במהלך מסעי באיטליה והשהות בטורינו, אתמול הוזמנתי לבקר קהילה מיסתורית שחיה בשיפולי האלפים, כשעה נסיעה צפונה מטורינו. כאחד שמורגל בביקורים יוצאי דופן במקומות חריגים ולא שגרתיים, ביקור זה הצליח להיות חריג בן החריגים. אמנם שמעתי על קיומה של הקהילה הזו ועל המקדשים התת-קרקעיים שלה, אך רק בביקור במקום אולי אפשר להתחיל ולהבין על מה מדובר.
קהילת דמנהור (Damanhur) היא קהילה רוחנית אקולוגית שהפכה עם השנים לפדרציה של קהילות. היא נוסדה בשנת 1975 על ידי אוברטו איראודי (Oberto Airaudi), יליד 1950 שנפטר בשנת 2013 ושמו הדמנהורי הוא פאלקו טרסקו (בז עין הארי), שבחזונו ראה חברה המבוססת על סולידריות, שיתוף, אהבה וכבוד לסביבה.
זוהי קהילה עצמאית עם מטבע (בשם קרדיטו) ומדיניות ותשתיות משלה. השם דמנהור הוא על שם העיר דמנהור במצרים העתיקה, העיר הייתה מוקדשת לאל הורוס ומכאן שמה ("הכפר של הורוס"). מייסדי קהילת דמנהור רואים עצמם כממשיכי דרך החכמה של מצרים העתיקה. ולדעתי, לאחר ביקורי במוזיאון המצרי בטורינו, אוברטו שנולד בטורינו, הושפע עמוקות מהתרבות המצרית שבגלל המוזיאון, מבוססת עמוק מאד בטורינו.
מרכז דמנהור הוקם במיקום שנבחר בקפידה רבה, לאחר שמשלחת ברשות פאלקו יצאה למפות קווים אנרגטיים סביב כל הגלובוס, ולפי אמונתם דמנהור יושבת על נקודת ציר בה מצטלבים ארבעה מתוך 18 הקווים הסינכרוניים של כדור הארץ. דבר המשפיע לטובה, על פי אמונתם, על האנרגיה של המקום, מיטיב עם האדמה, הצמחייה, בעלי החיים, הבריאות והאדם.
חברי האיטלקים הזהירו אותי מלבקר במקום, מכיוון שבעיני איטלקים רבים ותקשורת המיינסטרים, קהילת דמנהור נתפסת ככת, עם כל המטען שמגיע עם המילה כת. שמעתי אותם והסברתי להם שמבחינתי אין כל הבדל בין לבקר בקתדרלה, מסגד, מקדש או בית כנסת, כל אלה מבני כתות מבחינתי.
קשה להבין בביקור של מספר שעות מה זה דמנהור, לפי התרשמותי עד כה היא אינה כת דתית. האמונה הדמנהורית היא יותר פילוסופיה מדת. נראה כי אין דוקטרינה שאחריה יש לעקוב או חוקי פולחן שנאכפים בצורה נוקשה. דמנהוריאנים חולקים רעיונות משותפים על אנרגיה רוחנית הכוללת את הגלקסיה שלנו ואת כל שאר הגלקסיות, ומקשרת את האנושות על כל צורותיה לחיים עצמם, אך גם לאנרגיה הקוסמית הכוללת.
מבחינה מטפיזית, דמנהוריאנים מאמינים באלוהות לא ידועה שממנה נובעים האנושות והטבע; באופן זה, הפילוסופיה הדתית שלהם דומה לנאופלאטוניזם. כל האלוהויות שנסגדות בדתות אחרות הן עדיין אלוהיות, כרמת ביניים בין הבריאה לבני האדם. הדמנהוריאנים מתייחסים להגדרת האנושות בקנה מידה גלקטי יותר, שבו ניתן לתקשר באמצעות מדיטציה מתקדמת עם כוכבי לכת אחרים המאוכלסים בחייזרים הומנואידים.
