יוניברס 25: ניסוי "אוטופיה" של עכברים שהפך לאפוקליפסה

במהלך מאות השנים האחרונות, האוכלוסייה האנושית של כדור הארץ ראתה גדילה, והובילה אותנו מהערכה של מיליארד בשנת 1804 ל-8 מיליארד בשנת 2023. לאורך תקופה זו, עלו חששות שמספרנו עלול לעלות על יכולתנו לייצר מזון, מה שיוביל לרעב נרחב.

חלק מהאנשים – המלתוסיאניזים – אפילו חשבו שככל שהמשאבים ייגמרו, האוכלוסייה "תשלוט" בעצמה באמצעות מקרי מוות המוניים עד שתגיע האוכלוסייה לכמות בת קיימא. כפי שקורה, התקדמות בחקלאות, שינויים בשיטות החקלאות וטכנולוגיות חקלאות חדשות מעניקים לנו מספיק מזון כדי להאכיל 10 מיליארד אנשים, וזו הדרך בה המזון מחולק שגורמת לרעב. ככל שאנו משתמשים במשאבים שלנו ומשבר האקלים מחמיר, כל זה עלול להשתנות - אך לעת עתה, תמיד הצלחנו לייצר יותר מזון ממה שאנו צריכים, גם אם חסר לנו הרצון או היכולת לחלק אותו לאלו הזקוקים לו.

אבל בזמן שכולם היו מודאגים ממחסור במשאבים, חוקר התנהגות אחד בשנות ה-70 ביקש לענות על שאלה אחרת: מה קורה לחברה אם כל התיאבון שלנו מסופק, וכל הצרכים שלנו מסופקים? התשובה - על פי מחקרו - הרבה מאד קניבליזם ואחריו אפוקליפסה.

ג'ון קלהון (בן 52) עם ניסוי העכברים (1970).

ג'ון בי קלהון (John B Calhoun) החליט ליצור סדרה של ניסויים שבעצם יספקו את כל צרכיהם של מכרסמים, ולאחר מכן לעקוב אחר ההשפעה על האוכלוסייה לאורך זמן. הידוע לשמצה מבין כל הניסויים נקרא, באופן דרמטי למדי, יוניברס 25 (Universe 25).

במחקר זה, הוא לקח ארבעה זוגות מתרבים של עכברים ושם אותם בתוך "אוטופיה". הסביבה תוכננה כך שתבטל בעיות שמובילות לתמותה בטבע. הם יכלו לגשת למזון בלתי מוגבל מ-16 קופסאות מזון, שהגישה אליהן היתה דרך מנהרות, והן האכילו עד 25 עכברים בכל פעם, כמו גם בקבוקי מים שהיו ממש מעליהן. חומר קינון סופק. הטמפרטורה נשמרה על 20 מעלות צלזיוס, שזו הטמפרטורה האולטימטיבית לעכבר. העכברים נבחרו על פי בריאותם, התקבלו ממושבת הרבייה של המכון הלאומי לבריאות. וננקטו אמצעי זהירות קיצוניים כדי למנוע מכל מחלה לחדור ליוניברס. בנוסף לכך, לא נכחו טורפים באוטופיה, מה שדי הגיוני.

הניסוי התחיל, וכפי שניתן היה לצפות, העכברים השתמשו בזמן שבדרך כלל היה מבוזבז על חיפוש אחר מזון ומחסה בקיום כמויות מופרזות של יחסי מין. בערך כל 55 ימים, האוכלוסייה הוכפלה כשהעכברים מילאו את החלל הרצוי ביותר בתוך המכלאה, שם הגישה למנהרות המזון הייתה קלה. כאשר האוכלוסייה הגיעה ל-620, זה האט עד להכפלה בכל 145 ימים, כאשר חברת העכברים החלה להיתקל בבעיות. העכברים התפצלו לקבוצות, ואלה שלא מצאו תפקיד בקבוצות הללו מצאו את עצמם בלי מקום ללכת אליו.

"במהלך נורמלי של אירועים בסביבה אקולוגית טבעית, קצת יותר צעירים ממה שנדרש שורדים עד לבגרות כדי להחליף את מקורביהם המזדקנים או הגוססים", כתב קלהון ב-1972. "העודף שלא מוצא נישות חברתיות מהגר". כאן, ה"עודף" לא יכול היה להגר, כי לא היה לאן ללכת. העכברים שמצאו את עצמם ללא תפקיד חברתי למלא (יש רק מספר מוגבל של תפקידים לעכבר) הפכו מבודדים.

"זכרים שנכשלו נסוגו פיזית ופסיכולוגית; הם הפכו למאד בלתי פעילים והתקבצו בקבוצות גדולות ליד מרכז רצפת היוניברס. מנקודה זו ואילך הם כבר לא יזמו אינטראקציה עם מקורביהם המבוססים, וגם התנהגותם לא עוררה התקפה על ידי זכרים טריטוריאליים", נכתב בדו"ח. "למרות זאת, הם התאפיינו בפצעים רבים ורקמות צלקתיות רבות כתוצאה מהתקפות של זכרים נסוגים אחרים".

הזכרים הנסוגים לא הגיבו במהלך התקפות, כשהם שוכבים שם ללא תנועה. מאוחר יותר, הם יתקפו אחרים באותו דפוס. מקבילותיהן של הזכרים המבודדים הללו נסוגו גם הן. כמה עכברים בילו את ימיהם בהתיפיפות, התנערו מהזדווגות, ואף פעם לא היו מעורבים בלחימה. בשל כך היתה להם פרווה מצויינת, והם כונו, באופן מטריד משהו, "היפים" ("beautiful ones").

