ב-31 באוקטובר, נאס"א הודיעה כי האסטרונאוט תומאס קנת מטינגלי, שחקן מפתח במאמצי השליטה הקרקעית להחזיר את החללית הפגועה בבטחה לכדור הארץ, מת בגיל 87. נראה שזה זמן מתאים לחקור מה באמת קרה במשימת הירח אפולו 13 וכמה קרובה לאסון היא היתה.
מטינגלי, המוכר כקן או TK, מילא תפקיד מוביל בפיתוח חליפת החלל והתרמיל של אפולו, והיה אמור להיות על סיפון אפולו 13. עם זאת, לקראת המשימה, טייס גיבוי מודול הירח צ'ארלס דיוק חשף את הצוות לאדמת. ללא חסינות, מטינגלי הוחלף בטייס גיבוי של מודול הפיקוד והשירות, ג'ון "ג'ק" סוויגרט, רק ימים ספורים לפני השיגור. זו לא הייתה הבעיה היחידה לפני המשימה. לקראת השיגור של אפולו 10, שינויי תכנון של המדף עליו הותקן מיכל החמצן 2 הצריכו את הסרת המדף. במהלך ההסרה, הטכנאים לא שמו לב לבורג שחיזק את המדף למקומו, כתוצאה מכך המתקן ששימש להסרתו נשבר והמדף נפל מגובה 10 ס"מ. וועדה שאחר המקרה קבעה שייתכן ונפילה זו רופפה צינורית מילוי שלא הותאמה היטב למקומה. נמצא מיכל תחליפי לאפולו 10, אך המיכל שימש בסופו של דבר עבור מודול הפיקוד והשירות של אפולו 13. לפני השיגור, המיכל נבדק ונמצא שהוא ירד ל-92 אחוזי קיבולת. מנהל הבדיקות של נאס"א הורה להרתיח את החמצן הנוזלי שנותר בתוך המיכל באמצעות המחמם החשמלי שבתוכו. "הטכניקה עבדה, אבל נדרשו שמונה שעות של זרם ישיר של 65 וולט מהציוד התומך בקרקע כדי לפוגג את החמצן", לפי נאס"א. "בשל טעות בהחלפת רכיב לא מוערך מספיק במהלך שינוי עיצובי, התברר שהדבר פגע קשות בגופי החימום הפנימיים של המיכל". זה כנראה מה שגרם לנזק למיכל, מה שיגרום לצוות כאב ראש/אימת מוות בהמשך. למרות שהמיכלים עוצבו מחדש כדי להפעיל זרם ישיר של 65 וולט במרכז החלל קנדי, התעלמו ממתגים תרמוסטטיים של מחמם בתוך מיכל מספר 2 והם תוכננו להפעיל זרם ישיר של 28 וולט של מודול הפיקוד והשירות. מאמינים שכשהמתגים רותכו, הטמפרטורה בתוך המיכל עלתה באופן מקומי למעל 500 מעלות צלזיוס", מסבירה נאס"א. "החיישנים המודדים את הטמפרטורה בתוך המיכל תוכננו למדוד רק עד 27 מעלות צלזיוס, כך שלא הבחינו בחימום הקיצוני. הטמפרטורה הגבוהה רוקנה את המיכל, אך גם גרמה לפגיעה חמורה בבידוד הטפלון על חוטי המתח של המאווררים החשמליים בתוך המיכל".
בימים הראשונים של המשימה לירח, זה נראה שהיא מתנהלת בצורה חלקה. חמישים וחמש שעות לתוך המסע, הצוות השתתף בשידור חי לכדור הארץ, וחתם את השידור עם "זה הצוות של אפולו 13 שמאחל לכולם שם ערב נעים, ואנחנו ממש מוכנים לסגור את הבדיקות של אקווריוס שלנו וחוזרים לערב נעים באודיסיאה. לילה טוב”. תשע דקות לאחר סיום השידור התפוצץ מיכל מספר 2 במודול הפיקוד והשירות, תוך פגיעה בקו או שסתום במיכל החמצן מספר 1 בתהליך, וגרם לו לאיבוד חמצן. הפעם הראשונה בה הם היו מודעים למצב הגיעה כאשר האסטרונאוט ג'ים לוול (בגילומו של טום הנקס בסרט, שזכה לבטא את השורה האלמותית אך השגויה מעט "יוסטון, יש לנו בעיה") ציין שהחללית "פולטת גז מסוג כלשהו אל החלל". למי שלא מכיר את טיסות החלל או את החיים, החמצן די חשוב לשניהם. כמו גם הצורך בו למטרה הרגילה (נשימה), נזק למיכל חמצן 1 גרם לכך שהשימוש בתאי הדלק הצטמצם. הם עמדו בסכנה להשאר מרחפים בחלל, כשהחמצן שלהם אוזל והם נחנקים לאט, בלי מים שירוו את צימאונם. הצוות עבר למודול הנחיתה על הירח "אקווריוס", סגר את הדלת לשאר המודולים והשתמש בו כ"סירת הצלה". למרות שהמודול היה קר - הוא לא תוכנן לנסיעות ארוכות טווח ולא היתה לו מערכת חימום - נקבע שדרך הפעולה הטובה ביותר היא להמשיך את מסלול החללית, להסתובב בלולאה סביב הירח ולהבעיר דחפים ברגעי מפתח במסלול כדי לחזור לכדור הארץ. הצוות נשאר דחוס בתוך אקווריוס, כאשר חלק מהמנות שלהם קפאו והפכו לבלתי אכילות, והקציבו מים במשך כל המסע הביתה.
כשחזרו הביתה הם (למרבה המזל ולמרבה הצער) המשיכו לנשום, והעלו את רמות הפחמן הדו חמצני לרמות מסוכנות. המודול השתמש במיכלי ליתיום הידרוקסידי כדי להסיר פחמן דו חמצני מהאוויר, אך המיכלים המרובעים הללו לא תאמו לפתחים העגולים של מודול אקווריוס. בקרת הקרקע מצאה שיטה, לא שונה מדי מהומר סימפסון שמשתמש במוט פחמן כדי לסגור דלת של מעבורת חלל בסימפסונים, על ידי חיבור המיכל המרובע למערכת האקווריוס באמצעות שקיות ניילון, סרט הדבקה וקרטון. הבעיה האחרונה הייתה שסירת ההצלה שלהם לא תוכננה להיכנס לאטמוספירה של כדור הארץ. עם זאת, זה נפתר בקלות על ידי זה שהצוות טיפס בחזרה למודול הפיקוד והשירות והפעיל אותו פעם נוספת לכניסה חזרה. "הוא נשאר מאחור וסיפק החלטות חשובות בזמן אמת כדי להצליח להביא הביתה את החללית הפגועה ואת הצוות של אפולו 13 - האסטרונאוטים של נאס"א ג'יימס לוול, ג'ק סוויגרט ופרד הייז", אמרה נאס"א על מטינגלי, שהמשיך להטיס את מודול הפיקוד והשירות על סיפון אפולו 16. "התרומה [שלו] אפשרה התקדמות בלמידה שלנו מעבר לחלל. הוא תיאר את החוויה שלו במסלול באומרו, 'היה לי פחד מאד מוחשי שאם אני אראה יותר מדי, אני לא אוכל לזכור. זה היה פשוט כל כך מרשים.' הוא ראה את מרחבי היקום כפורום בלתי נגמר של אפשרויות. כמוביל במשימות מחקר, TK יזכר בזכות האומץ בלא נודע למען עתידה של ארצנו".
מקורות:
Commentaires