הציוויליזציה האנושית בצומת בין קפיצה אבולוציונית או קריסה סמכותנית

המאומץ, שניתק משורשיו, משקף את האנושות בצומת הדרכים שלה. שניהם עומדים כעדות חיה למערכות של שליטה שמוחקות זהות וממסחרות את הקיום. אך כמו בכל סבל, מחיקה זו נושאת עמה שאלה: האם היא תהרוס אותנו, או שנוכל להפוך אותה למשמעות?

לחפש אמת בין ההריסות - בין אם מדובר בהיסטוריה אישית ובין אם של ציוויליזציה קורסת - הוא מעשה התרסה, סירוב לתת לניצול ואובדן להיות המילה האחרונה. הבחירה העומדת בפנינו, כמו לפני כל מי שסובל, היא האם נכנע לייאוש או נתעלה, להשיב את מה שנלקח ולפתוח דרך חדשה לקראת כבוד וחיבור.

בעוד האנושות עומדת בצומת מכריע, ההקבלות בין הניצול המערכתי של מאומצים לבין המסלול הרחב יותר של הציוויליזציה האנושית הופכות בולטות לעין. אותם מנגנונים של מחיקה, מסחור ושליטה שעומדים בבסיס תעשיית האימוץ באים לידי ביטוי בדינמיקה שמניעה את המשבר הקולקטיבי שלנו.

תאורטיקן מערכות ידוע חוזה כי הציוויליזציה האנושית נמצאת על סף "קפיצה עצומה". הזינוק הזה יכול לראות אותנו מאמצים "שפע-על מרושת", אבל ייתכן שהיא עדיין תסוכל על ידי עליית הפופוליזם הלאומני.

במחקר חדש, העיתונאי החוקר והאקדמאי נפיז אחמד (Nafeez Ahmed) טוען כי העולם עומד בפני משברים חסרי תקדים. "הציוויליזציה התעשייתית עומדת בפני דעיכה 'בלתי נמנעת' מכיוון שהיא מוחלפת במה שיכול להתברר כציוויליזציה 'פוסט-מטריאליסטית' מתקדמת הרבה יותר המבוססת על שפע אנרגיה נקייה מבוזרת", הסביר אחמד בהצהרה. "האתגר העיקרי הוא שהציוויליזציה התעשייתית עומדת בפני דעיכה כה מהירה, עד שהדבר עלול לדרדר את הופעתו של 'מחזור חיים' חדש ונעלה עבור המין האנושי".

אין כמעט הכחשה שהאנושות עומדת בפני סדרה חסרת תקדים של אתגרים הקשורים זה בזה. כמובן, ההיסטוריה מלאה במשברים שונים - אבל קנה המידה הגלובלי העצום של המצב הנוכחי, קשרי הגומלין שלו והפוטנציאל שהאתגרים הללו יועצמו זה מזה, הופכים את זה למשהו שונה. למעשה, אנו מבינים יותר ויותר כי משבר בחלק אחד של המערכת הגלובלית יכול במהירות ליצור פידבק ולגרום לבעיות בחלקים אחרים.

עם זאת, מסגרת זו להבנת המצב הנוכחי ולראות שינויים עתידיים עדיין אינה מפותחת ואין לה דרכים לבסס אמפירית נקודות מבט של ראיית הנולד. נכון לעכשיו, שיטות ראיית הנולד הוגבלו על ידי התמחות דיסציפלינרית, למרות שהקהילה המדעית מודעת יותר ויותר לכך שהיא זקוקה לחשיבה רחבת היקף, טרנס-דיסציפלינרית כדי להבין אותה כראוי.

במחקרו החדש, אחמד מציע מאמץ עצום לסנתז כמויות עצומות של ספרות מדעית מתחומי מדעי הטבע והחברה כדי להציג תאוריה חדשה על עלייתן ונפילתן של ציוויליזציות. הוא טוען שציוויליזציות מתפתחות דרך תהליך בן ארבעה שלבים הכולל צמיחה, יציבות, שקיעה וטרנספורמציה. מחזור חיים זה, לדבריו, מקיף הן שינויים חומריים-טכנולוגיים והן שינויים תרבותיים-ארגוניים לאורך הזמן.

