ההתקפה על חוואס על ידי מוסלמים נעוצה בעובדה שנרטיב הקוראן מאמץ סיפור קרוב לנרטיב המקראי של יציאת מצרים. אולם גם אם סיפורו של משה מרכזי בשלוש הדתות האברהמיות, הוא אינו נתמך בראיות ארכיאולוגיות והיסטוריות חותכות, אומרים ארכיאולוגים.
ספר שמות הוא אחד הטקסטים הקדושים בדת היהודית והנוצרית, ומגולל את סיפור שעבוד בני ישראל במצרים, לידתו של משה רבנו והתמודדותו עם פרעה, המלך המצרי. אותו סיפור מוזכר גם פעמים רבות בקוראן. למרות שהנרטיב הדתי טוען שהאירועים הללו התרחשו, ההיסטוריוגרפיה אינה מספקת אישור. ההיסטוריוגרפיה מאמצת מתודולוגיה המבוססת על איסוף עתיקות, רישומים ומסמכים, ולאחר מכן התמודדות עם המידע כדי להגיע למסקנות המדויקות ביותר לגבי תקופה היסטורית מסוימת.
נכון לעכשיו, אין עדיין עדות ארכיאולוגית ש"מאששת את נוכחות בני ישראל במצרים העתיקה", אמר חוואס בראיון, והוסיף שאסטלת מרנפתח הוא הממצא העתיק היחיד שעשוי להתייחס לבני ישראל בהיסטוריה המצרית. האסטלה מזכירה את המילה "אִי-סִי-רִי-אַר" שכמה מומחים זיהו כ"ישראל", זיהוי שמומחים אחרים ערערו עליו, כך אמר.
אסטלת מרנפתח התגלתה על ידי האגיפטולוג הצרפתי פלינדרס פיטרי בשנת 1896 בחצר הראשונה של מקדש המתים של מרנפתח בתבאי העתיקה. הממצא, המספר על הניצחונות של פרעה מרנפתח, מכונה אסטלת ישראל.
ארכיאולוגים טענו שהמילה "אִי-סִי-רִי-אַר" בשורה 27 של האסטלה פירושה ישראל. פיטרי תרגם את השורה כך: "ישראל הושם אין זרע לו". האגיפטולוג האמריקאי ג'יימס הנרי ברסטד תרגם את השורה כך: "ישראל הושמדה והוכחדה". אחרים אמרו כי "אִי-סִי-רִי-אַר" האמור מתייחס לשבט שהובס על ידי פרעה מרנפתח, לא לבני ישראל לפי התפיסה המקראית.
חוואס אמר שהוא דחה הצעה להתראיין בדוקו-דרמה. הוא היה מודאג מכך שניתן לתמרן את הערותיו המדעיות כדי לשרת את ההקשר הדרמטי, שמטרתו לשווק את נוכחות בני ישראל במצרים. הוא גינה את עמיתתו האגיפטולוגית מוניקה האנה (Monica Hanna), דיקנית הפקולטה לארכיאולוגיה ומורשת תרבותית באקדמיה הערבית למדע, טכנולוגיה ותחבורה ימית (AASTMT), על השתתפותה בסדרה.
האנה דחתה את הביקורת על כך שהשתתפותה בדוקו-דרמה מערערת את המחקר המדעי או משרתת מטרות דתיות. "הערותיהם של ההיסטוריונים ניסו לעזור למלא את תמונת הדרמה, ואף היסטוריון לא סיפק ראיות להוכחה או להפרכה של הנרטיב הדרמטי", אמרה. תפקידם של היסטוריונים, כולל האנה, הצטמצם להסבר ההקשר המצרי הקדום בתקופה זו, כמו גם לתיקון הרעיונות הרווחים לפיהם עבדים הם בוני הפירמידות. "אמרתי בבירור שלא היו עבדים במצרים, אבל היו שבויי מלחמה", אמרה.
