עבור בפי-קולומבו (BepiColombo), 2024 הייתה שנה סוערת. המשימה היא פרויקט משותף של סוכנויות החלל האירופית והיפנית - ESA ו-JAXA - ובעיית מנוע אילצה את צוות הקרקע לשנות תוכניות להגעת הגשושית למסלול סביב מרקורי (כוכב הלכת חמה). לאחר תמרון מסוכן בספטמבר, בפי-קולומבו השלימה כעת את המעבר האחרון שלה לפני שהחללית תיכנס למסלול סביב כוכב הלכת בשנה הבאה, ולכדה כמה תמונות מדהימות בתהליך.
ב-8 בינואר 2025, בפי-קולומבו חלפה על פני מרקורי בפעם השישית, והשלימה בהצלחה את "תמרון המקלעת הכבידתית" האחרון הדרוש כדי לנווט אותה למסלול סביב כוכב הלכת בסוף 2026. החללית טסה רק כמה מאות קילומטרים מעל הקוטב הצפוני של הפלנטה.
בשעה 06:59 זמן מרכז אירופה, בפי-קולומבו טסה רק 295 ק"מ מעל פני השטח של מרקורי, בצד הלילה הקר והחשוך של כוכב הלכת. כשבע דקות לאחר מכן, היא חלפה ישירות מעל הקוטב הצפוני של מרקורי לפני שהשיגה תצפיות ברורות על הצפון מואר השמש של כוכב הלכת.
לפי הנוהל הרגיל במהלך טיסות המעבר שלה מעל כוכב הלכת, בפי-קולומבו בדקה את המכשירים של שתי המקפות שהיא נושאת. הן כוללות מצלמות, שחשפו יותר מהנופים המסקרנים שעוד יחקרו בפירוט בהמשך המשימה.
אזור אחד שהוא מעניין במיוחד הם השטחים המוצלים באופן תמידי של כמה מכתשים בקוטב הצפוני של כוכב הלכת. בדומה למכתשים בקוטב הדרומי של הירח, חלקים מהמאפיינים הגיאולוגיים הללו לעולם אינם רואים אור שמש. למרות שמרקורי כל כך קרוב לשמש ובעל אטמוספירה זניחה, מיקומים אלה הוצעו כאתרים שבהם עשוי להימצא קרח מים.
לאחר טיסה בצל של מרקורי, בפי-קולומבו קיבלה את התצוגות הקרובות הראשונות של פני השטח של מרקורי. בצילום הראשון בפי-קולומבו צילמה תמונה נהדרת של הטרמינטור (Terminator) של מרקורי - הקו בין לילה ליום - שמציגה את המכתשים פרוקופייב, קנדינסקי, טולקין וגורדימר. שפתיהם מטילים צללים קבועים על קרקעיתם והופכים את החלק הפנימי של המכתשים הללו למקומות הקרים ביותר במערכת השמש. האם יש באמת מים על מרקורי היא אחת מתעלומות מרקורי המרכזיות שבפי-קולומבו תחקור ברגע שהיא תהיה במסלול סביב כוכב הלכת.
המעבר הדגיש מאפיינים רבים שנמצאים באזורים הצפוניים, משמאל לקוטב הצפוני של מרקורי נמצאים המישורים הוולקניים העצומים הידועים בשם בוריאליס פלניטיה (Borealis Planitia), המרחב הגדול ביותר במרקורי של 'מישורים חלקים' והם נוצרו על ידי התפרצות נרחבת של לבה נוזלית לפני 3.7 מיליארד שנים. לבה זו הציפה מכתשים קיימים, כמו מכתשי הנרי וליסמר המודגשים בתמונה. הקמטים על פני השטח נוצרו במשך מיליארדי שנים בעקבות התמצקות הלבה, כנראה בתגובה להתכווצות כוכב הלכת עם ההתקררות הפנימית שלו.
יש תעלומה נוספת הנרמזת בתמונות הקשורה ללבה. הצילום הבא שצולם רק חמש דקות לאחר הראשון, מראה שהמישורים הללו משתרעים על פני חלק גדול משטחו של מרקורי. בולט נראה מכתש מנדלסון, ששפתו החיצונית בקושי נראית מעל תוכו המוצף. רק קומץ של מכתשי פגיעה קטנים יותר, עדכניים יותר, נראים על פני המשטח החלק. רחוק יותר, אבל עדיין בתוך בוריאליס פלניטיה, מכתש רוסתוולי סבל מגורל דומה.
בצד שמאל למטה ניתן לראות את קלוריס פלניטיה (Caloris Planitia) העצום שהוא מכתש הפגיעה הגדול ביותר של מרקורי המשתרע על פני יותר מ-1,500 ק"מ. הפגיעה שיצרה את המכתש הזה צלקה את פני השטח של מרקורי במרחק של עד אלפי קילומטרים, כפי שמעידים החריצים הליניאריים שקורנים ממנו.