כיום, הציוויליזציה התעשייתית עוברת את מה שאחמד מאמין שהם השלבים האחרונים שלה - דעיכה - ובקרוב עלולה להיכנס לשלב הטרנספורמציה. בפרט, אחמד משתמש בכמויות אדירות של נתונים אמפיריים כדי להצביע על כך שמערכת חומרית-טכנולוגית חדשה לגמרי שתחליף את הסדר התעשייתי הישן יכולה להופיע ברחבי העולם.

יש, כותב אחמד, "עדויות מרשימות לכך שהציוויליזציה התעשייתית עוברת לשלב הארגון מחדש הסופי של מחזור ההסתגלות שלה" שניתן "ללקט מנתונים אמפיריים על פני מגזרים בסיסיים של ייצור חומרים, המדגימים מעברי שלבים מחוברים זה לזה באנרגיה, תחבורה, מזון ומידע".

תעשיית הדלקים המאובנים עומדת בפני דעיכה עקב גורמים שונים, המאפשרים היווצרות טכנולוגיות חדשות "מערערות" של אנרגיה מתחדשת, כמו תאים פוטו-וולטאים, טורבינות רוח ואחסון סוללות. כל הטכנולוגיות הללו חוות ירידות משמעותיות בעלויות ו"שיעורי האימוץ גדלים באופן אקספוננציאלי".

השמש, הרוח והסוללות צפויות לערער, לשלוט ולשנות את מערכת האנרגיה העולמית במהלך שני העשורים הבאים. במקביל, ייצור מזון, תחבורה ובינה מלאכותית צפויים לחוות התקדמות ושינויים דומים, עם התפתחויות בחקלאות סלולרית, כלי רכב חשמליים ועיבוד מחשבים. ביחד, ואם מתוכננות בקפידה, היכולות החומריות החדשות הללו יכולות ליצור צורות חדשות של "רשת שפע-על" המגנות על כדור הארץ ומערכותיו.

למרות שהתחזיות הללו עשויות להיראות חיוביות, אחמד מזהיר שעדיין יש מקום משמעותי להתרחשות רגרסיה, עם השלכות הרות אסון. הוא טוען שהגידול בפוליטיקה הסמכותנית - כמו הנשיאות הנכנסת של דונלד טראמפ, כמו גם מאמצים ריאקציוניים להגן על דלקים מאובנים - עלולים לחבל ולסכן את הציוויליזציה.

ונחזור אל ההשוואה. המאומצים, שלעתים קרובות מנווטים במערכות שמתעדפות רווח על פני זהות ואמת, נמצאים במיקום ייחודי לבקר את הכשלים המבניים שמאיימים כעת לדחוף את האנושות לקראת קריסה סמכותנית. חוויות החיים שלהם חושפות כיצד מערכות כוח, כאשר לא מבוקרות, משתיקות קולות, מנצלות את הפגיעים ומתעדפות נרטיבים שמשמרים את אלו השולטים.

בתעשיית האימוץ, ילדים הופכים לסחורה - נקנים, נמכרים ומועברים במסווה של אלטרואיזם. משפחות ביולוגיות נמחקות, ומאומצים מקבלים נרטיבים מחוטאים על "הצלה" או "חיים טובים יותר", לעתים קרובות על חשבון מוצאם וזהותם. באופן דומה, הניצול של הציוויליזציה של משאבי טבע, עבודה וקהילות מודרות משקף מסחור זה. כדור הארץ עצמו הפך למוצר שיש לצרוך אותו, בעוד אלו המושפעים ביותר מהרס שלו - עמים ילידים, קהילות מעוטות הכנסה ואוכלוסיות עקורות - מושתקים בשם הקידמה.

