קטעים מ-The Worst Trip Ever מאת Tabletmag שנכתב ע"י: אדריאנה קרצר, פנחס 'פיני' באומול, הדס אלתרמן, מדיסון מרגולין.
קטעים מ-The Dawn of Psychedelic Warfare מאת Reality Sandwich עם העורך התורם סת לורינצ'י.
אם המתקפה ב-7 באוקטובר על פסטיבל נובה הייתה המעשה המתועד הראשון בהיסטוריה של טראומה המונית המתרחשת על משני תודעה, זה העניק השראה לתגובה חסרת תקדים בקהילה הטיפולית. מינוף הכלים והמסגרות של מזעור נזקים, טיפול פסיכדלי והכרה פשוטה באבל, הנה איך מטפלים עזרו להפוך טרגדיה בלתי נתפסת לתוכנית לטיפול באלו שנמצאים במצבי תודעה שונים במהלך אירוע טראומטי.
בהתחלה, כשהרקטות החלו לפגוע, אילת לא הבינה מה קורה. אחרי הכל, היא באה לרקוד, ומשהו גרם לגליץ' במוזיקה. "הדבר הראשון שעשינו היה למחוא כפיים לדי ג'יי כשהוא הפסיק את המוזיקה", אמרה בראיון שנערך לאחרונה. “חשבנו שזו בעיית חשמל; לא הבנו מה קורה. ואז שמענו את הצבע האדום".
זה היה קצת אחרי 6:29 בבוקר ב-7 באוקטובר 2023, ומחבלי חמאס פתחו זה עתה בפלישה רחבת היקף לדרום הארץ. עד סוף היום, הם רצחו כמעט 1,200 אזרחים וחטפו עוד כ-240 לעזה.
מבין ההיבטים הרבים הראויים לציון והנוראים של אותו יום - כולל הרצח, העינויים והאונס של אזרחים - יש אחד שזכה לסיקור מועט יחסית. הטבח במפגש סוכות של הסופרנובה (הידוע כיום יותר בשם פסטיבל הנובה) היה גם מעשה האלימות המשמעותי ביותר הקשור לפסיכדליה והטבח הגדול ביותר בפסטיבל מוזיקה בהיסטוריה המתועדת.
באירוניה מסוימת, בתוך העובדה הזו מסתתרת נקודת אור – אם כי אפלה. ככל שההתקפה בנובה הייתה מזעזעת – הביאה למותם של 364 אזרחים, עם לפחות 40 בני ערובה שנלקחו ועוד רבים שהותקפו ונפגעו – במובן מסוים, לא היה יכול להיות מקום "מתאים" יותר להתרחשותה. ישראל, מכל מדינות העולם, היא אולי המוכנה ביותר להתמודד עם הצרכים הספציפיים של הקורבנות.
בעוד שכל מעשי האלימות ההמוניים הם מטבעם מגונים, הם נשארים עובדה מצערת של החיים. ככל שהשימוש בפסיכדלים ממשיך לחדור לתרבות המיינסטרים, סביר להניח שאנשים הנמצאים במצבי תודעה חריגים ייחשפו לאירועים טראומתיים. ובכן, הנה כמה גורמים שמציבים את ניצולי נובה ומטפליהם בעמדה טובה להתמודדות עם המצב.
התקפה פסיכדלית
פסטיבל הנובה, שנחשב כחגיגה של "חברים, אהבה וחופש אינסופי", היה פסטיבל מוזיקת טראנס פסיכדלי (Psytrance) באוויר הפתוח, שאורגן בשיתוף פעולה בין ארגון ישראלי וברזילאי ותוזמן לחפוף ליום האחרון של חג הסוכות, שמחת תורה. כשהשמש זרחה ב-7 באוקטובר, רבים מכ-3,500 המשתתפים רק התחילו לחוות את ההשפעות הפסיכואקטיביות המלאות של החומרים הפסיכדליים שהם צרכו - MDMA, LSD ומשני תודעה אחרים.
