מאת: Thobey Campion
מקור: Vice
היא פנתה אליי באחד הבקרים ואמרה, "שמעת על הגייטווי?" לא קלטתי באותו רגע. היא המשיכה, "זה מתפוצץ בטיקטוק". מאוחר יותר היא פירטה: אלה לא אנשי חברת המחשבים (Gateway Computers) חסרי המזל של שנות ה-90 שעפים עליהם עכשיו. לא, הם הלכו רחוק יותר בזמן, כדי למצוא אוצר אמיתי של מדיה פונקציונלית.
העניין סובב סביב דו"ח CIA מסווג משנת 1983 על טכניקה בשם "חוויית המעבר" ("Gateway Experience"), שהיא מערכת אימונים שנועדה למקד את תפוקת גלי המוח כדי לשנות את התודעה ובסופו של דבר לחמוק ממגבלות הזמן והמרחב. ה-CIA התעניין באותה תקופה בכל מיני מחקרים נפשיים, כולל התיאוריה והיישומים של צפייה מרחוק (Remote viewing), כלומר כאשר מישהו צופה באירועים אמיתיים בכוח המחשבה בלבד. מאז בוטל סיווג המסמכים והם זמינים לצפייה.
זהו ניתוח מקיף של דו"ח תהליך המעבר. החלק הראשון מספק ציר זמן של ההתפתחויות ההיסטוריות המרכזיות שהובילו למחקר ה-CIA ולניסויים העוקבים. החלק השני הוא סקירה של דו"ח תהליך המעבר. הוא נפתח בחומה של ההקשר התיאורטי, שמצידה השני טמונה מספיק הבנה כדי להתחיל ולהבין את העקרונות העומדים בבסיס ההכשרה לחווית המעבר. החלק האחרון מתאר את טכניקת המעבר עצמה ואת הצעדים הנדרשים להשגת התעלות במרחב-זמן.
ציר זמן
שנות ה-50 - רוברט מונרו (Robert Monroe), מנהל שידורי רדיו, מתחיל להפיק הוכחות לכך שלדפוסי צליל ספציפיים יש השפעות שניתן לזהות על יכולות האדם. אלה כוללות ערנות, ישנוניות ומצבי תודעה מורחבת.
1956 - מונרו מקים חטיבת מחקר ופיתוח בתאגיד הרדיו שלו RAM Enterprises. המטרה היתה לחקור את השפעת הצליל על התודעה האנושית. הוא היה אובססיבי ל"לימוד בשינה" (Sleep-learning), או היפנופדיה, שחושף את הישנים להקלטות קול כדי לשפר את זיכרון המידע שנלמד בעבר.
1958 - תוך כדי התנסות ב"לימוד בשינה", מונרו מגלה תופעה יוצאת דופן. הוא מתאר זאת כתחושות של שיתוק ורעידות המלווים באור בהיר. לכאורה זה קרה תשע פעמים במהלך שישה שבועות, והגיע לשיאו בחוויה חוץ גופית (OBE).
1962 - תאגיד RAM עבר לווירג'יניה ושינה את שמו למונרו תעשיות (Monroe Industries). הוא הופך פעיל בבעלות על תחנות רדיו, טלוויזיה בכבלים ובהמשך בייצור ובמכירה של קלטות שמע. קלטות אלה מכילות לימודים יישומיים מתוכנית המחקר של החברה, שמשנה את שמה למכון מונרו (The Monroe Institute).
1971 - מונרו מוציא לאור את 'מסעות מחוץ לגוף' ('Journeys Out of the Body') , ספר שהפך לפופולרי את המונח "חוויה חוץ גופית".
1972 - דו"ח מסווג מסתובב בקהילות הצבא והמודיעין של ארה"ב. הוא טוען כי ברית המועצות שופכת כסף במחקרים הכוללים תפיסה על-חושית (ESP) ופסיכוקינזיס למטרות ריגול.
