המומינים והיהודים - טובה ינסון, חבריה היהודים והבריחה בדמיון לעולם ללא מלחמה ואלימות

מאת: מירה וקסלר

דודה שלי הייתה מאי הקטנה.

היא הייתה באמת קטנה, ונמרצת, עצמאית ודעתנית, חכמה וחדה מאוד ומלאה בשמחת חיים. לא קראו לה באמת "מאי הקטנה" - היא הייתה מאיה וואני (לונדון). היא הייתה באה לבקר אותנו בחגים ובשבתות, ומלמדת אותנו לרקוד ואלס. היינו גם מבקרים אותה בבית אבות "נופי ירושלים", שם הייתה לה דירה קטנה מלאה בספרים. לא היו לה ילדים, ובעלה המפורסם הצייר הפיני סם וואניי נפטר מזמן. היה לי ולאחי קשר מיוחד איתה, כמו קשר בין סבתא לנכדים. אני מתגעגעת אליה מאוד.

הדברים הבאים מבוססים על ספר ביוגרפיה על חייה של טובה ינסון מאת בו וסטין (Tove Jansson: Life, Art, Words - הציטוטים מהספר הנ"ל), ועל שיחות שאמא שלי וחברה שלה אווה ערכו עם מאיה. הם מאירים את חלקם של יהודי פילנד בחייה של טובה ינסון, יהודים שהיו אינטלקטואלים, ליברלים ואמנים.

כשטובה ינסון למדה ציור באקדמיה לציור של פינלנד בזמנו, היא הכירה אמן צעיר בשם סם וואני, והתאהבה בו: "ברישומים שלה בכתב מ-1935, סם תופס מקום גדול. הוא היה חמש שנים מבוגר ממנה, המורה הרוחני הנערץ ואדם שהיא היתה מאוהבת בו – שני הדברים ביחד - צירוף קלאסי... הם דיברו מספר פעמים על חתונה, במיוחד סם... זמן מה האהבה טרפה את טובה... אבל היא היתה עצמאית מדי כדי להיבלע לחלוטין... ההורים של טובה לא ידעו על פרשית האוהבים... לאהבה זו הם לעולם לא היו מסכימים. סם היה יותר מבוגר והוא היה יהודי. כאשר נודע להורים על הפרשייה, כותבת היא (טובה ביומנה) בעצב על תגובת ההורים ועל הזעם שלהם. אבל זה לא מנע ממנה להיפגש איתו".

טובה סיימה את הרומן עם סם וואני, שהפך מאוחר יותר לחלוץ האמנות האבסטרקטית בפינלנד. אבל המתח בינה לבין הוריה, בעיקר אביה, לא היה רק על כך שהם לא אהבו יהודים. ביוני 1944 טובה כותבת: "העיר (הלסינקי) שופעת חיילים גרמנים, כלי מלחמה, סוסים, כלי רכב. כמה שאני מתעבת אותם!" בתקופה זו טובה מתעמתת עם אבא שלה: "בשבילו גרמניה היתה המשחררת, ידידה והקומוניזם (האדומים) היה האיום הגדול ביותר למולדת האהובה, לפינלנד שלו. הוא גם לא הסתיר את סלידתו כלפי יהודים, דבר שגרם לטובה זעם רב". לעומת אביה, טובה שנאה את המלחמה, את הרודנות והגזענות של הנאצים, את העדר החופש. עולם המומינים היה בשבילה מפלט ממלחמת העולם השנייה - עולם דמיוני ללא מלחמות וללא אלימות.

בסוף שנות ה-30 טובה פוגשת את מי שלימים הייתה כנראה חברתה הטובה ביותר, אווה קוניקוב - אמנית צילום יהודיה. ב-1941 אווה מהגרת עם משפחתה לארה"ב - וטובה מתכתבת איתה במאות מכתבים, שנהפכים למעין יומן אישי. מכתבים אלו הם מקור היסטורי חשוב למידע על חייה של טובה ינסון. טובה אספה את המכתבים לספר בשם "מכתבים לקוניקובה".

ב-1943 סם וואני מתחתן עם מאיה לונדון. מאיה לונדון נכנסת למעגל החברות של טובה. החברות נפגשות במעין חוג נשים מפעם לפעם, לעיתים בבית הקיץ של טובה. מאיה הייתה מספרת בגאווה: "טובה טענה שאני המבקרת הכי ביקורתית שלה ושהיא לא הוציאה לאור שום ספר לפני שאני קראתי אותו". מאיה ציינה מספר פעמים ש"טובה ראתה את עצמה קודם כל כציירת, אבל סם (וואני) ואני לא חשבנו שזה הצד החזק ביותר שלה". הכוונה של מאיה היתה ככל הנראה שהכתיבה של טובה גברה על הציור (טובה ינסון כתבה ואיירה את ספרי המומינים). כששאלו את מאיה: "האם עלייך מבוססת הדמות של מאי הקטנה?" היא ענתה: "כן. במובנים רבים אני מאי הקטנה שמוחה נגד עוולות... אני גם מזהה משפטים שפעם אמרתי (בדיבור של מאי הקטנה)". מאיה עלתה ארצה בגיל 76. היא דאגה לשלוח לטובה קלטת וידאו עם פרק מסדרת המומינים "בשפת הקודש". לדברי מאיה טובה מאד התרגשה.

המומינים הפכו מספרים לסדרות קומיקס, אח"כ להצגות תיאטרון. את ההפקה של סדרת האנימציה המפורסמת ביפן, הובילו האח של טובה ינסון לארס ומפיק יהודי בשם דניס ליבסון. הרעיון להפקת הסדרה היה של דניס. בצעירותו הוא היה פעיל בקהילה היהודית, התנדב במלחמת ששת הימים והיה תקופת מה יו"ר מכבי בהלסינקי. דניס גם הקים וניהל את פארק השעשועים "עולם המומינים" (MOOMIN LAND) בעיר נאנטלי שבפינלנד.

ממש לאחרונה יצא ספר חדש של המומינים בתרגום לעברית - "משפחת המומינים: ההצגה הגדולה" בתרגום של דנה כספי. למי שאוהבים את המומינים, שווה לקרוא את הספרים המקוריים ולהנות מהאיורים של טובה ינסון. בבית שלי יש אוצר - ספר מומינים בשבדית של טובה ינסון, עם הקדשה שלה לי, שהשיגה כמובן, מאיה הקטנה הדודה האהובה שלי.