איור של אחד מניסויי העכברים של קלהון / National Library of Medicine, John B. Calhoun papers

התפרקות התנהגות העכבר הרגילה לא הייתה מוגבלת רק לנסוגים. עכברי "זכר האלפא" הפכו תוקפניים ביותר, תקפו אחרים ללא מוטיבציה או רווח לעצמם, ואנסו בקביעות זכרים ונקבות כאחד. מפגשים אלימים הסתיימו לפעמים בקניבליזם של עכבר בעכבר.

למרות - או אולי בגלל - שכל הצרכים שלהם סופקו, אמהות נטשו את ולדיהן או פשוט שכחו אותם לגמרי, משאירות אותם לדאוג לעצמם. עכברות האם גם הפכו תוקפניות כלפי מסיגי גבול לקנים שלהם, כאשר זכרים שבדרך כלל מלאו את התפקיד הזה גורשו לחלקים אחרים של האוטופיה. התוקפנות הזו גלשה, והאמהות הרגו בקביעות את ולדיהן. תמותת הוולדות בחלק מהטריטוריות של האוטופיה הגיעה ל-90 אחוז.

כל זה היה בשלב הראשון של מפלת ה"אוטופיה". בשלב שכינה קלהון "המוות השני", כל העכברים הצעירים ששרדו את ההתקפות מאמהותיהם ומאחרים גדלו סביב התנהגויות עכברים חריגות. כתוצאה מכך, הם מעולם לא למדו התנהגויות רגילות של עכברים ורבים גילו עניין מועט או בכלל לא בהזדווגות, והעדיפו לאכול ולהתיפות לבדם.

האוכלוסייה הגיעה לשיא של 2,200 - פחות מיכולת ההכלה של 3,000 עכברים של ה"יוניברס" - ומשם הגיעה התדרדרות. רבים מהעכברים לא התעניינו בהתרבות ופרשו למפלסים העליונים של המתחם, בעוד שהאחרים התגבשו לכנופיות אלימות למטה, שהיו תוקפות וטורפות באופן קבוע קבוצות אחרות כמו גם את שלהן. שיעור הילודה הנמוך ותמותת הוולדות הגבוהה בשילוב עם אלימות, ועד מהרה נכחדה המושבה כולה. בתקופת אפוקליפסת העכברים, האוכל נשאר בשפע, וכל צורך שלהם נענה באופן מוחלט.

קלהון כינה את מה שהוא ראה כגורם להתמוטטות "שקיעה התנהגותית".

"עבור בעל חיים פשוט כמו עכבר, ההתנהגויות המורכבות ביותר כוללות את מערכת החיזור, טיפול אימהי, הגנה טריטוריאלית וארגון חברתי היררכי תוך-קבוצתי ובין-קבוצתי", סיכם במחקרו. "כאשר התנהגויות הקשורות לתפקודים אלו לא מצליחות להבשיל, אין התפתחות של ארגון חברתי ואין רבייה. כמו במקרה של המחקר שלי שדווח עליו לעיל, כל חברי האוכלוסייה יזדקנו ובסופו של דבר ימותו. המין יכחד".

עכברים ביוניברס 25 / National Library of Medicine

הוא האמין שניסוי העכברים עשוי לחול גם על בני אדם, והזהיר מפני יום שבו - חלילה - כל צרכינו ייענו. "עבור בעל חיים מורכב כל כך כמו האדם, אין סיבה הגיונית לכך שרצף אירועים דומה לא יוביל גם להכחדת המין. אם הזדמנויות למילוי תפקידים נופלות בהרבה מהביקוש של אלה המסוגלים למלא תפקידים, ובעלי ציפיות למלא תפקידים, רק אלימות והפרעה בארגון החברתי יכולים לבוא בעקבות כך".

באותו זמן, הניסוי והמסקנה הפכו פופולריים למדי, והדהדו את רגשותיהם של אנשים לגבי צפיפות יתר באזורים עירוניים שהובילו ל"דעיכה מוסרית" (אם כי כמובן, זה מתעלם מכל כך הרבה גורמים כמו עוני ודעות קדומות). עם זאת, בתקופה האחרונה, אנשים פקפקו אם באמת ניתן ליישם את הניסוי בצורה כל כך פשוטה על בני אדם - והאם הוא באמת הציג את מה שהאמנו שהוא מציג מלכתחילה.

הסוף של אוטופיית העכברים יכולה היתה לנבוע "לא מצפיפות, אלא מאינטראקציה חברתית מוגזמת", אמר ההיסטוריון הרפואי אדמונד רמסדן (Edmund Ramsden) ב-2008. "לא כל העכברים של קלהון השתוללו. אלה שהצליחו לשלוט במרחב ניהלו חיים נורמליים יחסית".

בנוסף לכך, עיצוב הניסוי זכה לביקורת על כך שהוא לא יצר בעיית אוכלוסין יתר, אלא תרחיש שבו העכברים האגרסיביים יותר הצליחו לשלוט בשטח ולבודד את כל השאר. בדומה לייצור מזון בעולם האמיתי, ייתכן שהבעיה לא הייתה של משאבים נאותים, אלא איך משאבים אלה נשלטים.