1975 - מונרו רושם את הראשון מבין מספר פטנטים הנוגעים לטכניקות שמע שנועדו לעורר את תפקודי המוח עד שההמיספירה השמאלית והימנית מסתנכרנות. מונרו מכנה את המצב "Hemi-Sync" (סנכרוניזציה המיספירית) וטוען כי ניתן להשתמש בו כדי לקדם רווחה נפשית או לעורר מצב תודעה מורחב.
1978 עד 1984 - ג'וזף מקמונייגל (Joseph McMoneagle) יוצא צבא אמריקני תורם ל-450 משימות צפייה מרחוק במסגרת פרויקט סטארגייט (Stargate Project). הוא מכונה "צפייה מרחוק מס' 1".
9 ביוני 1983 - הופק דו"ח ה-CIA "ניתוח והערכה של תהליך המעבר" ("Analysis and Assessment of The Gateway Process"). הדו"ח מספק מסגרת מדעית להבנה ולהרחבת התודעה האנושית, ניסויים חוץ גופיים ומצבי תודעה שונים.
1989 - הצופה מרחוק אנג'לה דלפיאורה פורד (Angela Dellafiora Ford) מסייעת במעקב אחר סוכן מכס לשעבר אשר נמצא במנוסה. היא מציינת את מיקומו כ"לוול, ויומינג" ("Lowell, Wyoming"). המכס האמריקני לוכד אותו 100 ק"מ מערבית לעיירה בויומינג בשם לוול.
2003 - ה-CIA מאשר את ביטול הסיווג של דו"ח תהליך המעבר.
2017 - ה-CIA מסיר את הסיווג מ-12 מיליון עמודים של תיעוד שחשפו פרטים אודות התוכנית שלא היו ידועים עד כה, אשר בסופו נודע בשם פרויקט סטארגייט.
הדו"ח
כוח אדם
מחבר דו"ח תהליך המעבר הוא סגן אלוף ווין מ. מקדונל (Lieutenant Colonel Wayne M. McDonnell), שיכונה כאן פשוט וויין. אין כמות גדולה של מידע זמין על האיש, ולא תצלומים כלשהם. בשנת 1983 מפקד אגף מבצעים של צבא ארה"ב הטיל על וויין משימה - להבין כיצד חוויית המעבר, מסע אסטראלי וחוויות חוץ גופיות עובדים. וויין התחבר עם קבוצה של אנשים שונים להפקת הדו"ח, בעיקר יצחק בנטוב, מדען אמריקאי-ישראלי ידוע מאד שהיה אחד החלוצים בענף ההנדסה הביו-רפואית.
גישה מדעית
מתחילת הדו"ח, וויין מצהיר על כוונתו להשתמש בשיטה מדעית אובייקטיבית על מנת להבין את תהליך המעבר. האמצעים המדעיים השונים בהם נקט כללו:
חקירה ביו-רפואית להבנת ההיבטים הפיזיים של התהליך.
מידע על מכניקת הקוונטים לתיאור טיבה ותפקודה של תודעת האדם.
פיזיקה תיאורטית להסברת מימד המרחב-זמן והאמצעים שבאמצעותם התרחבות התודעה האנושית מתגברת עליו.
פיזיקה קלאסית כדי להכניס את כל התופעה של מצבים חוץ גופיים לשפת מדע הפיזיקה (ולהסיר את הסטיגמה של הקונוטציה לתורת הנסתר).
מסגרות התייחסות מתודולוגיות
לפני שהוא צולל לחוויית המעבר, וויין מפתח מסגרת התייחסות על ידי ניתוח של שלוש מתודולוגיות נפרדות לשינוי תודעה. הוא בעצם אומר, אין סיכוי שתעברו דרך המעבר ללא ביסוס מוצק בטכניקות לשינוי התודעה שהגיעו לפניו.