מעל חריץ גדול במיוחד, עיקול בצורת בומרנג מבהיר את פני השטח. זרם הלבה הבהיר הזה נראה כמתחבר לחריץ עמוק שמתחתיו. צבעו דומה הן ללבה שעל קרקעית קלוריס פלניטיה והן ללבה שבבוריאליס פלניטיה צפונה יותר. תעלומה נוספת שבפי-קולומבו מקווה לפתור היא מה היה כיוון תנועת הלבה הזו: לתוך קלוריס פלניטיה או החוצה ממנו?
למרות שהתמונות לא תמיד יגרמו לזה להיראות כך, מרקורי הוא כוכב לכת אפל להפליא. במבט ראשון כוכב הלכת מלא המכתשים עשוי להידמות לירח, אבל פני השטח שלו מחזירים רק כשני שליש מכמות האור המוחזרת מהירח. על כוכב הלכת האפל הזה, תצורות צעירות יותר על פני השטח נוטות להיראות בהירות יותר. המדענים עדיין לא יודעים בדיוק ממה מורכב מרקורי, אך ברור שהחומר שעולה מתחת לפני השטח החיצוניים הולך ומתכהה עם הזמן.
התמונה השלישית של בפי-קולומבו שנבחרה מהמעבר הזה, מציגה דוגמאות מרהיבות לשני הדברים שמביאים חומר בהיר לפני השטח: פעילות געשית ופגיעות גדולות.
הכתם הבהיר סמוך לשפתו העליונה של כוכב הלכת בתמונה זו הוא נאטאיר פקולה (Nathair Facula), תוצאה של ההתפרצות הוולקנית הגדולה ביותר על כוכב הלכת מרקורי. במרכזו נמצא פתח וולקני בקוטר של כ-40 ק"מ, שהיה מוקד ללפחות שלוש התפרצויות משמעותיות. משקעי ההתפרצויות הוולקניות מגיעים לקוטר של לפחות 300 ק"מ. ומשמאל נמצא מכתש פונטיין הצעיר יחסית, שנוצר "רק" לפני 300 מיליון שנה. גילו הצעיר ניכר מהבהירות של שרידי הפגיעה הקורנים ממנו.
"זו הפעם הראשונה שביצענו שני מעברים גב-אל-גב. המעבר הזה קורה קצת יותר מחודש אחרי הקודם", אומר פרנק בודניק (Frank Budnik), מנהל דינמיקת טיסה של בפי-קולומבו. "בהתבסס על ההערכה הראשונית שלנו, הכל התנהל בצורה חלקה וללא תקלות".
"שלב המשימה העיקרי של בפי-קולומבו עשוי להתחיל רק בעוד שנתיים מהיום, אבל כל ששת טיסות המעבר מעל מרקורי סיפקו לנו מידע חדש שלא יסולא בפז על כוכב הלכת שעד כה נחקר מעט. בשבועות הקרובים, צוות בפי-קולומבו יעבוד קשה כדי לפענח כמה שיותר מהתעלומות של מרקורי עם הנתונים מהמעבר הזה", מסכם ג'רינט ג'ונס (Geraint Jones), מדען הפרויקט של בפי-קולומבו בסוכנות החלל האירופית.
בפי-קולומבו, ששוגרה ב-20 באוקטובר 2018, היא משימה משותפת בין סוכנות החלל האירופית (ESA) וסוכנות חקר החלל היפנית (JAXA), שהוצאה לפועל בהובלת סוכנות החלל האירופית. זוהי המשימה הראשונה של אירופה למרקורי.
המשימה כוללת שתי מקפות מדעיות: מקפת כוכב הלכת מרקורי (Mercury Planetary Orbiter -MPO) של סוכנות החלל האירופית ומקפת המגנטוספירה של מרקורי (Mercury Magnetospheric Orbiter - Mio) של סוכנות חקר החלל היפנית. מודול ההובלה האירופי (European Mercury Transfer Module - MTM) נושא את המקפות למרקורי.
לאחר ההגעה למרקורי בסוף 2026, החללית תיפרד ושתי המקפות יתמרנו למסלולים הקוטביים הייעודיים שלהן סביב כוכב הלכת. הן יחלו בפעילות מדעית בתחילת 2027, שתי המקפות יאספו נתונים במהלך משימה נומינלית של שנה, עם אפשרות הארכה של שנה נוספת.
מקורות:
קטעים מ - Top three images from BepiColombo's sixth Mercury flyby מאת ESA.
קטעים מ - These Mysterious Images Of Mercury Are The Closest We'll Have For The Next 2 Years מאת IFLScience שנכתב ע"י: Dr. Alfredo Carpineti.
קטעים מ - BepiColombo snaps Mercury's dark craters and volcanic plains מאת NewScientist שנכתב ע"י: Alex Wilkins.
Comments