ביקורתם של המאומצים על מערכות אלו משקפת את הצביעות של עולם שדורש הכרת תודה על מה שבסופו של דבר הוא גזל: זהות, אוטונומיה וחיבור. דרכה של הציוויליזציה לעבר קריסה נעוצה באותו גזל – של איזון טבעי, ריבונות תרבותית ואחריות מוסרית. לעתים קרובות מצופה מהמאומצים להביע הכרת תודה על נסיבותיהם, לא משנה כמה טראומטיות או נצלניות. "פולחן הכרת הטוב" הזה משתיק את יכולתם לבקר את תעשיית האימוץ, וממסגר אותם ככפויי טובה או מנותקים כאשר הם מבקשים לטפל בשחיתות מערכתית.

המסלול של הציוויליזציה האנושית משקף את הדרישה הזו לציות. אומרים לקהילות להיות אסירות תודה על צמיחה כלכלית והתקדמות טכנולוגית, גם כאשר מערכות אלו הורסות את כדור הארץ ומעמיקות את אי השוויון. המתנגדים - אקטיביסטים, חושפי שחיתויות וקולות מוחלשים - מודחים או נענשים על סירובם להתיישר. המאומצים חושפים את השקר שבלב הכרת התודה הזו: שניתן לנסח מחדש את הניצול כטוב לב אם מיושם הנרטיב הנכון. אותו שקר עומד בבסיס המערכות המניעות את האנושות לקראת קריסה.

אחת הטראומות העמוקות ביותר עבור מאומצים היא מחיקת מקורותיהם. תעודות לידה מסולפות, רישומים חתומים, ואמיתות זהותם מוסתרת לרוב מאחורי שכבות של בירוקרטיה. שכתוב מכוון זה של ההיסטוריה מועיל לבעלי הכוח - סוכנויות, הורים מאמצים ותעשיות - תוך שהוא משאיר למאומצים לנווט את ההשלכות לבד.

בקנה מידה גדול יותר, האנושות עומדת בפני מחיקה דומה. הקולוניאליזם, הקפיטליזם והסמכותניות שכתבו את ההיסטוריה, תוך דיכוי הידע הילידי, החוכמה האקולוגית והקולות של אלה שמתנגדים לניצול. אמיתות אלו, כאשר הן מתגלות, מאתגרות את המערכות המסתמכות על דיכוין, בדיוק כפי שדרישות המאומצים לשקיפות מאיימות על הנרטיבים של תעשיית האימוץ.

המאבק של מאומצים להשיב את מקורותיהם הוא מיקרוקוסמוס של הצורך של האנושות להתעמת עם האמיתות המדוכאות שלה. ללא חשבון הנפש הזה, גם המאומצים וגם הציוויליזציה נשארים לכודים במערכות ששוללות מהם אוטונומיה ואותנטיות. מאומצים מתמודדים לעתים קרובות עם מחסומים מערכתיים כאשר הם מבקשים לחשוף את השחיתות של תעשיית האימוץ. חוקים מגבילים את הגישה לרשומות, בתי המשפט מטילים עלויות כספיות ורגשיות, והחברה דורשת את שתיקתם. מנגנוני שליטה אלו מגנים על התעשייה על חשבון האנשים שהיא מתיימרת לשרת.

המגמה הסמכותנית של הציוויליזציה האנושית עושה שימוש במנגנונים דומים. טכנולוגיות מעקב, צנזורה ותלות כלכלית מבטיחות ציות תוך כדי דיכוי התנגדות. אלו שמאתגרים את המצב הקיים – בין אם הם פעילי סביבה, פעילי עבודה או תומכי זכויות מאומצים – מתויגים כאיומים על היציבות במקום כקולות של שינוי נחוץ. הביקורת של המאומצים מדגישה כיצד מבני כוח שומרים על עצמם על ידי השתקת התנגדות, דינמיקה שמאיימת כעת על הישרדותה הרחבה יותר של האנושות.

חוויות החיים של מאומצים מציעות תובנות ייחודיות לגבי הבחירה העומדת בפני האנושות. קפיצה אבולוציונית דורשת דחייה של מסחור, מחיקה ושליטה - פרקטיקות שהגדירו זה מכבר גם את תעשיית האימוץ וגם את מערכות הניצול של הציוויליזציה.