הוא מתחיל בהיפנוזה. השפה מאד עמוסה, אך התמצית הבסיסית היא: הצד השמאלי של המוח מסנן גירויים נכנסים, מסווג, מעריך ומייחס כל דבר באמצעות חשיבה עצמית-קוגניטיבית, מילולית וליניארית. אז ההמיספירה השמאלית מגישה את הנתונים שהוכנו בקפידה לצד הימני הלא חיוני, ההוליסטי, המכוון לתבנית, שמקבל הכל ללא עוררין. היפנוזה פועלת על ידי הרדמת הצד השמאלי, או לפחות הסחת דעתו מספיק זמן בכדי לאפשר כניסה ישירה ובלתי מעורערת של נתונים לצד הימני של המוח. שם, גירויים יכולים להגיע לסנסור ולקורטקס המוטורי של המוח הימני, התואמים לנקודות בגוף. ההיפנוזה יכולה לשלוח אותות חשמליים מהמוח לחלקים מסוימים בגוף. הפניית אותות אלה כראוי, על פי הדו"ח, יכולה לעורר תגובות החל מחוסר תחושה ברגל שמאל ועד תחושות אושר. כנ"ל לגבי כוחות מוגברים של ריכוז.
וויין ממשיך עם סקירה של מדיטציה טרנסצנדנטלית. הוא מבדיל אותה מהיפנוזה. באמצעות ריכוז המשתתף מזרים אנרגיה במעלה חוט השדרה, וכתוצאה מכך גלים אקוסטיים עוברים דרך חדרי המוח, להמיספירה הימנית, שם הם מגרים את קליפת המוח, רצים לאורך ההומונקולוס ואז אל הגוף. הגלים הם הקצב המשתנה של קולות הלב, היוצרים תנודות סימפתיות בדפנות החללים מלאי הנוזל של חדרי המוח. הוא הבחין שהסימפטומים מתחילים בצד השמאלי של הגוף, ואישר את שותפות המוח הימני. בנטוב גם קובע כי אותה השפעה עשויה להיות מושגת על ידי חשיפה ממושכת לרטט אקוסטי של 4-7 הרץ / שנייה. הוא מציע שגם עמידה ליד תעלת מיזוג אוויר עשויה לעשות את העבודה.
ביופידבק, לעומת זאת, משתמש בהמיספירה השמאלית כדי לקבל גישה לקורטקס המוטורי והחושי התחתון של המוח הימני. בעוד שהיפנוזה מדכאת צד אחד של המוח, ומדיטציה טרנסצנדנטלית עוקפת לחלוטין את אותו צד, ביופידבק מלמד את ההמיספירה השמאלית לדמיין את התוצאה הרצויה, לזהות את התחושות הקשורות לגישה להמיספירה הימנית ובסופו של דבר להשיג את התוצאה שוב. עם חזרתיות, המוח השמאלי יכול להקיש באופן אמין למוח הימני ולחזק את הנתיבים כך שניתן יהיה לגשת אליו במצב דרישה מודע. לאחר מכן מונח מדחום דיגיטלי על חלק מטרה בגוף. כאשר הטמפרטורה שלו עולה, מזוהה אישור אובייקטיבי והמצב מחוזק. השגת ביופידבק יכולה לחסום כאב, לשפר את התחושה ואף לדכא גידולים, על פי הדו"ח.
מכניקת המעבר
עם זה, וויין נוגע בפעם הראשונה בתהליך המעבר. הוא מסווג אותו כ"מערכת אימונים שנועדה להביא כוח משופר, מיקוד וקוהרנטיות למשרעת ותדירות תפוקת גלי המוח בין ההמיספירה השמאלית והימנית כדי לשנות את התודעה."