באותו רגע פלשו פעילי חמאס למתחם הפסטיבל כשהם יורים, רודפים, מענים, אונסים וחוטפים את משתתפי הפסטיבל. על פי עדויות הניצולים, השפעת הפסיכדליים עיוותה את תפיסותיהם, עיכבה את תגובותיהם, והפכה אותם לרגישים יותר ממה שהיו בדרך כלל. כאשר מאות מהם החלו להגיע לחדרי מיון סמוכים — רבים מהם פצועים מירי — היה ברור שנדרשת תגובה יוצאת דופן.
בכתבה ב-Lucid News, מרי-אליזבת גיפורד (Mary-Elizabeth Gifford) תיארה את תגובתו של פרופסור רועי סלומון, מדען מוח קוגניטיבי וראש המעבדה לחקר המודעות והעצמי במחלקה למדעי הקוגניציה באוניברסיטת חיפה:
"כאשר ראיתי בקשה לשני עוזרים, אמרתי, 'ובכן, היו יותר מ-3,000 ילדים בפסטיבל הזה; אנחנו לא צריכים רק שני אנשים שיגיעו לחדר מיון – אנחנו הולכים להזדקק למאות אנשים שיעזרו'. הוא פנה לראשי חוף מבטחים (SafeShore) וסייפזון (SafeZone), ארגונים שמספקים שירותי מזעור נזקים הקשורים לפסיכדלים. היה ברור מיד שצריך קלינאים ומטפלים נפשיים, והיה חיוני שהם יבינו פסיכדלים וטראומה'".
המקום הנכון?
התגובה למה שאפשר לכנות הפרק הראשון של תגובה ללוחמה במצב פסיכדלי הייתה תלויה בכמה גורמים, רבים ספציפיים לישראל. בואו נבחן אותם אחד אחד.
הראשון הוא שבישראל, טיפול בסיוע פסיכדלים - שימוש בקטמין, אסקטמין וקנאביס, כמו גם ניסויים הכוללים פסילוציבין ו-MDMA - יחסית אינו שנוי במחלוקת. כתוצאה מכך, יש מספר לא מבוטל של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שהוכשרו בטיפול בסיוע פסיכדלים.
שנית, סצנת הרייב הישראלית — שקיימת מאז שנות ה-80 — נחשבת לחלק מיינסטרימי בחברה. "שבטים" של טראנס פסיכדלי פועלים בגלוי, הם בעלי אוריינטציה קהילתית רחבה, ופיתחו תשתית חזקה של מזעור נזקים.
שלישית, ההכרה המקיפה יותר של מזעור נזקים סללה את הדרך להבנה של החפיפה בין שימוש במשני תודעה ובריאות הנפש — שיחה שנמתחת מהרחבה ועד למעגלים אקדמיים ולכנסת ישראל. גישות מתקדמות בקהילת בריאות הנפש ורקע רחב של תמיכה ופעילות הביאו לכך שהייתה מומחיות זמינה שניתן היה להסתמך עליה בשעות ובימים שאחרי ההתקפה.
לבסוף, הרוויה בטכנולוגיה וקהילות וירטואליות שכבר היו קיימות אפשרה למתנדבים רבים להתארגן במהירות ולספק תגובה מהירה.
היסטוריה של מזעור נזקים
למזעור נזקים - מונח המתייחס באופן נרחב למגוון שיטות עבודה להפחתת ההשלכות השליליות של שימוש בחומרים משני תודעה - יש שורשים עמוקים בתוך קהילת הטראנס. ב-7 באוקטובר, הצוות היעודי בנובה היה "אנשים טובים". למרבה הצער, שלושה מתוך צוות של תשעת אנשי הארגון נרצחו במהלך המתקפה, מקרי המוות הראשונים הידועים של מפחיתי נזקים במילוי תפקידם. המרחב הבטוח של הקבוצה ושני טנדרים נהרסו גם כן. כעת, לאחר הפסקה בת חצי שנה, חזר ארגון אנשים טובים, בראשותו של משה אלעד, לעבודה הן בשטח (העברת השתלמויות והפעלת שני אזורים בטוחים בממוצע במסיבות בכל חודש מאז מרץ 2024) והן באמצעות עבודת הסברה מול ועדת הסמים של הכנסת.
