דגל הפיות (Fairy Flag) הוא אחד מהאוצרות שמוחזקים על ידי ראש שבט מקלאוד (Clan MacLeod), שבט ההיילנדס הסקוטיים המזוהה עם האי סקאי. כיום, הדגל שוכן בטירת דונבגן (Dunvegan Castle), מקום מושבו של ראש השבט באי סקיי, והוא מתואר כ"מרופט למדי, עשוי משי חום דהוי ומטולא בקפידה במקומות שונים". למרות שהדגל לא נראה כמו משהו מיוחד, מאמינים שיש לו כוחות מיסטיים, וכמה סיפורים סופרו על האופן שבו חפץ קסום זה הגן על שבט מקלאוד במשך מאות שנים.
ישנם שני סיפורים מרכזיים שסופרו באופן מסורתי על מקור דגל הפיות. הראשון מביניהם מקשר את הדגל למסעי הצלב, ובכך מעיד על כך שהדגל הגיע ממקום כלשהו במזרח. השני, לשם השוואה, כולל פיות, וממקם אירועים סביב הופעת הדגל באי סקיי עצמו.
נקבע כי בד דגל הפיות הוא משי מהמזרח התיכון (ליתר דיוק, מסוריה או רודוס). זה מספק אמינות מסוימת לסיפור שמקורו של הדגל במזרח. אך אובייקט זה תוארך בין המאות ה-4 וה-7 לספירה, לפחות 400 שנה לפני מסע הצלב הראשון. ובכל זאת, יתכן שכבר התייחסו לדגל הפיות כשריד עד למסע הצלב הראשון, והוא מצא את דרכו לאיים הבריטיים רק בעקבות מסע צבאי זה.
דגל הצלבנים
גרסת מסעי הצלב לסיפור דגל הפיות מתחילה בהאראלד סיגורסון, הידוע גם בשם האראלד הארדרדה, מלך נורבגיה ששלט בין השנים 1046 ל-1066. לפני היותו מלך נורווגיה, שימש האראלד כקפטן משמרות ורנגיה (Varangian Guards) בחצר הקיסר הביזנטי בקונסטנטינופול. אחד האוצרות שהחזיר לנורווגיה היה דגל הפיות, שהיה ידוע אז בשם לנדודה (Landoda), או 'ארץ ראבגר' (Land Ravager). המלך האמין שהדגל הפך אותו לבלתי מנוצח בקרב, וכאשר האראלד החל במסעו לכיבוש אנגליה, הוא לקח אתו את הדגל.
האנגלים ביצעו מארב לצבא הנורדי, ונראה שלהאראלד לא הייתה הזדמנות לפרוש את דגלו הקסום. צבאו של האראלד הובס בקרב על גשר סטמפורד, והמלך איבד את חייו כתוצאה מחץ שניקב את גרונו. מספרים כי אחד מחייליו של האראלד ששרד את הקרב, גודרד קרואוון (Godred Crovan), הצליח להציל את הדגל, והביא אותו לממלכת מאן והאיים (Kingdom of Mann and the Isles), שם מצא מקלט אצל המלך שלו גופרד סיגטריגסון (Gofraid Sigtryggsson), שהיה גם קרובו. גופרד ביסס את עצמו כמלך מאן בשנת 1079, ואומרים כי מוצא המקלאודים ממנו.
שבט פיות
הסיפור מרכזי נוסף מציע כי דגל הפיות לא הגיע מהמזרח, אלא נמסר לשבט על ידי פיה. נאמר כי הצ'יף הרביעי של השבט, איאן סיאר (Iain Ciar), היה צעיר מושך ביותר. אף שנשים רבות נמשכו אליו, הוא לא חשק באף אחת מהן. לילה אחד, מספרים שהצ'יף נקלע לבית פיות, שם ראה נסיכת פיות. השניים התאהבו מיד, והנסיכה ביקשה שיאפשרו לה להתחתן עם הצ'יף.
אולם מלך הפיות דחה את בקשתה והסביר כי בניגוד לפיות, בני האדם יזדקנו וימותו, ושצער יהיה בלתי נמנע עבורה. הושגה פשרה, והנסיכה הורשתה להיות עם הצ'יף למשך שנה ויום, שלאחריה תצטרך לחזור לאנשיה. בתקופה זו ילדה הנסיכה בן. בסופו של דבר הגיע הזמן בו הנסיכה נאלצה לחזור. לפני שעזבה היא בקשה מבעלה להבטיח לה שהוא לעולם לא ישאיר את הילד לבדו, ולעולם לא יתן לו לבכות, זה יהיה סבל קשה מדי עבורה.
בשבועות שלאחר עזיבת אשתו, הצ'יף עמד בהבטחתו, אף שהיה בדיכאון. חבריו החליטו לערוך לו מסיבה בניסיון לעודד אותו. עם החגיגות, רוחו של הצ'יף החלה להתאושש. המוסיקה העליזה והרעש מאולם האירועים היו כה חזקים, עד שהמטפלת של התינוק החליטה לעזוב את חדר הילדים כדי להציץ בהילולה. התינוק התעורר והחל לבכות, כשהמטפלת לא שומעת אותו.
נסיכת הפיות שמעה את בכי ילדה, והופיעה לצדו. היא לקחה אותו, עטפה אותו בצעיף פיות ושרה לו ובכך החזירה אותו לישון. בנקודה זו נכנס הצ'יף ו/או המטפלת לחדר הילדים, שיר הערש נשמע, אך לא ניתן היה לראות את האדם ששר אותו. כעבור שנים התבגר הילד וסיפר לאביו מה קרה. הצעיף הפך לדגל הפיות, ומאמינים שהוא קמע שהגן על השבט.
אם השבט מצא עצמו בסכנה גדולה, כל שעליהם היה לעשות הוא לפרוש את הדגל ולנופף בו שלוש פעמים. פעולה זו הביאה את לגיונות הפיות לעזרתם. עם זאת, ניתן היה להשתמש בזה רק שלוש פעמים, ולאחר מכן הוא יחזור למקום ממנו הוא בא. מספרים כי הדגל שימש כבר פעמיים, בפעם הראשונה כאשר אויביהם, שבט מקדונלד, עלה עליהם מספרית בהרבה, כאשר פלש לאדמותיהם. כאשר נעשה שימוש בדגל הפיות, התהפך הקרב, והמקלאודים ניצלו מהחורבן.
הפעם השנייה בה נעשה שימוש בדגל הפיות הייתה כשמגפה הרגה את בקר השבט והמקלאודים מתו מרעב. כאשר נעשה שימוש בדגל נאמר כי הבקר חזר לחיים. הדגל כמעט שימש בפעם השלישית במהלך מלחמת העולם השנייה, כשצ'יפית השבט, דאם פלורה מקלאוד (Dame Flora MacLeod) הציעה להניף את הדגל מהצוקים הלבנים של דובר אם הגרמנים ינסו לפלוש לבריטניה, אך למרבה המזל שבט מקלאוד לא היה צריכים לזמן את קסם הדגל וכך, על פי האגדה, המקלאודים עדיין יכולים להשתמש בדגל האגדי בפעם האחרונה.
מקורות:
Comments