בין הנושאים ההיסטוריים שתמיד עוררו מחלוקת בסיפור משה, נמצא הקשר בין ספר שמות לפרעה רעמסס השני. ספר שמות מציין שבני ישראל אולצו לבנות את העיר פר-רעמסס (בית רעמסס), בדלתת הנילוס של מצרים, כ-120 ק"מ צפונית-מזרחית לקהיר. סדרת הדוקו-דרמה אימצה השערה זו.
האנה רואה בסדרה יצירה דרמטית שאימצה מהסיפור הדתי. זה סוג של ספרות המכונה "מודאל ריאליזם" (Modal realism), או "סיפורת ריאליסטית" (Realistic Fiction), היא הסבירה. זה סוג של סיפורת שהאירועים והדמויות שלה ריאליסטיים ובעלי השפעה, עם כמה תוספות בדיוניות כדי להפוך את הסיפור למעניין יותר. האנה חזרה ואמרה שאין ראיות ארכיאולוגיות המוכיחות את האותנטיות של הסיפור.
"בניגוד לספרים דתיים, עדויות ארכיאולוגיות נחשבות כמקור היסטוריה", אמרה. "צריך להפריד בין המדע לדת, ויש להסתכל על כל אחד מהם מנקודת מבט אחרת". היא גם חלקה על הרעיון ששני שלישים מהעתיקות טרם נחשפו, וכי ניתן להוכיח את הנרטיב הדתי. "זוהי הצעה לא מדעית לחלוטין, מכיוון שאין הערכה מספרית לגבי מה שהתגלה ומה שנותר מתחת לאדמה", אמרה.
האנה עוררה תגובת נגד גם בתוך ישראל. השימוש ב"סוריה ופלשתינה" בפרשנות שלה בסדרה גרם לכמה דמויות ישראליות לצייץ בפלטפורמת X כי הערותיה מסתכמות ב"עיוות היסטורי", ו"ניסיון מכוון למחוק את הקשר ההיסטורי העשיר של העם היהודי למולדת אבותיהם". האנה התעקשה שהיא משתמשת במונח ללא כל קונוטציות פוליטיות. מצער שהמהלך של הפוליטיקה המודרנית משפיע על הגישה המדעית, אמרה והוסיפה כי גם חוקרים יהודים, בהקשר האקדמי, מכנים את אזור הלבנט "סוריה פלשתינה".
מלבד הביקורת הישראלית הלאומית על הסדרה, הביקורת היהודית גם קיבלה תפנית דתית. הרב שלמה ליטווין, מנהל המרכז לסטודנטים יהודים באוניברסיטת קנטקי, תקף את הסדרה ואמר כי הוא ספר 430 אי דיוקים, "רבים מנוגדים באופן בוטה לדברי התורה".
"הטעויות הנרטיביות היו רבות, הגיעו מוקדם ולעתים קרובות. כמה מהן, כמו משה ששבר כוס בחתונתו כדי להתאבל על חורבן בית מקדש שנבנה כמעט אלף שנים לאחר פטירתו, הביאו לצחוק. אחרים - שיחזרו את עשר המכות אך שכחו את הרביעית (מכת ערוב), התייחסו לישראל כאל סוריה פלשתינה (המונח של הכובשים הרומיים), והלבישו את משה במעילו של יוסף - הביאו למורת רוח", כתב ליטווין.
"ה"מומחים" עצמם הידהדו לעתים קרובות רעיונות מוזרים, כגון שמשה היה לוחם הצדק החברתי הראשון ובמצרים לא היו עבדים. בסך הכל ספרנו 430 אי דיוקים, רבים מנוגדים באופן בוטה לדברי התורה. אולם, התיאור השלילי של הנביאים משה, אהרון ומרים הוא שהזיק ביותר לסיפור", הוסיף.
