מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב זיהה את ההופעה הקדומה ביותר בעולם של כלי אבן מיוחדים, ששימשו לפני 400,000 שנה לעיבוד יחמורים. הכלים, המכונים מקרצפי קינה (Quina scrapers - על שם האתר בצרפת בו התגלו לראשונה), נחשפו באתרים הפרהיסטוריים בג'לג'וליה ובמערת קסם. הם מאופיינים בקצה עבודה חד המעוצב כקשקשים, המאפשר למשתמשים לשחוט ולבתר את הציד שלהם וגם לעבד את העור שלו.
החוקרים מסבירים שלאחר שהפילים נעלמו מהאזור, הציידים הקדמונים נאלצו לבצע התאמות טכנולוגיות שיאפשרו להם לצוד, לשחוט ולעבד ציד קטן ומהיר הרבה יותר - יחמורים. המחקר גם מצא שהכלים הייחודיים היו עשויים מצור לא מקומי שהובא מהרי השומרון, שכנראה שימשו גם כאזור המלטה של היחמורים, כ-20 ק"מ מזרחית לג'לג'וליה ומערת קסם.
לפיכך, החוקרים משערים שהרי עיבל וגריזים (ליד שכם של ימינו) נחשבו למקור שפע ונחשבו כקדושים על ידי ציידים פרהיסטוריים כבר בתקופה הפליאוליתית. את המחקר הובילו ולאד ליטוב ופרופ' רן ברקאי מהמחלקה לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב. המחקר פורסם ב-Archaeologies.
החוקרים מסבירים שבמשך מיליון שנים, החל מלפני 1.5 מיליון שנה, בני האדם הראשונים השתמשו בכלי אבן הנקראים מקרצפי קינה כדי לעבד עורות ולגרד את הבשר מהעצמות של בעיקר ציד גדול. בלבנט הם צדו בעיקר פילים ואוכלי עשב גדולים אחרים שסיפקו את רוב הקלוריות הדרושות להם. עם זאת, המחקר מצא שלפני כ-400 אלף שנה, בעקבות היעלמות הפילים, פנו הציידים לסוג אחר של טרף, קטן ומהיר במידה ניכרת מפילים - יחמורים.
ליטוב מסביר, "במסגרת המחקר, ביקשנו להבין למה כלי אבן משתנים לאורך הפרהיסטוריה האנושית, והתמקדנו בשינוי הטכנולוגי שחל במקרצף בתקופה הפליאוליתית התחתונה, לפני כ-400 אלף שנה. גילינו שבתקופה הזאת חל שינוי דרמטי בדיאטה האנושית, שנבע כנראה מהרכב הפאונה: בעלי החיים הגדולים, ובעיקר הפילים, נעלמו - והאדם נאלץ לצוד בעלי חיים קטנים יותר, בעיקר יחמורים".
הוא הוסיף כי "לצוד פיל גדול ומסורבל זה עניין אחד, ולצוד יחמור זריז זה סיפור אחר לגמרי. גם לבתר חיה כיחמור זו פעולה מורכבת ועדינה יותר. לכן אנו רואים את הופעתם של מקרצפי הקינה החדשים, מאופיינים בקצה פעיל מעוצב יותר, חד, ואחיד בהשוואה למקרצפים הפשוטים בהם השתמשו בני אדם מהתרבות האשלית במשך כמיליון שנה כדי לבתר פילים ובעלי חיים גדולים נוספים".
המחקר מסתמך על ממצאים מחפירה באתר הפרהיסטורי ג'לג'וליה ליד כביש 6 במרכז ישראל, שהיה מאוכלס ככל הנראה בבני אדם ממין ההומו ארקטוס, וכן מעדויות ממערת קסם הסמוכה. בשני האתרים גילו החופרים מקרצפים רבים מהסוג החדש, עשויים צור לא מקומי שמקורו הקרוב ביותר הם המורדות המערביים של השומרון, ממזרח לאתרי החפירה, או יער בן שמן של היום מדרום.
פרופ' ברקאי מוסיף כי "במחקר אנחנו מזהים הקשרים בין התפתחויות טכנולוגיות לבין שינויים בבעלי החיים שבני האדם הקדמונים צדו ואכלו. לאורך שנים, המחקר המדעי סבר שהשינויים בכלי האבן נבעו כתוצאה מהתפתחויות ביולוגיות שכליות של בני האדם. אנחנו מראים שהקשר הוא קשר כפול, גם פרקטי וגם תפיסתי: מצד אחד, בני האדם עברו לייצר כלים משוכללים יותר כי הם נאלצו ל לצוד ולבתר בעלי חיים קטנים, זריזים ורזים יותר".
"מצאנו קשר בין המקור השופע של היחמורים למקור הצור המשמש לשחוט אותם, ואנו מאמינים שלקשר זה הייתה משמעות תפיסתית עבור הציידים הפרהיסטוריים הללו. הם ידעו מהיכן הגיעו היחמורים ועשו מאמצים מיוחדים להשתמש בצור מאותו אזור כדי ליצור כלים לשחיטת הטרף הזה. התנהגות זו מוכרת ממקומות רבים אחרים ברחבי העולם ועדיין מתורגלת באופן נרחב על ידי קהילות ילידים ציידים-לקטים".
ליטוב מסכם, "אנחנו משערים שהרי השומרון היו בעיני אותם בני אדם קדושים, שכן מהם הגיעו היחמורים. חשוב לציין שבג'לג'וליה אנחנו מוצאים המון כלים אחרים מאבנים אחרות שמקורן אחר. כאשר בני המקום ראו שהפילים נעלמים והולכים, הם הפכו תלויים ביחמורים. הם זיהו את מקור השפע של היחמורים ושם החלו לפתח את המקרצפים הייחודיים".
"זאת התחלה של תופעה שמתפשטת בתקופה מאוחרת יותר לכל רחבי העולם. המקרצפים האלה מופיעים לראשונה בג'לג'וליה, בין 500 ל-300 אלף שנה לפני זמננו, עדיין בהיקף קטן - וזמן קצר אחר כך, 400 עד 200 אלף שנה לפני זמננו, בהיקף גדול בהרבה במערת קסם. גם במזבח שעל הר עיבל המיוחס ליהושע בן נון, ומזוהה על ידי מסורות מסוימות כמקום הברית בין הבתרים של אברהם המתוארת בספר בראשית, נמצאו הרבה עצמות יחמור מבותרות. כך שנראה כי היחמורים והרי השומרון היו מקודשים גם עבור בני ישראל מאות אלפי שנים לאחר המקרים המתוארים כאן".
מקורות:
Comments