מה שמבדיל את תהליך המעבר מהיפנוזה, מדיטציה טרנסצנדנטלית וביופידבק, זה שהוא דורש השגת מצב תודעה שבו דפוסי המוח החשמליים של שתי ההמיספירות שווים במשרעת ובתדירות. זה נקרא המי-סינק (Hemi-Sync). לצערנו, ואולי לנוחותנו, כבני אדם איננו יכולים להשיג מצב זה בעצמנו. טכניקות הקול שפותחו על ידי בוב מונרו והמכון שלו (הכוללות סדרת קלטות) טוענות כי הן גורמות ומחזיקות המי-סינק.
כאן המסמך עובר לשימוש בציטוטים ובדו"חות אחרים לתיאור כוחו של ההמי-סינק. וויין משתמש באנלוגיה של נורה לעומת לייזר. כשנותר עם הכלים שלו המוח האנושי מוציא אנרגיה כמו נורה, באופן כאוטי ולא קוהרנטי, ומשיג המון דיפוזיה אך עומק מועט יחסית. תחת המי-סינק, המוח מייצר "זרם אור ממושמע". ברגע שהתדר והמשרעת של המוח הופכים קוהרנטיים, הוא יכול להסתנכרן עם רמות האנרגיה היחודיות של היקום. עם החיבור הזה שלם, המוח מתחיל לקבל סמלים ולהציג הבזקים מדהימים של אינטואיציה הוליסטית.
טכניקת ההמי-סינק מנצלת 'תגובת תדר עוקב' (Frequency Following Response - FFR). זה עובד ככה: תדר חיצוני המדמה תדר מוכר יגרום למוח לחקות אותו. אז אם משתתף שומע תדר ברמת תטא, הוא יעבור מרמת הבטא של המנוחה שלו. כדי להשיג רמות לא טבעיות אלה, המי-סינק מכניס תדר יחיד באוזן שמאל ותדר מנוגד בימין. המוח אז חווה את תדר הדלתא, המכונה גם תדר ביט (Beat Frequency). כיום זה מוכר יותר כמוזיקה בינאורלית (Binaural music). עם תופעות תדרי ה-FFR והביט, תהליך המעבר מציג סדרה של תדרים ברמות נשמעות ותת-הכרתיות. כאשר המוח השמאלי נינוח והגוף במצב שינה וירטואלי, התנאים אידיאליים לקידום תפוקות גלי מוח בעלות משרעת ותדירות גבוהים יותר ויותר. לצד הצעות תת-הכרתיות של בוב מונרו, המשתתף יכול להרחיב את תודעתו.
מערכת המעבר פועלת רק כאשר הקול, שמוגש באמצעות אוזניות, מלווה בשקט פיזי שניתן להשוות לצורות אחרות של מדיטציה. זה מגביר את התהודה הפנימית של המשתתף לתדרי הקול של הגוף, למשל של הלב. זה מבטל את "הד הביפורקציה" (Bifurcation echo), בו פעימות הלב נעות מעלה ומטה בגוף שבע פעמים בשנייה. על ידי הצבת הגוף במצב דמוי שינה, קלטות המעבר, כמו מדיטציה, מפחיתות את העוצמה והתדירות של פעימות הלב הדוחפות דם לאבי העורקים. התוצאה היא גל סינוס קצבי שבתורו מגביר את עוצמת הקול של הלב פי שלוש. אז זה מגביר את תדירות תפוקת גלי המוח. הקרום המקיף את המוח - הקרום הקשה - והנוזל בין אותו קרום לגולגולת, מתחיל בסופו של דבר לנוע מעלה ומטה, בין 0.0005 ל-0.010 מילימטר.
הגוף, מבוסס על תנועות המיקרו שלו, מתפקד אז כמערכת רטט מכוונת. הדו"ח טוען כי כל הגוף מעביר בסופו של דבר אנרגיה בתדר שבין 6.8 ל-7.5 הרץ, התואם את האנרגיה של כדור הארץ עצמו (7-7.5 הרץ). אורכי הגל המתקבלים ארוכים, כ-40,000 קילומטר, ויוצא שזה גם היקף כדור הארץ. לדברי בנטוב, האות יכול לנוע ברחבי השדה האלקטרוסטטי בעולם ב-1/7 שנייה.