"אהרון, אחיו הנאמן של משה רבנו ורודף השלום, הוא תוקפני. מרים הנביאה, מאגר האמונה, כופרת. משה הוא בעל פתיל קצר, רע מזג, כמעט מתעלל רגשית ופיזית, ואיש תקשורת גרוע. הוא אובססיבי לעצמו, כמעט מאניה-דפרסי, ומתנשא".
"ביהדות, משה רבנו הוא רוענו הנאמן, המנהיג האולטימטיבי ודוברו של אלוהים. כמעט כל רגע משמעותי בסיפוריו -הריגת הנוגש המצרי, הצלת אשתו לעתיד, דאגתו לכבשה בודדת, עמידתו בפני פרעה, ואף שבירת הלוחות — נכתבו מחדש באופן שמסיר את העוצמה והערך שבמעשיו. במקום להציג את תכונותיו ואופיו של משה, הנרטיב שהשתנה מסיר את גבורתו, הכרת הטוב שבו ואת חסדו".
"הרבי מליובאוויטש דיבר על משה כמגן חסר אנוכיות לחלוטין של העם היהודי. משה נתפס כדוגמה האולטימטיבית, לא רק עבור מנהיגים עתידיים, אלא עבור כל היהודים. למשה של "התורה כולה" אין מהות והוא בסך הכל כלי לנרטיב המאולץ והמעורער".
הרב ליטווין סיכם כך, "החלק הגרוע ביותר בסדרה הוא העובדה שהציטוט התכוף של פסוקים מקראיים ונוכחותם של רבנים שנראים מלומדים יוצרים רושם שגוי של סרט שנחקר בקפידה וחוויה חינוכית עבור יהודי צעיר (או כל אדם אחר המחפש ללמוד יותר על ההיסטוריה והאמונה שלנו). מחפש כזה יתאכזב קשות ויסיים עם הבנה הקרובה הרבה יותר לקוראן מאשר לספר שמות, שעליו נטען לעיתים כה תכופות שהוא מבוסס".
גם המוסלמים לא חסכו בביקורת, המופתי הגדול של מצרים, שאוקי עלאם (Shawki Allam), בראיון לערוץ הלוויין המצרי "סאדה אל-בלד" ("Sada El-Balad") אמר כי אי מציאת עקבות ארכיאולוגיות של הנביאים לא אומר שהם לא היו קיימים. המופתי הדגיש כי אלו המאמינים בקוראן ובסונה מאמינים בכל מה שהם מביאים, כולל הסיפורים והאירועים שקרו עם הנביאים, בנוסף לאמונה בנסתר. זה הגיע לאחר הצהרותיו של האגיפטולוג זאהי חוואס שבהן אמר כי אין עדויות ארכיאולוגיות מהציוויליזציה המצרית העתיקה לגבי קיומם של הנביאים אברהם, משה ויוסף.
חוואס אמר: "אני מוסלמי ואני מאמין במה שנאמר בקוראן הקדוש ובספרים השמימיים לגבי כניסת משה, אברהם ויוסף למצרים ויציאת מצרים שהתרחשה, אבל אני אומר שבעתיקות במצרים אין אזכור לנביאי אלוהים". האגיפטולוג ואסים א-סיסי (Wassim al-Sisi) תמך בטענותיו של חוואס, וקבע כי "ההיסטוריה והמדע לא הוכיחו שאלוהים דיבר אל משה בסיני".
מקורות:
קטעים מ- How Netflix’s Moses Docudrama Managed To Offend Both Egyptians And Israelis מאת WorldCrunch שנכתב ע"י: Abdel-Halim Hafina.
קטעים מ- Egypt’s Grand Mufti responds to statements from Zahi Hawass about Islam’s prophets מאת EgyptIndependent.
קטעים מ- 'We found 430 inaccuracies in Netflix’s Moses docuseries ‘Testament מאת The Jewish News of Northern California שנכתב ע"י: Rabbi Shlomo Litvin.
Comments