בשנת 1971 רכש מוזיאון רוזיקרוסיאן בקליפורניה (Rosicrucian Egyptian Museum) ארון קבורה מצרי עתיק אטום ובו מומיה שמורה היטב של גבר מצרי ממעמד גבוה. למעלה משני עשורים לאחר מכן, צוות מדענים גילה תגלית מדהימה - המומיה הציגה עדויות להליך כירורגי מתקדם שבוצע לפני קרוב ל-2,600 שנה. בתוך הברך השמאלית של המומיה היה מסמר אורטופדי מתכתי באורך 23 ס"מ שהוחדר בהליך ביו-מכני מתקדם כל כך, שבתחילה המדענים לא יכלו להבדילו מהליך מודרני.
אוסרמונטו - מומיה ממוצא לא ידוע
כשמוזיאון רוזיקרוסיאן רכש ארון קבורה מצרי עתיק בשנות ה-70, הם לא היו מודעים לכך שהוא עדיין מכיל מומיה. בנוסף, מחקרים העלו כי המומיה הזו לא הייתה הבעלים המקורי של הארון - הוא היה שייך לכהן בשם אוסרמונטו (Usermontu) - 'כוחו של מונטו' - וכי זמן רב לאחר המוות הונחה המומיה בארונו של אוסרמונטו. למרות זאת, המומיה ממוצא לא ידוע נודעה בשמו של בעל הארון המקורי.
ניתוח הליך החניטה העלה כי 'אוסרמונטו' היה גבר מצרי ממעמד גבוה שחי בתקופת הממלכה החדשה של מצרים (בין המאות 16–11 לפנה"ס). גובהם של שרידיו החנוטים כמטר וחצי והם מציגים עקבות של שיער אדום.
גילוי מדהים
באוגוסט 1995 ביצע פרופ' וילפרד גריגס (Prof. C. Wilfred Griggs) מאוניברסיטת בריגהאם יאנג ביוטה, וצוות מומחים, צילומי רנטגן של שש מומיות ששכנו במוזיאון רוזיקרוסיאן בסן חוזה, כהכנה להרצאה שעמד להעביר שם, כולל המומיה של אוסרמונטו. הם היו המומים כאשר צילומי הרנטגן גילו כי לאחת המומיות היה מסמר מתכת באורך 23 ס"מ בברך שמאל.
אוניברסיטת בריגהאם יאנג דיווחה כי אי אפשר היה להבין כי שתל המתכת היה עתיק מצילום הרנטגן בלבד, מה שגרם לפרופ' גריגס להאמין שהמסמר הוחדר לברך בתקופה מודרנית יותר כדי לחבר את הרגל לשאר הגוף. "הנחתי אז שהמסמר מודרני. חשבתי שאולי נוכל לקבוע כיצד הוכנס המסמר לרגל, ואולי אפילו לנחש באיזו תקופה הוא הושתל לתוך העצמות", אמר גריגס בדו"ח ששוחרר על ידי האוניברסיטה. "חשבתי שזו תהיה הערת שוליים מעניינת לומר, 'מישהו קיבל מומיה עתיקה ושם בה מסמר מודרני כדי שיחזיק את הרגל."
פתרון התעלומה
על מנת לחקור את אופי השתל, גריגס, ד"ר ריצ'רד ג'קסון (Dr. Richard T. Jackson), מנתח אורטופדי, וד"ר א. ברוס מקייף (Dr. E. Bruce McIiff), ראש תחום הרדיולוגיה של המרכז הרפואי האזורי בעמק יוטה, קדחו בזהירות לתוך העצם כדי לאפשר גישה למצלמה זעירה לבדיקת המסמר, ולחילוץ דגימות של העצם והמתכת. הצוות המדעי מצא עקבות של שרף אורגני קדום, בדומה לדבק עצמות (Bone cement) מודרני, וכן עקבות של שומנים וטקסטיל עתיקים שעדיין נשמרו במקומם. מחקרים מקיפים העלו כי ההליך המתקדם בוצע בימי קדם, לפני כ-2,600 שנה.
צוות המחקר נדהם מכך שהמסמר נוצר באותו עיצוב שמשמש היום לייצוב עצמות. "אנו נדהמים מהיכולת ליצור מסמר עם עקרונות ביו-מכניים המשמשים אותנו עד היום - קיבוע נוקשה של העצם, למשל", אמר ד"ר ריצ'רד ג'קסון. "זה מעבר לכל מה שהיינו מצפים לאותה תקופה."
אוניברסיטת בריגהאם יאנג דיווחה כי המסמר "מתחדד להברגה כשהוא נכנס לקוּלִית, או לעצם הירך, בדומה לשיטות ביו-מכניות הנהוגות כיום. לקצה השני של המסמר, הנמצא בתוך השוֹקָה, או עצם השוק, יש שלושה עוגנים היוצאים החוצה מליבת המסמר ומונעים סיבוב של המסמר בתוך העצם."
בעקבות התגלית המדהימה, השאלה שנותרה פתוחה אצל כולם הייתה - האם הניתוח בוצע בעוד אוסרמונטו היה בחיים, או אחרי מותו? מחקר מלא של המפרק החשוף העלה כי המסמר הושתל בין זמן מותו של אוסרמונטו לזמן קבורתו. המצרים הקדומים האמינו בתחייה פיזית לאחר המוות, בה הגוף היה כלי רכב לנפש בחיים שלאחר המוות. לפיכך, הייתה חשיבות עליונה להבטחת שלמותו. גריגס הוסיף כי ההקפדה על כך שהגוף במצב טוב נחשבה חיונית לאיחוד הגוף והרוח.
אמנם זהו המקרה הראשון של שתל אורטופדי ממתכת, אך דוגמאות אחרות לטיפול גופני לפני החניטה כללו תיקון פצעים, עבודה על השיניים ובניית תותבות. "כמה מרתק שהטכנאי הקדיש כל כך הרבה מחשבה בבניית המסמר", אמר גריגס. "הטכנאי יכול היה פשוט לקשור את הרגל לגוף ולהניח שבתחייה היא תתחבר חזרה."
"הסיפור מספר לנו כמה אנשים קדומים היו מתוחכמים באמת", אמר גריגס. "לפעמים היהירות התרבותית שלנו מפריעה ליכולתנו להעריך כיצד אנשים מתרבויות ומזמנים אחרים הצליחו לחשוב ולנהוג בדרכים מדהימות כל כך."
מקורות:
Comments