היעלמותו של אבא שלי בתקופת הדיקטטורה בצ'ילה

מאת: דניאל סילברמן

מכתב בשבועה שמצאתי בין מסמכים ישנים. מסמך השופך מעט אור באפלה הגדולה שסביב. היעלמותו של אבא שלי בתקופת הדיקטטורה בצ'ילה.

להלן התרגום:

---

"(שמי) כריסטיאן אסטבן ון-יוריק אלטמירנו, צ'יליאני, מסמך נסיעה מספר RP 233255, שהתקבל בלונדון ב-21 ביולי 1977, המתגורר בלונדון בכתובת...

...הנני מצהיר בשבועה כי:

בשלהי חודש אוקטובר 1974 הייתי במחנה העצורים 'קואטרו אלמוס' (Cuatro Alamos) בסנטיאגו צ'ילה, יחד עם המהנדס דויד סילברמן גורוביץ', שהוא בחזקת נעלם עד היום, בנסיבות שלהלן:

הייתי עצור בתא מספר 13 בקואטרו אלמוס, בשלהי חודש אוקטובר 1974, כאשר בוקר אחד הביאו, בחזקת עצור, את דויד סילברמן גורוביץ' לתא זה. הוא סיפר לי שהגיע מתא מספר 12 באותו מתקן, בו שהה. בנוסף סיפר לי שהוא נלקח מהכלא בסנטיאגו (ב-4 לאוקטובר הוא נחטף מהכלא, הערת תוספת שלי) ומשם נלקח לבית העינויים חוסה דומינגו קניאס, שם עבר עינויים וחקירות באותם נושאים בנוגע לתהליך ונסיבות מעצרו וגזר דינו. בשיחה זו הוא אמר לי שהוא חושש שהעברתו מהכלא קשורה לסוגייה פנימית של הצבא, כנגד הקצין שעצר אותו בצפון המדינה שלא מילא את הפקודה להוציאו להורג. הוא מספר לי שבזמן העינויים הוא נחקר על-ידי מיגל מרצ'נקו קרסנוף, הידוע בכינוי 'קפיטן מיגל', ועל-ידי מרסלו מורל, הידוע בכינוי 'אל קורונטה', אשר התפארו שאיש אינו חומק מידיהם, על-כן הוא חשש שהם ימלאו את הפקודה להוציאו להורג. על דויד סילברמן אפשר היה לראות את תוצאות העינויים, אך הוא היה בסימן התאוששות והיה צלול ועם מצב רוח טוב. שהינו יחד שלושה או ארבעה ימים, עד שבוקר אחד הם לקחו אותו".

---

עדות בשבועה זו נמסרה ב-10 בפברואר 1978, שנה לאחר שאנחנו עלינו לארץ.

אני ואבא

אבא

מהרגע בו הוא נחטף, אמי הפכה עולמות למצוא את בן זוגה, במשך שלוש שנים רצופות, פעמים רבות תוך סיכון עצמי, עד לשנת 1977, בה היא החליטה לעזוב את צ'ילה ולהגיע לישראל, כאשר הבינה שהוא כבר לא בחיים, למרות שאין גופה ואין קבר ואין הודאה ברציחתו, מתוך הבנה שגם היא וילדיה בסכנה.

באותה תקופה היו לנו הצעות למקלט מדיני ממדינות רבות, הן בגוש הקפיטליסטי והן בגוש המזרחי, אך אמי, שאינה ממוצא יהודי ומגדירה עצמה עד היום כאישה אתאיסטית וברוח זו היא ואבי חינכו אותנו, למרות זאת ועל אף הקשיים הצפויים במדינה שבה אין הפרדה בין דת ומדינה, בחרה להגיע לישראל שהפכה לביתנו השני.

את הסיבות להחלטה זו שלה תוכלו לקרוא בספר שלי "לה מניטה מוארטה, סיפורים קטנים של דיקטטורה גדולה", אשר יצא לאור בעברית בינואר 2020. הספר תורגם גם לאנגלית (זמין באמזון) וגם לספרדית, וב-2022 הוא יצא לאור בסנטיאגו צ'ילה עם בית ההוצאה LOM.

פעמים רבות חזרתי לבקר בצ'ילה (עד שנת 91 היה אסור לנו לחזור, כל עוד שלטה שם החונטה הצבאית) אך הביקור ב-2022, לרגל השקת הספר בספרדית, היה מיוחד ובבחינת סגירת מעגל אישי עבורי, ובדיוק בתקופה בה העם הצ'יליאני התבקש להצביע במשאל עם לאישור (או דחייה) של חוקה חדשה.

לא אכנס כאן לפרטים של החוקה החדשה, אם תרצו תוכלו למצוא את הטיוטה באינטרנט, אך חשיבותה גדולה בעיניי, בזכות סעיפים הקוראים בין השאר להכרה בזכויות העמים הילדים, להגנה על האקלים והסביבה, הכרה בפשעים נגד האנושות שנעשו ווהכרה במשפחות של נפגעי הדיקטטורה ועוד, אך חשיבותה בעיקר כי היא סוף סוף תחליף את החוקה שניסח הדיקטטור פינושה לפני שנאלץ לוותר על השלטון, בעיקר כדי להגן על אנשיו מפני העמדה לדין וכדי לתת לצבא נציגות בבית המחוקקים.

---

בפברואר 2023 התחלתי פודקסט בשם 'לה מניטו' בו אני מביא עוד המון סיפורים הקשורים בהיסטוריה האישית שלי ובסיפורים על צ'ילה מולדתי ובו אני גם מארח אורחים רלבנטים לנושא. להלן הקישור לפודקסט באם תרצו להאזין: La Manito

---

   יש לכם סיפורים משפחתיים מרתקים ותמונות נדירות? הקליקו פה, זה הזמן לשתף אותם!