בתוך שעות מהמתקפה, קבוצה של שמונה מטפלים הקימה את "לב בטוח" (SafeHeart) לתמיכה בניצולים. לאחר פרסום בקשה בפייסבוק למטפלים בעלי ידע בפסיכדלים ב-7 באוקטובר והשקת אתר למחרת, לב בטוח גייסו במהירות רשת ארצית של ספקים קליניים.
בשבוע הראשון של הפרויקט, מטפלים, מובילי "מרחב בטוח" ומומחי מזעור נזקים ענו ליותר מ-1,200 פניות, והפגישו מומחים במזעור נזקים פסיכדליים, עבודת טראומה ופרקטיקה קלינית. עד מהרה הקימה לב בטוח רשת של למעלה מ-260 מתנדבים בעלי תארים מתקדמים ורישיונות קליניים, כולל צוות של פסיכיאטרים שהעניקו ייעוץ וטיפולים תרופתיים לפי הצורך.
מתוך הכרה בהיקף החירום, לב בטוח גם תיאמו עם משרד הבריאות כדי להבטיח כיסוי בריאות הנפש מורחב לניצולים. כפי שתיאר ראש תחום החינוך הפסיכדלי של לב בטוח, ניר תדמור, פסיכותרפיסט טרנספרסונלי, בראיון בתחילת 2024:
"נאלצתי לתרגם את הצורך בתגובה לטראומה המושפעת מפסיכדליה על ידי מטפלים מוסמכים למערכת הבריאות המנוהלת על ידי הממשלה".
גישות טיפוליות
רבים מהמגיבים הראשונים בנובה מזכירים את הארגון האמריקאי MAPS (ההתאחדות הרב-תחומית ללימודים פסיכדליים) כמי שהביא את הטיפול הפסיכדלי לתוך התרבות הישראלית והכשיר מסה קריטית של תרפיסטים.
אחרים, כולל תדמור מלב בטוח, מרגישים שזהו עיוות: ש-MAPS הצליחה בישראל בגלל התרבות הפסיכדלית הקיימת במדינה. ללא קשר, רוב המטפלים שגויסו על ידי לב בטוח ויוזמות אחרות הכירו את תרבות הפסיכדליה והרייב, מה שהגדיל משמעותית את יעילותם. עד מאי 2024, היוזמה סיפקה כ-5,200 שעות של פסיכותרפיה וייעוץ פסיכיאטרי ליותר מ-2,500 ניצולים.
הטיפול הזה נמשך. מאז ההתקפה, שבעה ריטריטים לטיפול קבוצתי הציעו טיפול ליותר מ-250 ניצולים, בעוד שכ-750 הושמו בפסיכותרפיה ארוכת טווח. בנוסף, גויסו 820 ניצולים להצטרפות לפרויקט מחקר מעמיק באוניברסיטת חיפה בהנחיית פרופסור רועי סלומון ופרופסור רואי אדמון.
בשיתוף פעולה עם לב בטוח, ד"ר סלומון וד"ר אדמון החלו במחקר בקנה מידה רחב כדי לנתח את השפעת הטראומה החריפה תחת פסיכדליים. באמצעות מדידות התנהגותיות, קוגניטיביות, פיזיולוגיות ועצביות (fMRI), המטרה היא להבין טוב יותר את המסלולים הקליניים ואת מנגנוני הטראומה שחווים בזמן השפעת פסיכדליים.
התוצאות טרם פורסמו; לדברי פרופסור אדמון:
"אנשים רבים שהם כרגע נטולי סימפטומים עשויים עדיין לחוות בעיות הקשורות לטראומה. האבחנה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מתייצבת במהלך השנה הראשונה שלאחר הטראומה".
