במשך יותר מעשור היסטוריונים של אמנות וארכיאולוגים מאוניברסיטת קונקורדיה במונטריאול תמהים על מקורותיו של פסל מצרי מסתורי. מומחים הכריזו שהפסל גרוטסקי וגם יפהפה ואמרו שהוא ממצא בן אלפי שנים בעל ערך בל ישוער או זיוף חסר כל ערך.
"המורעבים מסקארה" ("The Starving of Saqqara") הוא השם שניתן לפסל מצרי קדום שמאמינים כי הוא מתוארך לתקופה הקדם-שושלתית. מעט ידוע על מקורו של הפסל, המוחזק כיום על ידי אוניברסיטת קונקורדיה במונטריאול. בנוסף, לא ברור נושא הפסל, וגם היה ויכוח על האותנטיות של הממצא.
המורעבים מסקארה הוא פסל מאבן גיר בגובה 67 ס"מ ובמשקל 80 ק"ג. הפסל מתאר זוג דמויות עירומות ישובות. אחת הדמויות היא גבר ומעריכים כי השנייה היא אישה שמחזיקה ילד. הדמויות בולטות בזכות ראשיהן המוארכים וגפיים דקות ומאורכות. עקבות פיגמנטים על הפסל מעידים על כך שהוא היה צבוע. יתר על כן, יש כמה כתובות עתיקות שגולפו על בסיס הפסל, אם כי השפה עדיין לא זוהתה, נקבע כי היא אינה ארמית, דמוטית, מצרית, עברית או אשורית.
ההיסטוריה המודרנית של פסל המורעבים מסקארה החלה במהלך המאה ה-20. הפסל הגיע לידיהם של וינסנט ואולגה דיניאקופולוס (Vincent and Olga Diniacopoulos), שהיו אספנים נלהבים של עתיקות מצריות, יווניות ורומיות לפני שנות ה-50. לא ברור כיצד והיכן רכשה משפחת דיניאקופולוס את הפסל. ידוע כי הוא נשלח מאלכסנדריה לביתם בצרפת יחד עם עוד 20 ארגזים של ממצאים אחרים והוא תוייג במשלוח כ"מורעבים מסקארה". למרות שמו, הקשר בין הפסל לסקארה, שטח הקבורה העצום מחוץ לממפיס בירת מצרים העתיקה, אינו ידוע.
וינסנט ואולגה דיניאקופולוס היגרו מצרפת למונטריאול, ופסל המורעבים מסקארה היה אחד החפצים שלקחו איתם. במהלך שנות ה-50 הוצג הפסל ב'גאלרי ארס קלאסיקה' ('Galerie Ars Classica') שהיה בבעלות המשפחה. לאחר מותו של וינסנט דיניאקופולוס בשנת 1967, חלק גדול מהאוסף נארז על ידי המשפחה ואוחסן במרתף ביתם. פסל המורעבים מסקארה היה חלק מהאוסף הזה, ובעשורים הבאים נשאר חבוי.
בשנת 1999 ביקשה אולגה דיניאקופולוס מאוניברסיטת קונקורדיה סיוע בניהול אוסף העתיקות של המשפחה. חלק מהכספים היו אמורים לשמש למלגות סטודנטים באוניברסיטה, שם דניס, בנה של אולגה, היה חבר סגל. האדם האחראי לפרוייקט הזה היה קלרנס אפשטיין (Clarence Epstein), שבזמן שחקר את האוסף, הוציא את פסל המורעבים מסקארה חזרה לאור. באותה נקודת זמן, הפסל היה שבור.
לאחר הרכבת הפסל מחדש, הצעד הבא היה להבין אותו. מכיוון שמשפחת דיניאקופולוס עצמה לא הייתה בטוחה לגבי מקורו של הפסל וההיסטוריה שלו, נוצר קשר עם חוקרים מרחבי העולם. פנו למומחים ממכונים כמו המוזיאון הבריטי, אוניברסיטת קיימברידג' ומוזיאון ישראל, בתקווה שניתן יהיה לזהות את הפסל. למרבה הצער, איש לא הצליח לומר בוודאות מה הוא.
פסל המורעבים של סקארה מתוארך באופן כללי לתקופה הקדם-שושלתית. אפשטיין עוד קובע כי ייתכן שהפסל הגיע מקבר או מאתר קבורה מוקדמים מאד, עוד לפני שהפרעונים הראשונים עלו לשלטון במצרים. "אני מאמין שהוא בן 4,000 שנה ומעלה וזה הופך אותו לממצא מאד מאד נדיר". עוד אומר אפשטיין כי הוא נועד לייצג שבויים שנלכדו על ידי שליט מצרי קדום, אנשים משועבדים המוצגים כגביע נצחון לכוחו של השליט. המאפיינים הפיזיים של הדמויות המפוסלות מצביעים על כך שייתכן שנועדו לייצג את הנובים. לעומת זאת, אחרים הציעו כי ייתכן שהפסל נוצר בתקופה בה יצאו בני ישראל ממצרים. אחדים אף סברו שהפסל עשוי להיות זיוף מודרני.
סקארה היתה אתר הקבורה הראשי של ממפיס, הבירה הפוליטית לשעבר של מצרים, בעמק הנילוס הפורה. זהו שטח קבורה עצום ורבים מהקברים בו עדיין נחקרים על ידי ארכיאולוגים - אם כי רבים מהם סבלו מנחת ידם של שודדי קברים בתקופה העתיקה וגם בתקופה המודרנית. לדברי אפשטיין, "הפסל יכול היה לעמוד זמן מה באחד מהחדרים התת קרקעיים או הקברים שם, והושאר מאחור ע"י בוזזים. קברים שנפתחו או נשדדו שימשו לעתים קרובות פולשים בימי קדם, מה שעשוי להסביר את הכתובות."
האותנטיות של פסל המורעבים מסקארה הוטלה בספק בשל העובדה שהמומחים אינם מכירים שום דבר אחר כזה. למרות זאת, בדרך כלל גורסים כי הפסל אמיתי. מומחים מאוניברסיטת קונקורדיה, למשל, מציינים כי הפסל אושר לייצוא כחוק. בהתחשב בכך שהדבר קרה בתקופה בה מסחר בעתיקות היה ארעי ונוטר בצורה רעה, הם טוענים כי הפסל אמיתי. מומחה אחר, היסטוריון האמנות השוויצרי ז'אן ז'אק פיכטר (Jean-Jacques Fiechter), כתב שהפסל חייב להיות אמיתי, אחרת וינסנט דיניאקופולוס, אספן מנוסה, לא היה קונה אותו ואז מוביל אותו בעלויות גבוהות כל הדרך למונטריאול. ובכל זאת, אפשר לטעון שגם מומחים טועים. בכל מקרה, הפסל נותר בגדר תעלומה.
מקורות:
Comments