חיבור מחדש: המאומצים מדגישים את החשיבות של חיבור מחדש עם המקורות, שיעור שעל האנושות לשים לב אליו ביחסיה עם כדור הארץ וההיסטוריה התרבותית שלו.

שקיפות: בדיוק כפי שמאומצים דורשים תיעוד פתוח ואמירת אמת, האנושות חייבת לחשוף ולהתעמת עם האמיתות המדוכאות של הכשלים המערכתיים שלה.

שוויון: המאבק של מאומצים למען שימור משפחות ופרקטיקות אתיות משקף את הקריאה לציוויליזציה צודקת ומתחדשת יותר.

אם האנושות תמשיך בדרכה הנוכחית, היא מסתכנת בשכפול אותם דפוסי שליטה וניצול שגרמו טראומה למאומצים בקנה מידה עולמי.

קולם של המאומצים הוא לא רק קריטי לחשיפת השחיתות של תעשיית האימוץ אלא גם להבנת הדינמיקה הרחבה יותר שמניעה את צומת הדרכים של האנושות. חוויותיהם חושפות את הסכנות של כוח בלתי מבוקר, טראומת המחיקה והצורך הדחוף בשינוי מערכתי.

הבחירה בין קפיצה אבולוציונית לקריסה סמכותנית תהיה תלויה בשאלה אם החברה מקשיבה לקולות שהיא השתיקה זה מכבר - מאומצים ביניהם - ותאמץ את האמיתות שהם דורשים שאיתם נתמודד. רק על ידי דחיית ניצול ואימוץ שוויון יכולה האנושות לזנק קדימה במקום להתפורר תחת משקלן של המערכות שלה.

כאשר צצות טכנולוגיות חדשות כדי לערער את הסדר הקיים, הן בכל זאת מופצות ומבוזרות באופן שלא ניתן לשליטה של ההיררכיות התעשייתיות הריכוזיות הישנות. זה מוביל יותר ויותר לפער מתרחב בין מה שאחמד מכנה "מערכת ההפעלה התעשייתית" - הסדר הישן - והמערכת המתהווה. זה גורם להפרעות פוליטיות ותרבותיות גדולות ברחבי העולם ועלול לגרום לעליית הסמכותניות שתדחוק, ותמנע מעבר למחזור חיים חדש.

"מתעורר מרחב אפשרויות חדש ומדהים, שבו האנושות תוכל לספק לעצמה אנרגיה, תחבורה, מזון וידע בשפע מבלי לפגוע בכדור הארץ. זו יכולה להיות הקפיצה העצומה הבאה באבולוציה האנושית", הסביר אחמד.

"אבל אם לא נצליח להתפתח באמת כבני אדם על ידי חיווט מחדש של האופן שבו אנו שולטים ביכולות המתפתחות הללו באחריות ולטובת כולם, הן עלולות להיות מפלה. במקום להתפתח, אנחנו ניסוג - אם לא נקרוס. העלייה בממשלות סמכותניות ברחבי העולם, מגבירה את הסיכון החמור הזה לקריסה. הממשל הנכנס של דונלד טראמפ, עם מחויבותו לקדם את דלקי המאובנים תוך פגיעה באנרגיה נקייה – כמו גם התמקדותו בריכוז כוח על בסיס קווים אתנו-לאומיים – עלול למנוע מאיתנו לעבור בהצלחה את השלב הפלנטרי ולהתקדם לשלב הבא באבולוציה האנושית.

מקורות:

• קטעים מהמחקר - “Planetary phase shift” as a new systems framework to navigate the evolutionary transformation of human civilisation  מאת Foresight שנכתב ע"י: Nafeez Ahmed.

• קטעים מ - Human Civilization At Junction Between An Evolutionary Leap Or An Authoritarian Collapse  מאת IFLScience שנכתב ע"י: Dr. Russell Moul.

• קטעים מ - Human Civilization At Junction Between An Evolutionary Leap Or An Authoritarian Collapse  מאת Medium שנכתב ע"י: Shane Bouel.