ההתאחדות הרב-תחומית ללימודים פסיכדליים ישראל (MAPS) השיקה בעצמה יוזמת חירום לטיפול או מניעה של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) באמצעות טיפול MDMA לניצולי 7 באוקטובר בשם Healing Oct7 Project. היוזמה מורכבת משני מרכיבים: תכניות טיפוליות שמטרתן למנוע התפתחות של PTSD, וכן טיפול קבוצתי ב-MDMA לניצולים וחיילים עם PTSD. המיזם למניעת PTSD כולל שלושה מרכיבים לא פסיכדליים: פסיכותרפיה לתושבי הקיבוצים סופה, עין השלושה, רעים והעיר שדרות (כולל צוותי מענה מהיר של כיתות כוננות); תכנית פסיכותרפיה ל-40 תושבי אילת ששרדו את פסטיבל נובה; ותוכניות לצעירים (גילאי 20 עד 35) מעוטף עזה של ימי מרפה באילת. תוכניות אלו פועלות כעת באופן עצמאי, בעוד MAPS ישראל מגייסת תרומות עבור מחקר פסיכותרפיה בעזרת MDMA שיכלול 400 ניצולים הסובלים מ-PTSD בינוני עד חמור כתוצאה מהמתקפה של ה-7 באוקטובר. מטרת המחקר היא לספק 15 שבועות של טיפול קבוצתי ופרטני לניצולים בחמישה בתי חולים גדולים בישראל.
מרכז ההנגשה לטיפול פסיכדלי (ACPT) הוא ארגון ישראלי ללא מטרות רווח שהוקם על ידי פיני באומל ושון לייקוב בשנת 2022, המוקדש להגברת הגישה לאפשרויות בטוחות וחוקיות לטיפול פסיכדלי. מיד לאחר ההתקפה, ACPT פנה למומחי טראומה וקטמין ברחבי העולם, שכן קטמין הוא הפסיכדלי החוקי היחיד הזמין לשימוש בישראל (חומרים אחרים זמינים רק בהקשר של ניסויים קליניים או שאינם חוקיים). ACPT יצר פרוטוקול לטיפול בהפרעת דחק חריפה (ASD) בתוך ימים מההתקפה. הפרוטוקול הופץ בקרב אנשי מקצוע ישראלים בבריאות הנפש המשתמשים בו לטיפול ב-ASD בקרב ניצולים ומגיבים ראשונים שהיו בפסטיבל נובה ומקומות אחרים שהותקפו.
המרכז לבריאות הנפש לב השרון פתח מרפאה אינטגרטיבית-פסיכדלית ציבורית במענה לצורך המיידי בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי תוך הבנה של הצרכים המיוחדים של אלה שעברו טראומה במהלך מנוסתם ממתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, כשהם תחת השפעת חומרים פסיכדליים. מרפאה זו נעזרה במידע ותמיכה בהתנדבות של מפחיתי נזקים ומטפלים בפסיכדליים. המרכז התגייס במהירות והחל לטפל בניצולים תוך ימים מהמתקפה, תוך איתורם ברשתות תמיכה ויוזמות המוקדשות לקורבנות המתקפה בפסטיבל נובה. זה נעשה במקביל לעבודה שעשה המרכז כדי להציע סיוע פסיכולוגי ופסיכיאטרי לפליטים מהישובים הסובבים את רצועת עזה.
מקום בטוח להתאבל
בנוסף למה שניתן לכנות "טיפול מוחשי" — טיפול בפצעים פיזיים ונפשיים — קיימת גם המשימה הקשה יותר להגדרה אך לא פחות חשובה של מתן זירה לביטוי פשוט של אבל. מיד לאחר ה-7 באוקטובר, נוצרו מרחבים פיזיים שתוכננו במיוחד כדי לתת לניצולי נובה מקום להתכנס כדי להתאבל, להתחבר ולקבל תמיכה בסביבה מודעת טראומה. "המרחבים הבטוחים" הללו, כמו אדמה טובה וכפר איזון, שימשו מוקדים למפגש של ניצולים, חיבור, שילוב סיפוריהם האישיים וטיפולים שונים כמו פסיכותרפיה, עיסוי, עבודת נשימה וטיפול במוזיקה. מוזיקאים, אמנים, חברי צוות ההפקה של נובה ומטפלים רבים התנדבו ליוזמות אלה, שנותרו זמינות לניצולים במשך חודשים לאחר ההתקפה.
ברשפון הקימה ד"ר לייה נאור את מרחב מרפא, מתחם חירום לבריאות הנפש, כדי לתת טיפול מיידי לנפגעי טראומה מפיגועים. ד"ר נאור מדגישה כי המאמצים לא נועדו כמסלול שלם של טיפול, אלא להציע "מענה מיידי ואינטגרטיבי לטראומה", החל מפסיכותרפיה ליוגה ומעבר לכך.
