המלכים שבנו את קבר ניוגראנג' באירלנד

גבר שנקבר בחדר פנימי באתר ניוגראנג' (Newgrange Passage) באירלנד, היה תוצר של זיווג בין אחים, כך על פי ניתוח דנ"א קדום. הוא גם היה קרוב רחוק לאנשים שנקברו בקברי מעבר (Passage graves) עד 150 ק"מ משם, מה שיכול להצביע על כך שרשת של שליטים מקורבים שלטה באירלנד במאות השנים אחרי שאוכלוסיות של חקלאים נאוליטיים הגיעו לראשונה לאי מיבשת אירופה. הממצא מעניק לנו תובנות חדשות לגבי השלב האחרון של תקופת האבן ותחילת החקלאות וחיי הכפר באזור.

'ניוגראנג

שמועות שלא מתות לעולם

במאה ה-11 לספירה, מישהו במחוז מית' (County Meath) באירלנד, כתב לבסוף סיפור עממי שהועבר בעל פה במשך 4,000 שנה. על פי הסיפור, מלך קדום, נצר לשבט האלים, שכב עם אחותו ביום היפוך החורף, כחלק מטקס כישוף, כדי להפעיל מחדש את מחזור השמש היומי ולהציל את העולם מלילה נצחי. הזוג עשה את המעשה באחד מתלי הקבורה העצומים של המחוז, שאותם כינו המקומיים פרטה צ'וילה (Fertae Chuile), או גבעת החטא.

כיום אנו מכירים את התל הזה כקבר מעבר דאוס' (Dowth Passage tomb), מבנה שאל חלקיו הקבורים באדמה מגיעים דרך פתח המסומן באבנים גדולות. קבר דאוס' הוא שכן קרוב לקבר המעבר המפורסם יותר של ניוגראנג'. בכל יום היפוך החורף, זורחת השמש דרך מעבר האבנים בניוגראנג' ומאירה את תא הקבורה הפנימי ביותר. וכמעט אלף שנה אחרי שנכתבה לראשונה האגדה המקומית, הדנ"א הקדום רומז שלפחות חלק מהסיפור - החלק שבאופן טבעי הוא המטריד ביותר - נכון.

"על פלא המניפולציה של השמש במיתוס הזה כבר היו חוקרים ששאלו כמה זמן יכולה מסורת בעל פה לשרוד", אמר הגנטיקאי של טריניטי קולג' דבלין (Trinity College Dublin), רוז או מאולדוין (Ros Ó Maoldúin), שותף למחקר. "לגלות כעת תקדים פרהיסטורי אפשרי לפן גילוי העריות זה כבר יוצא דופן."

מאולדוין ועמיתיו, בראשות הגנטיקאית מטרינטי קולג', לארה קאסידי (Lara Cassidy), ריצפו דנ"א משברי עצמות של אדם שנקבר בתא קבורה בקצה המעבר בקבר ניוגראנג'. כרבע מהגנום של הגבר היה מורכב מרצועות ארוכות מאוד של דנ"א הומוזיגוטי: דנ"א בו שני העותקים של הגנים היו זהים, במקום הזוגות המשולבים שרוב האנשים יורשים מהוריהם. זהו רמז משמעותי לכך שהוריו היו קרובי משפחה מדרגה ראשונה - כנראה אח ואחות.

'אחד הקברים בתוך ניוגראנג

האל המלך ואחותו

זה מצביע על מה ששותף המחקר דניאל בראדלי (Daniel G. Bradley), אף הוא מטריניטי קולג' בדבלין, תיאר "היררכיה כה קיצונית שהשותפים היחידים בה הראויים להשתייך לאליטה היו בני משפחה." מלכים רגילים בדרך כלל לא מתחתנים עם אחיהם, אפילו שליטי אירופה של סוף המאה ה-19 נאלצו להסתפק בבני דודים ראשונים או שניים כדי לשמור על השושלת המלכותית שלהם. שליטים נוטים להתחתן עם אחיהם רק בחברות בהן המלך נחשב למעשה לאל, אשר "תפיסת האלוהות שלהם פוטרת אותם מנורמות חברתיות."

זה משהו שהיה משותף לפרעונים של מצרים העתיקה, מלכי הוואי הקדם-קולוניאלית (pre-colonial Hawaii) ושליטי האינקה וכנראה משהו שהם חלקו גם עם השליטים בוני הקברים המונומנטליים של אירלנד לפני 5,000 שנה. ככל הנראה מיתוס יום היפוך החורף עזר לתמוך בטענת השליטים האלה כי הם אלים, ולגייס את המאמץ המונומנטלי שנדרש כדי להעביר 200,000 טונות סלע כדי לבנות קברים כמו בניוגראנג'.