בדמנהור ניתן להתרשם כי יש השפעה רבה של הפרקטיקות המדיטטיביות של ההינדואיזם והבודהיזם, אך הם מגדירים עצמם בנפרד מאמונות אחרות, כמעין מרכיב רוחני קולקטיבי של האנושות, בהבנה כי המסורות המיסטיות בעולם סוגדות למקור של אותו רעיון אלוהי.
בשנת 1978 החלו חברי הקהילה לחפור מקדשים בצלע ההר, בסתר וללא אישור השלטונות. בשנת 1992 התגלתה חפירתם הסודית והם הצטוו להפסיק מיד את העבודות ולהרוס את בנייתם מאחר שאינם עומדים בדרישות ארכיטקטוניות והנדסיות. לאחר שנים של התדיינות משפטית, ולאחר שהצליחו חברי דמנהור להוכיח כי בנייתם בוצעה באופן מקצועי, ושהמבנים חזקים ואין סכנת התמוטטות, ניתן להם אישור רטרואקטיבי והוסרה הדרישה להריסה. קבלת האישור מהווה נקודת ציון בחייה של הקהילה, ובעקבותיו גדלה דמנהור ונפתחה לעולם.
קהילת דמנהור צמחה מ-24 חברים ל-800 איש אשר מתגוררים ב-30 קהילות הפזורות על פני שטח של 15 קמ"ר ובקרוב עומדת להיפתח קהילה גם ביפן. חייהם מתנהלים בהשראת העקרונות המקוריים של פאלקו לצמיחה אישית באמצעות חשיבה חיובית, אימוץ שינויים והגשמת חלומות עם חוש הומור והרפתקה. הדמנהוריאנים מיישמים את הפילוסופיות האלה בכל תחומי חייהם, באמנות, תרבות, חיי משפחה, עבודה ופוליטיקה, במטרה לחקור את האנרגיות המרכיבות את היקום. הם מגדירים זאת כמעבדה בה הם מנסים ומפתחים את האנושות העתידית.
לדמנהור יש חוקה עם שלושה מרכיבים:
מסורת פולחנית: בית הספר למדיטציה של דמנהור משמר ומלמד מסורות פולחניות עתיקות וחדשות.
תיאורה חברתית: הווי החיים בדמנהור מבוסס על תאוריה חברתית של מימוש עצמי וחברתי.
'משחק החיים': ניסויים חברתיים בעזרת דינמיקה קבוצתית לצמיחה אישית ולשינוי.
דמנהור מאפשרת לאזרחיה ארבע רמות של אזרחות בהתאם למידת המעורבות שלהם בחיי הקהילה במקום:
אזרחות A - אזרחים שחיים במקום וחולקים את משאבי המקום במשרה מלאה.
אזרחות B - אזרחים המחויבים לשהות במקום ולתרום לפעילות הקהילה לפחות שלושה ימים בשבוע. בשאר הזמן הם רשאים לחיות ולעבוד מחוץ למקום.
אזרחי A ו-B מחויבים להשתתף באופן מלא בבית הספר למדיטציה, בפעילות חברתית ובמשחק החיים.
אזרחי B ו- ו-C מחויבים להשתתף בפעילות בית הספר למדיטציה ובמשחק החיים.
אזרחי C ו-D אינם חייבים לחיות בדמנהור, אך עליהם להשתתף באופן קבוע בפעולות בית הספר למדיטציה.
רוב אזרחי דמנהור חיים בבתים משותפים עם 10 עד 20 אנשים נוספים, במתכונת דמוית משפחה. הנישואים קצובים מראש למספר רב של שנים, וניתן לחדש אותם לפי הרצון ולפי צורכי הילדים. הדמנהוריאנים מעדיפים שיטות ריפוי טבעיות, אך ללא התעלמות מהמדע והרפואה. המטרה היא להאריך את החיים תוך השפעה נמוכה ככל האפשר על הסביבה. במידת הצורך, הם נעזרים בטכנולוגיות חדשניות בהגנה על הבריאות ועל הטבע.
