לפני קצת יותר מ-3,200 שנה, זה בוודאי הרגיש כאילו האנושות מגיעה לגבהים שטרם נראו. ברחבי מזרח הים התיכון, צפון אפריקה והמזרח הקרוב, אוסף של תרבויות מורכבות ומאורגנות מאד התחברו באמצעות דיפלומטיה, סחר וחליפין. התרבויות פרחו והערים שגשגו. ואז, הכל קרס - ואף אחד לא ממש בטוח למה.
כמה מהחברות הגדולות שהושפעו ממה שנקרא "משבר תקופת הברונזה המאוחרת" היו האימפריה האשורית התיכונה במסופוטמיה, הממלכה החדשה של מצרים, הבבלים, האימפריה החתית של אנטוליה, הטרויאנים, המיקנים ביוון, המינואים בכרתים. עבור רוב החברות הללו, מה שבא לאחר מכן היה "עידן אפל" שבו כמעט ולא נרשמה התקדמות טכנולוגית או תרבותית משמעותית, וכן היה קיפאון חברתי.
החברות הגיעו לגדולה בתקופת הברונזה, תקופה שהחלה בסביבות שנת 3300 לפנה"ס, תקופה שהתאפיינה בשימוש בכלים עשויים ברונזה, שהופקו מהתכת נחושת וסגסוגה עם בדיל, ארסן או מתכות אחרות. פריצת דרך טכנולוגית זו יצרה חומר חזק ועמיד יותר מהמתכות שהיו זמינות קודם לכן, מה שהעניק לחברות אלו יתרון משמעותי בתחומים כמו חימוש, ייצור כלים, הנדסה ואמנות. מהפכה זו הניחה את היסודות גם לפיתוח מרכזים עירוניים גדולים יותר, להקמת היררכיות חברתיות מורכבות ולהמצאת מערכות כתיבה שונות, כגון כתב יתדות.
מסיבות שאינן ברורות, הרשת המשגשגת הזו קרסה בסביבות המאה ה-12 לפנה"ס.
בספרו משנת 2014 על קריסת תקופת הברונזה המאוחרת, הארכיאולוג האמריקני אריק קליין מדגיש את שנת 1177 לפנה"ס כרגע מכריע שבו הדברים הידרדרו באופן משמעותי. עם זאת, כפי שהוא מציין, למערכות מורכבות לוקח זמן להתפתח. במהלך כמה עשורים השתוללו מרידות, פרצו מלחמות, ערים נפלו, מערכות כתיבה נכחדו, ותרבויות לכאורה נמחקו מכדור הארץ.
היסטוריונים העלו מגוון הסברים לקריסה, כולל רבים מהחשודים הרגילים מאחורי קריסת חברות.
הסבר ותיק אחד הוא הגעתו של כוח דומיננטי חדש: "גויי הים". קבוצת עמים כובשים שודדים זו, כביכול, לא השאירה מונומנטים או רישומים כתובים, כך שזהותם רחוקה מלהיות ברורה, וקיומם עדיין נתון למחלוקת רחבה, אולי הם לא היו תרבות מאוחדת, אלא מונח כולל לעמים יורדי הים ממקומות אחרים בים התיכון. תהיה זהותם אשר תהיה, הגעתם עשויה להסביר את הנטישה הנרחבת של ערים ברחבי אנטוליה, סוריה, פניקיה, כנען, קפריסין ומצרים בין המאות ה-13 וה-12 לפנה"ס.
יש גם אפשרות שכמה תרבויות נרקבו מבפנים דרך קריסת מערכת כללית. חוקרים ציינו שלחברות ברונזה מאוחרות רבות היו מבנים פוליטיים "ריכוזיים, מורכבים וכבדים ביותר", שהפכו אותם לפגיעים לאי שוויון וניצול, מה שהוביל לאי יציבות חברתית.
הסבר נוסף הוא שאסון סביבתי היה שחקן. מחקר משנת 2013 בחן גרגרי אבק ממשקעים של אגם עתיק באזור ומצא עדויות לשינויי אקלים בתקופה זו. השינוי הסביבתי הזה, טוענים מחברי המחקר, הוביל לבצורות נרחבות, מחסור במזון ורעב. התוצאה של זה הייתה הגירה המונית, טלטלה חברתית, והתרבויות שהיו פעם חזקות נותרו פגיעות בפני פולשים, אולי גויי הים.
כמו כן, מחקרים הדגישו התפרצות של מגיפה בכרתים בסוף האלף ה-3 לפנה"ס, אם כי יש עדויות מוגבלות המצביעות על כך שהיא השפיעה על חברות אחרות.
כפי שקליין מציין בספרו, סביר להניח שלא ניתן להסביר את קריסת תקופת הברונזה על ידי גורם אחד. במקום זאת, הוא מציע שזו הייתה "סערה מושלמת של אסונות", כולל רבים מהנושאים שהוזכרו כאן.
ההיסטוריה היא תזכורת מעוררת ענווה לכך שאף ציוויליזציה, חזקה או מתקדמת ככל שתהיה, אינה חסינה מפני קריסה. כאשר הציוויליזציות הגדולות של תקופת הברונזה היו במסלולן כלפי מעלה, מעטים יכלו לחזות שהערים הגדולות והרעיונות הגדולים יותר שלהם יתפוגגו בסופו של דבר לאפלה. עם זאת, עם התמהיל הנכון של שינויי אקלים, סכסוכים פנימיים ותמורות טכנולוגיות, אפילו החברות האימתניות ביותר עשויות בקלות לקרטע ולקרוס.
מקורות:
קטעים מ- In 1177 BCE, Civilizations Fell Apart In A Mysterious Simultaneous Collapse מאת IFLScience שנכתב ע"י: Tom Hale.
קטעים מ- What Caused the Bronze Age Collapse מאת history.com שנכתב ע"י: Dave Roos.
קטעים מ- After 1177 B.C. describes how societies fared when the Bronze Age ended מאת ScienceNews שנכתב ע"י: Bruce Bower.
Comments