"ציון יום היפוך החורף היה קריטי עבור חקלאים קדומים, שהיו צריכים לדעת מתי הימים יתחילו להתארך", כתב הארכיאולוג אליסון שרידן (Alison Sheridan), מהמוזיאונים הלאומיים של סקוטלנד (National Museums Scotland), במאמר שהתייחס למחקר הגנטי. "יתכן שהאליטה הזו טענה שיש לה כוחות אלוהיים בכך שהיא 'שולטת' בתנועת השמש."

'אמנות באבן בניוגארנג

הבסבורגים הפרהיסטוריים

המלך האל שנקבר בקבר בניוגראנג' היה ככל הנראה חלק ממעמד מקושר היטב של שליטים כאלה שהמשיכו לנוע ולשלוט לפחות אלף שנה בכל האי האירי. קאסידי ועמיתיה ריצפו 43 גנומים אחרים מאתרים ניאוליתיים ברחבי האי. התברר שהאדם מניוגראנג' היה קשור לאנשים שקבורים לפחות בשלושה קברים גדולים אחרים, כולל שניים שנמצאו 150 ק"מ מערבית לניוגראנג'.

על פי הגנום, האדם שנקבר בניוגראנג' היה קרוב משפחה בדרגה שישית של אנשים שנקברו בקברים של קרוארמור (Carrowmore) וקרואוקיל (Carrowkeel) במחוז סלייגו ובמפרץ מילין (Millin Bay) בחוף הצפון-מזרחי של אירלנד. קרובי משפחה בדרגה שישית יכולים להיות בני דודים שניים, בני דודים ראשונים בדרגה שנייה, נכדים/הורים של סבתא רבתא ודודים רבא-רבא-רבא (או אחיינים או אחייניות). כמו גרסה פרהיסטורית של שושלת הבסבורג, נראה כי קבוצת קרובי משפחה מורחבת זו שלטה באירלנד ושמרה על השושלות מחוברות במשך מאות שנים.

רמזים גנטיים אלה למשפחות השליטים הקדומים של אירלנד שופכים אור על המבנה הפוליטי והחברתי של האנשים שבנו את הקברים המגלתים הפזורים לאורך חופי האוקיאנוס האטלנטי של אירלנד, בריטניה, ספרד וצרפת.

אז מי היו האנשים האלה?

נראה כי האנשים שחיו בחברה החקלאית ההיררכית המורכבת הזו הגיעו לאירלנד דרך הים סביב 3,800 לפנה"ס. לטענת קאסידי ועמיתיה, האנשים שחיו בצרפת ובספרד, בחלק הקדום של התקופה הניאוליתית, היו ככל הנראה המקור של האנשים האירים הניאוליתיים המאוחרים יותר, שאת הגנום שלהם הם ריצפו - כמו גם של אנשים ניאוליתיים אחרים בבריטניה. אותם חקלאים כנראה הפליגו מצרפת וספרד להתיישבות בבריטניה ובהמשך הפליגו מבריטניה לאירלנד.

ברגע שהחקלאים המוקדמים האלה הגיעו לאירלנד, הם הכריעו במהירות את הציידים-לקטים שהתגוררו בה במשך 4,000 השנים הקודמות. בדנ"א הקדום עולה כי המתיישבים החדשים שילבו את האוכלוסייה הילידית של אירלנד במקום למחוק אותה. בדנ"א של אדם שנקבר בין 3,700 ל-3,500 לפנה"ס בקבר חצר באזור, נמצאו כמה עקבות מאותם לקטים-ציידים ילידים שהיו באבותיו האחרונים. אך המתיישבים החדשים מבריטניה לא הביאו רק את הדנ"א שלהם, הם הביאו חקלאות, כלים חדשים ואדריכלות מגלתית כמו קברי המעבר בניוגראנג' וקרוארמור.

למרות שתסריט זה נראה הכי נכון לעת עתה, אנו זקוקים לנתונים נוספים לפני שנוכל להיות בטוחים בפרטים. "חלקים רבים של הפאזל הגנטי עדיין חסרים, ויהיה צורך לבצע בדיקות נוספות של אנשים נאוליתיים מצרפת כדי ליישב את שאלת מקורם של החקלאים הראשונים באירלנד", כתב שרידן.