על כל אזרח לבחור מסלול השתתפות ותרומה לקהילה לפי כישוריו ואופיו. הבוחרים בדרך האורקל עוסקים בייעוץ, אנשי דרך הנזיר עוסקים בהתפתחות ובהדרכה רוחנית, אנשי דרך האביר מקבלים תפקידי עזרה לזולת, אנשי דרך הבריאות עוסקים בריפוי והדרכה לחיי בריאות. קיימים גם מסלולי אמנות ומסלולים רבים אחרים. מקורות הפרנסה של חברי דמנהור רבים ומגוונים, בהתאם לאופי ולכישורים של כל חבר. תחומים עיקריים הם: אמנות, תיירות, חינוך, מחקר ועוד.
אמנות - בני הקהילה מתפרנסים מיצירת אמנות על צורותיה השונות: בדי משי מצוירים ביד ומודפסים, תכשיטי העצמה רוחניים, כלי נוי בעלי משמעות ולהגנה מפני קרינה, בגדים אקולוגיים, מוזיקה פלנטרית וצלילים מרפאים, מוצרי מזון וטיפוח אורגניים, אותם הם מוכרים בחנות במקום ובחנות שבאתר האינטרנט של הקהילה.
תיירות - אירוח קבוצות בבית הארחה שלהם, אליו מגיעות קבוצות מטיילים מרחבי העולם.
קורסים וסדנאות - לאורך כל השנה מתקיימים במקום קורסים וסדנאות.
הרצאות בחו"ל - לפדרציה של דמנהור יש מרכזים נוספים באירופה, אמריקה ויפן, והדמנהורים נוסעים להרצאות ולהנחיית סדנאות.
בית ספר ואוניברסיטה - אליהם מגיעים גם תלמידים מחוץ לקהילה.
קהילת דמנהור פיתחה שיטת חינוך מעצימה ובית הספר של הקהילה זוכה לביקוש רב בקרב הורים מהאזור וגם ממקומות רחוקים. הורים עוברים לגור באזור כדי לשלוח את ילדיהם לבית הספר של דמנהור. תמורת תשלום בית הספר מקבל גם תלמידים שאינם בני הקהילה.
לאחר הרקע על הקהילה אני רוצה לשתף אתכם בחווית הביקור שלי.
למדריכה שלנו קראו גצה (Gazza - ציפור עקעק זנבתן באיטלקית), והיא חברת קהילה משנות ה-20 המוקדמות של חייה, כבר 40 שנה. גצה הוא שמה הדמנהורי שניתן ע"פ מסורת של שם פרטי של בעל חיים ושם משפחה של צמח, מסורת שהחל פאלקו עצמו.
התחלנו את הסיור בנקודת ההתיישבות הראשונה, השטח הראשון שרכש אוברטו (סיפור הרכישה מלווה כמובן בניסים ונפלאות). כאן יש בתי מגורים ומשרדים, שכולם מכוסים בציורי קיר יפייפיים של טבע ואדם וזהו גם סימן ההיכר של כל בתי הקהילה שמפוזרים בכפרים סביב. יש גם גני פסלים שנוצרו ע"י חברי הקהילה, מסלולי הליכה מדיטטיבית, בריכות דגי זהב, יער עם שער נעול שאסור לאף אחד להיכנס אליו כהסכם שהדמנהוריאנים עשו עם הטבע כפיצוי על הפגיעה בו במקומות אחרים באתר.
האזור המרכזי כאן הוא מקדש פתוח שבמרכזו מזבח האש, שם הדמנהוריאנים עושים מדיטציה ובלילות ירח מלא, מתייעצים עם האורקל ומקבלים תשובות לגבי עתידם. מקדש האש הפתוח מזכיר קצת את אלה של הדת הזורואסטרית.
אך החלק המרשים ביותר בדמנהור, החלק שבאמת משאיר אתכם נדהמים, אלה מקדשי האנושות (Temples of Humankind). חמש דקות נסיעה ומגיעים אל המקדשים החצובים בתוך ההר, הכניסה היא תחת מבנה בו מתגורר גרעין שומרי המקדש. הצטרף אלינו לסיור בחור נמחד בשם מנטה (Manta), אחראי קשרי התקשורת של הקהילה.