ישראייד (IsraAID) , ארגון הומניטרי לא ממשלתי שרגיל יותר לעבוד בחו"ל, מימן עשרים ריטריטים לניצולי נובה במתקן בקפריסין - הבעלים יוני כהנא הציע את המקום ללא תשלום. בסופו של דבר, השתתפו כ-2,000 ניצולים, וכל יום הסתיים במסיבה שבה הם היו התקליטנים. ישראייד איישה את הריטריטים במטפלים שהתנסו בטראומה והדגישו את היצירה של רשתות תמיכה בהובלת ניצולים.
בעוד שארגונים גדולים כמו המרכז לבריאות הנפש לב השרון מציעים ריפוי אינטגרטיבי פסיכדלי לטראומה, מאמצים אחרים היו פחות ציבוריים וממוסדיים. מרפאי מחתרת ומנחים של פסיכדליים "מחזיקים מרחב" לקורבנות, ומסיבות מוזיקה ואומנויות פסיכדליות שונות מתקיימות בכל רחבי הארץ במטרה להפגיש בין ניצולי פסטיבל נובה, לבנות סולידריות ולרומם את הקהילה. כפי שתיאר זאת חוגג אחד כזה:
"הלכנו לאולם חתונות שהפך למקום התכנסות וריפוי לניצולי מסיבת נובה, בה נרצחו 364 נשמות יפות על ידי מחבלי חמאס, כל כך הרבה אנשים נפצעו ועשרות נחטפו ונלקחו בשבי. אמש היו שם מאות צעירים ישראלים. היה שם אוכל, מוזיקה, תחנות לטיפולי ריפוי מסוגים שונים ובמה שעליה הופיעו ודיברו מוזיקאים. על הקיר הרחוק של האולם היה כתוב באנגלית באורות כחולים, 'אנחנו עוד נרקוד'".
בנוסף למרחבי ריפוי וליוזמות חירום בתחום בריאות הנפש, מספר די-ג'ייז, מנהיגי קהילה ומוזיקאים לקחו על עצמם לארגן אירועים למען ניצולי פסטיבל נובה, כדי לסייע בפיתוח סביבות ריפוי ולגייס כספים. לדוגמה, במהלך ערב בירושלים, הדי-ג'יי יעקב בבאני (מייסד פסטיבל וסדרת אירועי הדי-ג'ייז Tribal Events) ניגן מוזיקה אלקטרונית אמביאנט, בעוד המוזיקאי יוסף ויילדס הוביל מדיטציה ועבודה על נשימה. קולקטיב מוזיקאים ואמנים יצרו את מרחב מוגן, סדרת סרטונים המיועדת לייצר מרחב אמנותי של עידוד ונחמה. "מתוך הכאב הנורא", כתבו בתיאור של הסרטון הראשון בסדרה, "חיפשנו דרך לבטא את מה שלא ניתן לביטוי במילים, ולהציע נחמה ותקווה דרך מה שמחבר בינינו: התרבות הישראלית".
הקהילה הפסיכדלית היהודית תמכה במאמצים הגלובליים לטפל בטראומה של ה-7 באוקטובר, בעוד שהקהילה הפסיכדלית הגדולה יותר שתקה או הפכה עוינת יותר ויותר לאלה הקשורים לישראל. עם זאת, פסטיבלי טראנס בינלאומיים גדולים הפופולריים בקרב רייברים ישראלים (למשל, בום ואוזורה), כמו גם ארגונים אמריקאים גדולים למזעור נזקים (כגון Zendo ו-Fireside) לא פרסמו הצהרות פומביות נכון למועד כתיבת שורות אלה. קהילת הנובה הקימה מיצג בפסטיבל ברנינג מן 2024 שהתקיים בסוף אוגוסט בנוואדה. NOVA HEAVEN שחובר לערכי קהילת הברנינג מן, הציג חיבור של ריפוי ובסופו של תהליך הריפוי של קהילת הנובה גם תקווה, כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר. המיצג שיקף את ערכי פסטיבל הנובה רגע לפני שהמוזיקה נעצרה.