לסיכום, תהליך המעבר הולך כך:
השראת מצב של רגיעה.
לחץ הדם יורד.
מערכת הדם, השלד ומערכות איברים אחרות מתחילים לרטוט בין 7 ל-7.5 מחזורים לשנייה.
מושגת תהודה מוגברת.
גלי הקול המתקבלים תואמים את השדה האלקטרוסטטי של כדור הארץ.
הגוף, כדור הארץ ומוחות אחרים המכוונים באופן דומה הופכים לרצף אנרגיה יחיד.
רמה פסיכו-קוונטית עמוקה יותר
וויין פונה אז לטבע החומר והאנרגיה. מבחינה חומרית יותר (או פחות אם תרצו), חומר מוצק במבנה המוחלט של המונח, הוא מסביר, אינו קיים. המבנה האטומי מורכב מרשתות אנרגיה מתנודדות המוקפות ברשתות אנרגיה אחרות המתנודדות במהירות עצומה. קצבי תנודה אלו משתנים - גרעין האטום רוטט ב-10 בחזקת 22, מולקולה רוטטת ב-10 בחזקת 9, תא אנושי רוטט ב-10 בחזקת 3. העניין הוא שהיקום כולו הוא מערכת מורכבת אחת של שדות אנרגיה. מצבי החומר בתפיסה זו הם אך ורק שינויים במצב האנרגיה.
התוצאה של כל האנרגיות הנעות הללו, המדלגות החוצה מאנרגיה במנוחה, מקרינה מצב תלת ממדי, תבנית, הנקראת הולוגרמה, הידועה גם כמציאות שלנו כפי שאנו חווים אותה. עדיף לחשוב על זה כעל תצלום תלת ממדי. כאן יש מחילת ארנב שלמה. די לומר, ההולוגרמה שהיא החוויה שלנו טובה להפליא בלתאר ולתעד את כל האנרגיות השונות שקופצות סביב ויוצרות חומר. למעשה, כל כך טובה שאנחנו בולעים את הקרס, החוט והמשקולת, והולכים עד לכך שאנו קוראים לזה "החיים" שלנו.
אז ניתן לדמות את התודעה כמערכת רשת תלת-ממדית המונחת על כל דפוסי האנרגיה, כותב וויין. באמצעות מתמטיקה, כל מישור של מערכת הרשת יכול לצמצם את הנתונים לצורה דו-ממדית. המוחות הבינאריים שלנו (כן / לא) יכולים לעבד את הנתונים ולהשוות אותם לנתונים היסטוריים אחרים השמורים בזיכרוננו. המציאות שלנו נוצרת אז על ידי השוואות. ההמיספירה הימנית של המוח משמשת כמטריקס או הקולטן העיקרי לקלט ההולוגרפי הזה. ההמיספירה השמאלית משווה אותו לנתונים אחרים, ומצמצמת אותו לצורתו הדו-ממדית.
בהתאם למחויבות המין שלנו לאקספציונליזם (Exceptionalism), ככל הידוע לנו בני האדם מסוגלים להשיג רמת תודעה כזו באופן ייחודי. בפשטות, בני אדם לא רק יודעים, אלא שאנו יודעים שאנחנו יודעים. זה מעניק לנו את היכולת לשכפל היבטים של ההולוגרמה שלנו, להקרין אותם החוצה, לקלוט את ההקרנה, להריץ אותה באמצעות השוואה עם זיכרון ההולוגרמה שלנו, למדוד את ההבדלים באמצעות גאומטריה תלת-ממדית, ואז להריץ אותה דרך המערכת הבינארית שלנו כדי להניב הכרה מילולית של העצמי.