בשנת 1978, אוברטו איראודי (פאלקו) החליט שהקומונה הקטנטנה זקוקה לאתר פולחן מרכזי. גבוה בהרים הגובלים בעמק צ'יוסלה (Chiusella), במרחק של כמה קילומטרים מהקומונה עצמה, פאלקו וחסידיו החלו לחפור רשת של מנהרות וחללים בעומק של 30 מטר... בעבודת כפיים בלבד.
הפרויקט אורך כבר שנים והוא עדיין נמשך, יש תוכניות להוספת חללים והוא מתוחזק ומשודרג כל הזמן, והכל ללא מכונות כבדות. למרות שעצם חציבתם של ההיכלים מרשימה בפני עצמה, מה שכלול בתוכם מעורר יראת כבוד. 'מקדשי האנושות', זהו קומפלקס של חללים המחוברים בינהם במנהרות ודלתות סודיות, המקדשים מעוטרים בוויטראז'ים, עבודות פסיפס, פסלים, ציורי קיר ויצירות אמנות ענקיות בעלות משמעויות רוחניות מקודשות. את המבנים יצרו חברי הקהילה יחד עם אמנים ובעלי מלאכה מתנדבים מתוך כוונה להעיר את הניצוץ האלוהי בכלל האנושות.
כשעשינו את דרכנו במורד המדרגות הצרות והמעברים המובילים מהכניסה הצנועה אל תוך האדמה, היתה תחושה מוכרת של כניסה למקלט או בונקר, וכן, אני לא יכול להתעלם מהקונוטציות לעזה, גם זה מרעיד את הלב במסע בתוך האדמה. המעבר הארוך החצוב בסלע החשוף, שמתפתל ומסתובב עמוק בתוך האדמה הכניס עוד אלמנט של דרמה לפני שהגענו לחלל המרשים הראשון - היכל הנצחון (The Hall of Victory).
בהיכל הנצחון היינו מוקפים בציורי קיר המייצגים נופים שונים של העולם, בהם בעלי חיים, בני אדם, צמחים ויונקים ימיים, כולם חיים בהרמוניה. ציורים אלה חוגגים את מחזורי החיים ואת ערך החיים עצמם, על כל ביטוייהם.
גצה הסבירה לנו כי הנושא המרכזי של ההיכל, הוא הניצחון הרוחני של האנושות והארתה כתוצאה מכך, זה מתבטא בפניהם הזהובים של האישה והגבר המפוסלים על העמוד המרכזי. תזכורת לכך שהפגנת כבוד לכל צורות החיים על הפלנטה שלנו היא תנאי חיוני לאבולוציה הרוחנית שלנו. שמי לילה מיוצגים על התקרה המציגה דמויות הקשורות למזלות. מנטה החשיך את ההיכל ואז זהרו על התקרה אלפי נקודות אור כחולות, שע"פ אמונתם, משחזרות את קבוצות הכוכבים של ליל קיץ באטלנטיס, לפני 22,000 שנה. פסיפסי הרצפה מתארים את פרקי הגיל השונים של האדם, ומדגישים את חשיבותה של המשחקיות לאורך כל קיומנו.
שמונה מדרגות מחברות את ההיכל הזה להיכל הארץ (Hall of Earth), ומשרטטות את הסמל לאינסוף. טיפסנו את המדרגות והגענו להיכל בו החיים והיופי של הפלנטה שלנו נחגגים. הוא מוקדש לכוחות הטבע ולעקרון הגברי ככוח מניע ופורה.