הטראומה של ה-7 באוקטובר יצרה אדוות סביב העולם, המשפיעות לא רק על ישראלים, אלא גם על הקהילה היהודית הגלובלית, שמתמודדת כעת עם עלייה באנטישמיות בעקבות המלחמה. רבים מהיהודים מרגישים לא בטוחים, לא מוגנים או טראומטים, וכדי להתמודד עם זה, קהילות ברחבי אמריקה ובמקומות אחרים מקיימות טקסי ריפוי פסיכדליים, מעגלי שירה ותפילה, עצרות ודיונים יזומים נוספים בקהילה.
הקהילה היהודית הפסיכדלית הגלובלית היא מגוונת מבחינת רמות קיום המצוות, פרקטיקות יהודיות, פוליטיקה ודמוגרפיה סוציולוגית. הקהילה כוללת את אלה שמקיימים טקסים בשבת או בחגים אחרים, לצד אלה שפחות מעורבים בפרקטיקות יהודיות, אך מתקשרים עם פסיכדליה דרך תרבות חילונית, ובכל זאת מביאים איתם את זהותם היהודית לעבודותם האנתאוגנית. השיח בקהילה היהודית הפסיכדלית הרחבה שינה את כיוונו לעבר התמקדות רבה יותר בטראומה - אפילו לפני ה-7 באוקטובר - ועכשיו הפרספקטיבה הזו הפכה רלוונטית יותר מתמיד. שאלות על טראומה המועברת מדור לדור, במיוחד בהקשר לשואה, כמו גם הביטויים הסומטיים של טראומה בגוף, ואיך נרטיבים גלובליים משפיעים על הגוף והנפש הקולקטיביים היהודיים, מחפשות עכשיו תשובות ופתרונות כאשר יהודים ברחבי העולם מתמודדים עם תוצאות היום הקטלני ביותר בהיסטוריה היהודית מאז השואה.
אמנות מהטרגדיה
בחזרה בישראל, אמנים, דיג'ייז, מוזיקאים ויוצרים אחרים פעלו במהירות כדי ליצור או להתאים יוזמות בעקבות האירועים של ה-7 באוקטובר ולתמוך בניצולים. במקרה, באותו שבוע שבו התרחשה המתקפה, נפתחה בגלריית שכטר בתל אביב תערוכה בשם "מיסליום" — החוקרת את הקשר בין האמנות לקהל שלה בעזרת מיסליום פטריות.
יוצרת התערוכה, שרון גלזברג, ערכה מפגשים המתמקדים בטיפול, ריפוי, אמנות וטקסים לצד קבוצה מורכבת בקפידה של מטפלים, אמנים ופילוסופים. במהלך השבועות הראשונים של המלחמה, הגלריה סיפקה גישה חופשית לצוות של מטפלים המוכנים לטפל בטראומה ראשונית ומשנית.
בעקבות ה-7 באוקטובר, ארגנו מייסדי נובה - עמרי סאסי, יוני פיינגולד, אופיר אמיר ויגיל רימוני - תערוכת זיכרון שאצרה רעות פיינגולד. בשם הדקה המדויקת של תחילת המתקפה, 6.29 נפתחה באקספו תל אביב ב-7 בדצמבר 2023. מציגה פריטים ששרדו מהפסטיבל, התצוגה כוללת קטעי וידאו של אנשים רוקדים ברגעיהם האחרונים, חילופי וואטסאפ הלוכדים את הפחד והאימה של המשתתפים, דיוקנאות של אלה שמעולם לא הגיעו הביתה ופריטים כמו נעליים, תאי שירותים ומכוניות שרופות.
מאז, התערוכה נסעה לניו יורק וללוס אנג'לס "כדי ליצור תערוכה עוצמתית, חינוכית ומרגשת המאפשרת לאחרים לחזות בזוועות של מה שהתרחש באותו יום בפסטיבל המוזיקה נובה".
תוצאות מחקר מפתיעות
232 ניצולים פנו לסיוע במרכז הרפואי שיבא ועברו הערכה קלינית. הם נכללו במחקר אם לא היו להם פציעות פיזיות חמורות; אף בן משפחה מדרגה ראשונה לא נרצח במהלך המתקפה; וללא היסטוריה של הפרעות נפשיות, כולל הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).