שלב הקפיצה-החוצה
אז ווין חושף את הקלפים שלו כמעניש אמיתי, ומצהיר: "עד לנקודה זו הדיון שלנו בתהליך המעבר היה יחסית פשוט וקל לביצוע. עכשיו מתחיל הכיף". מה שהוא מכין את המפקד שקורא את הדו"ח הזה הוא לחשיפה - כיצד נוכל להשתמש במעבר כדי להתעלות מעל המימד של המרחב-זמן.
הזמן הוא מדידה של אנרגיה או כוח בתנועה; זו מדידה של שינוי. זה חשוב באמת. כדי לסווג אנרגיה כתנועה, עליה להיות מוגבלת בתוך דפוס רטט שיכול להכיל את תנועתה, ולהשאיר אותה דוממת. אנרגיה שאינה מוגבלת בצורה כזו היא חסרת גבולות, ונעה ללא גבול או מימד, לאינסוף. זה פוסל אנרגיה חסרת גבולות ממימד הזמן מכיוון שאין לה קצב שינוי. אנרגיה באינסוף, המכונה גם "המצב האבסולוטי" ("the absolute state"), נמצאת במנוחה מלאה מכיוון ששום דבר לא מאיץ או מאט אותה - שוב, אין שינוי. לכן היא אינה תורמת להולוגרמה שלנו, לחוויה הפיזית שלנו. אנחנו לא יכולים לתפוס אותה.
עכשיו נחזור לתדרים. תנודת הגל מתרחשת מכיוון שגל מקפץ בין שתי נקודות דוממות נוקשות. זה כמו משחק של תפוח אדמה אלקטרומגנטי חם (כשתפוח האדמה הוא הגל וידי המשתתף הן גבולות הגל). ללא גבולות אלה, לא תהיה תנודה. כשגל פוגע באחת מהנקודות הדוממות האלה, רק לרגע קצר מאוד, הוא "קופץ החוצה" ממרחב-זמן ומצטרף לאינסוף. כדי שזה יקרה, מהירות התנודה צריכה לרדת מתחת ל-10 בחזקת 33- ס"מ לשנייה. לרגע, הגל נכנס לעולם חדש. תפוח האדמה פשוט נעלם למימד שאיננו יכולים לתפוס.
מבחינה תיאורטית, אם דפוס גלי התודעה האנושית מגיע לתדירות גבוהה מספיק, "הקפיצות החוצה" יכולות להגיע לרצף. במילים אחרות, אם תדירות התודעה האנושית יכולה לרדת מתחת ל-10 בחזקת 33 ס"מ לשנייה, אך מעל למצב של מנוחה מוחלטת, היא יכולה להתעלות מעל המרחב-זמן. חוויית המעבר וטכניקת ההמי-סינק הקשורה אליה נועדו לאפשר לבני אדם להשיג מצב זה ולקבוע דפוס תפיסה קוהרנטי במימדים החדשים שנקלטים.
דרכון להולוגרמה
בתיאוריה, אנו יכולים להשיג את האמור לעיל בכל עת. אמנם יעזור להתהליך כולו אם נוכל להפריד את התודעה מגופנו. זה כמו יתרון התחלתי בריצה קיומית שבה הקפיצה החוצה מהתודעה שכבר נפרדה מגופה מתחילה הרבה יותר קרוב למימדים אחרים, ויש לה יותר זמן לדיאלוג עימם.