היכל מרשים זה מקרין כלפי מעלה בעזרת שמונה עמודים מהרצפה עד התקרה. הוא נבנה מתחת לרצפת היכל המים כדי להגיע עמוק למטה אל ליבת ההר. הכניסה להיכל מסומנת על ידי שער זכוכית טיפאני המייצג את העיקרון הגברי של השמש. בצד הנגדי של הקיר המעגלי יש את שער הירח, המוקדש לעיקרון הנשי. שני שערים נוספים מוסיפים לתפאורה של האולם ומעניקים גישה לשתי נישות בסגנון גותי. חלונות הזכוכית מוקדשים ללב הפועם של הפלנטה שלנו, המסומל על ידי הלבה האדומה של הרי הגעש והצמחייה הירוקה של הנופים המיוערים. על הקירות, ציורים מורכבים מספרים את ההיסטוריה של האנושות על פי הפילוסופיה הדמנהורית, מבריאת היקום, דרך תקופות מאתגרות, ועד לאיחוד מחדש עם העיקרון האלוהי שממנו הכל נבע. כל הדמויות המופיעות בציורים הם חברי הקהילה לאורך השנים.
מכאן גצה ומנטה הובילו אותנו במנהרות המתפתלות להיכל המתכות (Hall of Metals) המוקדש לטרנספורמציה האלכימית הפנימית ומייצג את כל שלבי ההתפתחות של בני האדם, כל שלב מקושר למתכת ספציפית.
המסע לעבר עידון רוחני מיוצג בהיכל הזה באמצעות המטאפורה של האלכימאי, המשתוקק להפוך ברזל לזהב. השלבים השונים של תהליך זה מתוארים בשמונה חלונות זכוכית, המשובצים בנישות לאורך הקיר העגול, ומציגים את פרקי הגיל השונים של בני האדם, כל אחד מקושר למתכת מסוימת. מהברזל של הילדות המוקדמת ועד הזהב של הזקנה, המסמל אצילות רוחנית.
שש דמויות אנושיות גדולות המתוארות בפסיפס הרצפה מייצגות את המגבלות שיש להתגבר עליהן, בעוד שעל הקירות מתוארות דמויות נשיות וגבריות בפעולת השחרור וההגעה לרמות רוחניות גבוהות יותר. גבוה יותר, ליד התקרה, דמויות אנושיות נוספות מכל הגילאים מייצגות את התחום הרוחני ואת המימד שמעבר לחיים. למעלה תקרת טרקוטה יפה מעוטרת בכסף ועלי זהב. רקדנים ואבירים מתוארים בזמן שהם מגנים על האש הרוחנית באמצעות אמנות, יופי, ידע ומשמעת. ארבעה עמודי קרמיקה, מעוטרים במוטיבים צמחיים, ניצבים בחזית ארבעת השערים מזכוכית טיפאני המוקדשים לאלמנטים. מנטה תיפעל קערה טיבטית והסאונד בהיכל היה מרטיט מאד.
המשכנו מכאן דרך מנהרות ודלתות אבן נסתרות אל המבוך (the Labyrinth). היכל זה מוקדש להרמוניה בין הכוחות האלוהיים של הפלנטה, כבוד לכל מערכות האמונה ויחסי שלום בין כל העמים.
ההליכה במבוך היא כמו לבקר בהיסטוריה של המין האנושי, הרעיון הוא שנמצא בתוכנו את החלק המואר ביותר שלנו, המחובר לעיקרון האלוהי, המהות הנצחית שמעבר לכל הפרדה, המאחדת את כל הביטויים הרוחניים והדתיים. על הקירות וחלונות הזכוכית מתוארים מאות כוחות אלוהיים. הם מייצגים את הערכים והאידיאלים הגבוהים ביותר של העמים הקשורים אליהם וכולם מקיימים אינטראקציה זה עם זה כדי ליצור איזון חדש.
המראות המוצבות בקצוות הרחוקים של האולם מתייחסות לעובדה שלבני אדם יש ניצוץ אלוהי והם שייכים למערכת האקולוגית הרוחנית המתוארת בכל רחבי ההיכל הזה. פסלים גדולים המייצגים את שומרי המבוך מוצבים בנקודות ההצטלבות של המעברים, לאורך הקירות והקמרונות. הם מסתכלים לכיוונים שונים, מה שמוסיף לבילבול של ההליכה במבוך. חלק נוסף, נמוך יותר, נמצא ממש עכשיו בעבודות פיתוח ואמור להיפתח בקרוב.