מתוך 232 הניצולים שנבדקו במחקר, 126 עמדו בקריטריונים לעיל וסיפקו הסכמה מדעת להשתתף. עם זאת, שניים מהם שדיווחו על שימוש בפטריות הזיה, ואחד שדיווח על שימוש בקטמין לפני האירוע הטראומטי, לא נכללו באנליזה, בשל גודל המדגם הקטן של חומרים אלו, מה שהותיר מדגם של 123 משתתפים. גילם הממוצע היה 28.4 שנים; 75 מהם (60.9%) היו גברים; 68.9% מעולם לא היו נשואים, ו-68.2% היו בעלי תעודת בגרות תיכונית או שווה ערך.
71 מהם (57.7%) דיווחו על שימוש בחומרים פסיכואקטיביים בפסטיבל - שתים עשרה רק אלכוהול, תשעה רק LSD , שבעה רק MDMA, שישה רק קנאביס, שלושה רק MMC, חמישה עשר שילובי חומרים שונים כולל אלכוהול, ותשעה עשר שילובי חומרים שונים למעט אלכוהול. כל המשתתפים מילאו מספר שאלונים, המעריכים דיסוציאציה פרי טראומטית (Peritraumatic Dissociative), חרדה פוסט טראומטית (post-traumatic anxiety), דיכאון, ותסמיני ASD.
בניגוד בולט לציפיות החוקרים, הם מצאו שצריכת אלכוהול לפני טראומה, עם או בלי חומרים אחרים, העלתה משמעותית את הסיכון לדיסוציאציה פרי טראומטית, חרדה, דיכאון ותסמיני ASD.
צריכת אלכוהול מפעילה השפעות שונות על תפקודי המוח והתנהגותו, נעות בין השפעות נוגדות חרדה וחוסר עכבות קלה ועד טשטוש, חוסר קואורדינציה מוטורית, שינוי בזיכרון ובתהליכי עיבוד רגשי. לכן, ייתכן שצריכת אלכוהול לפני הטראומה הפריעה לתהליכים קוגניטיביים, רגשיים ופיזיולוגיים הכרחיים כדי להתמודד עם האירוע הטראומטי. העדויות הזמינות בעבר על ההשפעה של שימוש באלכוהול לפני טראומה על התפתחות סימפטומטולוגיה פוסט טראומטית היו מעורבות.
חשוב לציין שהאירוע הטראומטי נמשך (המשתתפים נאלצו לרוץ ולהסתתר במשך 8 עד 20 שעות עד שחולצו). לכן, ייתכן שהשורדים חוו הנגאובר, שעלול היה להגביר את החרדה והלחץ הטראומטי שלהם.
החוקרים גם מצאו שדיסוציאציה פרי טראומטית הגדילה באופן משמעותי את הסבירות לתסמיני חרדה ומצב רוח לאחר מכן אצל משתתפים שצרכו אלכוהול. ניתוק פרי טראומטי עלול לשבש את העיבוד והאינטגרציה של זיכרונות טראומטיים, מה שעשוי לעכב את ההחלמה ולהגביר את ההסתברות לפתח הפרעות פוסט טראומטיות, מכיוון שזיכרונות הקשורים לטראומה נמשכים במצב מקוטע ובלתי מעובד.
טבח הנובה מספק הזדמנות ייחודית לחקור כיצד צריכת חומרים משני תודעה לפני טראומה משפיעה על תוצאות בריאות הנפש של פוסט טראומה. עם זאת, המחקר הזה אינו חף ממגבלות. ראשית, כמו בכל המחקרים הנטורליסטיים, גודל המדגם מוגבל. שנית, הוא מסתמך רק על דיווחי המשתתפים על צריכת חומרים, ולא על מדידות של ריכוזי דם ונתונים לגבי הכמויות האמיתיות של החומרים הנצרכים, מה שמקשה על הבנה ניואנסית יותר של המתאם בין צריכת חומרים לבין והתוצאות הנצפות.