מהמבוך המשכנו אל ההיכל האחרון בו ביקרנו, היכל המים (Hall of Water). כמו טיפת מים השקועה בסלע, ההיכל העגול והנעים הזה מוקדש לעיקרון הנשי, לידע ולזיכרון.
הארכיטקטורה של ההיכל הזה מזכירה את צורת הרחם, המייצג את העיקרון הנשי שמכיל ויוצר, לו מוקדש ההיכל. קירותיו צוירו על ידי פאלקו טרסקו במטרה לאחסן ולשמר זיכרונות וידע עתיקים, שהוסבר לנו כי הם מופעלים על ידי הצופים וגורמים לאינטואיציות וזיכרונות על מקורותינו לצוץ מחדש. על התקרה, כיפת זכוכית טיפאני מעוטרת במוטיבים ימיים. מוטיבים אלה משתקפים בריצוף הפסיפס, המייצג שישה דולפינים, מה שהופך את המקום כולו לתזכורת שהמים תמיד היו העריסה המחבקת שממנה התפתחו החיים.
על המזבח, המשובץ בסלע החשוף, כדור קריסטל משקף את הדפוסים העדינים של הכיפה. גרם מדרגות מוביל אל גביע ענק המעוצב בין שני קירות, מזבח קטן יותר תומך בכדור כחול הפונה ללוח זכוכית המוקדש לירח. גצה סיפרה כי הציורים המכסים את הקירות טרם פוענחו לחלוטין. כאן גצה ומנטה צילצלו בפעמוני הרוח התלויים סביב, ולגמרי אפשר לקרוא לסאונד שנוצר אלוהי.
מפאת קוצר זמן לא הגענו לשלושת ההיכלים הנותרים, היכל הספירות (Hall of Spheres), היכל המראות (Hall of Mirrors) והמקדש הכחול (the Blue Temple). נשאר משהו לפעם הבאה.
מה שהכי מדהים בדמנהור היא הכנות והאופטימיות של הכל, היעדר נבואות אפוקליפטיות או ניתוחים ציניים של הטבע האנושי. מה שעשוי להיות קצת קריפי לפעמים זה שכולם מחייכים כל הזמן, גם במציאות וגם בציורים, רק מחייכים.
גצה דיברה על כל אל מכל מסורת ביראת כבוד שלא אופיינית לחסידי דתות שונות. לא היה בה שמץ של חוסר סובלנות, רק אמונה כנה ברוחניות מאחדת וכבוד ואהבה עמוקה מאד לטבע, לכל עץ, עלה או קוץ.
בדמנהור לא טוענים שיש להם את כל התשובות, כך על פי גצה עצמה, זו קהילה ללא דוקטרינה מוגדרת שחייבים לפעול לפיה כדי להיות דמנהוריאני. אולי השינוי הזה במבנה המסורתי הוא שהופך את הקהילה למעניינת להבנה ולמעקב. ההתייחסות לרוחניות כאנרגיה שיש לרתום ולא כחוקים שיש לפעול לפיהם היא, במובנים רבים, מרעננת.
אני לא אפתיע אף אחד כשאומר כי אין לי תוכניות להצטרף לקהילה הזו, ואני גם לא יודע מספיק על מה שקורה מתחת לפני השטח, וקיימים סיפורים שונים על כך, כולל ביתו של פאלקו שעזבה את הקהילה וחשפה את ההתרחשויות מבפנים, למרות שביחסי אב וביתו, אי אפשר לדעת מה בדיוק עומד מאחורי זה. האנשים שאני פגשתי והאווירה הכללית השאירו עלי רושם טוב ונעים ומבחינתי, אם יצליחו במשימתם המוצהרת, אז כולנו נרוויח.
אם אתם מגיעים לאזור אני ממליץ לכם לקפוץ לביקור שם, ההיכלים המרשימים האלה הם משהו שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם.
קהילת דמנהור:
Comments