אף על פי כן, מחקר זה מציג תובנות חדשות לגבי הקשר בין צריכת אלכוהול לפני טראומה ופגיעות מוגברת לניתוק פרי טראומטי, חרדה, דיכאון ותסמיני ASD. לאור השכיחות הנרחבת של צריכת אלכוהול במפגשים חברתיים - וההתרחשות ההולכת וגוברת של תקיפות מיניות, תקיפות פיזיות ותאונות רכב - לממצאים אלה יכול להיות עניין חברתי וקליני. יתרה מכך, מכיוון שאלכוהול הוא תרכובת בעלת פרמקולוגיה ודרך פעולה ידועה, הם יכולים להיות רלוונטיים להבהרת הביולוגיה של התגובה לחוויות טראומטיות.
מה הלאה?
המהירות שבה התגייסה החברה הישראלית לתת מענה לצרכים שהציגה מתקפת ה-7 באוקטובר היא מדהימה. ההיסטוריה של תרבות הרייב, מזעור הנזקים והפרקטיקות הפסיכדליות בישראל הביאו לכך שלפני שניצולי הנובה הגיעו הביתה, כבר הייתה פלטפורמת התנדבות לטיפול בהם. הצורך בטיפול מתאים באנשים שצרכו פסיכדלים בנובה, גרם לכך שאנשים מקהילת מזעור הנזקים הישראלית ומסצנת הרייב נאלצו ללמד אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש והממסד כיצד להתמודד עם המציאות של מצבי תודעה שונים - ועם הפוטנציאל לפגיעה החריפה של ההתקפות על אנשים אלה.
ההיסטוריה של השימוש הפסיכדלי בקרב יהודים בישראל ובתפוצות היא עשירה, וכך גם תרבות של אימוץ מוקדם, חקר תרבותי וזיקה לחינוך לבריאות הנפש, המאפשרים ככל הנראה את התגובה המהירה, החדשנית והרב-גונית. אולי היוזמות המתוארות כאן ישפיעו על השיח הגדול יותר שמתחולל ברחבי העולם על התבונה המטופחת במחתרת הפסיכדלית ועל הצורות המיוחדות של טראומה עמוקה שיכולים לחוות אנשים כאשר הם על חומרים שנצרכים על מנת לאפשר פליאה, חיבור, חקר והנאה.
אילת — המשתתפת בפסטיבל שנבהלה בתחילה מהרעש של הרקטות — שרדה את ה-7 באוקטובר במזל רב. בורחים צפונה לכיוון בארי, היא וחבריה נעצרו במיגונית, אך כשראו שהיא כבר מלאה במשתתפי הפסטיבל הם המשיכו בדרכם. כאשר מחבלי חמאס הגיעו למיגונית, הם רצחו 15 מתוך המסתתרים בתוכה. אילת מביעה היום הכרת תודה וחוסן חיוני ביחס לחוויותיה:
"עשיתי שלושה דברים. עשיתי הגומל - ברכה על הישרדות חוויה של כמעט מוות. השני היה שצבעתי את השיער שלי בסגול - היו לי הרבה תירוצים למה לא לעשות את זה [לפני]. השלישי היה לאסוף את כל החברים שלי ולהגיד תודה על הנס. ואז, הרגשתי שאני יכולה לחזור לרקוד שוב. זה היה קשה בהתחלה. אנחנו לא רוקדים כמו לפני ה-7 באוקטובר; זה משהו שחשוב להגיד. אנחנו רוקדים, וגם בוכים, ואנחנו צוחקים, ובוכים. אני חיה את חיי כל יום הכי טוב שאני יכולה. אז אנחנו רוקדים שוב".
אם המתקפה על פסטיבל נובה הטילה צל עמוק ומחריד, היוזמות שצצו בתגובה הן עדות לכוחה של הקהילה ולחשיבות ההכרה באבלנו המשותף. בשנים הבאות, הן עשויות להשפיע על איך שהתרבות הרחבה מדברת על הסיכונים בשימוש בפסיכדלים, תפקיד מזעור הנזקים, ותפקידן של מדיסינות משנות חיים אלו.
Excerpts from The Dawn of Psychedelic Warfare by Reality Sandwich, with Contributing Editor Seth Lorinczi
מקורות:
Comments