כאן הדברים נעשים מעט חלקלקים; החזיקו מעמד עד כמה שאתם יכולים. גם היקום נמצא בכל עניין ההולוגרמה הזה, כותב וויין. הסופר-הולוגרמה הזו מכונה "טורוס" מכיוון שהיא מקבלת צורה של ספירלה עצמאית מסיבית. כזו:
דפוס זה של היקום משקף באופן בולט את דפוסי האלקטרונים סביב גרעין האטום. גלקסיות שמצפון לזו שלנו מתרחקות מאיתנו מהר יותר מהגלקסיות שמדרום; גלקסיות ממזרח וממערב לנו רחוקות יותר. האנרגיה שהפיקה את החומר המרכיב את היקום שאנו נהנים ממנו כיום, תחזור חזרה על עצמה בסופו של דבר. מסלולה הוא אובלי, ומכונה גם הביצה הקוסמית. כשהוא מסתלסל לאחור על עצמו הוא נכנס לחור שחור, עובר דרך גרעין אנרגיה דחוס ואז נזרק החוצה בצד השני של חור לבן ומתחיל את התהליך מחדש. אביב בקוסמוס, בייבי!
הולוגרמת היקום כולה - הטורוס - מייצגת את כל שלבי הזמן: העבר, ההווה והעתיד. המסקנה היא שתודעה אנושית שהובאה למצב מורחב (ממוקד) מספיק יכולה להשיג מידע על העבר, ההווה והעתיד, מכיוון שכולם מתקיימים בהולוגרמה האוניברסלית בו זמנית. וויין מסביר שהתודעה הכל-משתרעת שלנו בסופו של דבר משתתפת ברצף יודע-כל אינסופי. הרבה אחרי שאנחנו עוזבים את מימד המרחב-זמן וההולוגרמה שכל אחד מאיתנו תופס ננשפת החוצה, התודעה שלנו ממשיכה. זה מרגיע בצורה מסוימת.
וזה ההקשר שבו חווית המעבר יושבת.
הטכניקה
להלן תיאור שלבי המפתח להגעה לרמות המיקוד הדרושות להתחמקות ממימד המרחב-זמן. זהו תהליך מורכב וארוך שהתנסות בו בצורה הטובה ביותר היא בסביבה מבוקרת. אם אתם ממהרים, אתם כנראה יכולים להאזין למספיק קלטות המעבר של מכון מונרו כדי להגיע לשם תוך 7 ימים.
תיבת המרת האנרגיה (The Energy Conversion Box): תהליך המעבר מתחיל בללמד את המשתתף לבודד את כל החששות הזרים באמצעות תהליך הדמיה הנקרא "תיבת המרת האנרגיה".
הימהום מהדהד (Resonant Humming): המשתתף מתוודע להימהום מהדהד. באמצעות ביטוי של טון יחיד ממושך, לצד מקהלה בקלטות, הנפש והגוף משיגים מצב של תהודה.
הצהרת המעבר (The Gateway Affirmation): המשתתף נחשף למשהו קרוב למנטרה בשם הצהרת המעבר. עליו לחזור לעצמו על וריאציות של "אני רק גוף פיזי ורוצה מאוד להרחיב את תודעתי."
המי-סינק (Hemi-Sync): המשתתף נחשף לבסוף לתדרי הקול של ההמי-סינק, ומעוּדד לפתח קשר עם התחושות העולות.
רעש נוסף (Additional Noise): טכניקות הרפיה גופניות מתורגלות בזמן שתדרי ההמי-סינק מורחבים כך שהם כוללים רעש "ורוד ולבן". זה מכניס את הגוף למצב של שינה וירטואלית, תוך הרגעת ההמיספירה השמאלית והעלאת תשומת הלב של ההמיספירה הימנית.
בלון האנרגיה (The Energy Balloon): לאחר מכן מעודדים את המשתתף לדמיין את היצירה של "בלון אנרגיה" המתחיל בקצה הראש, ומשתרע מטה לכל הכיוונים עד לכפות הרגליים ואז חוזר למעלה. ישנן כמה סיבות לכך, שהעיקרית שבהן היא שבלון זה יספק הגנה מפני ישויות מודעות בעלות רמות אנרגיה נמוכות יותר בהן הוא עשוי להיתקל כשהוא במצב חוץ גופי.
פוקוס 12 (Focus 12): המשתתף יכול להשיג בעקביות מודעות מורחבת מספיקה כדי להתחיל לתקשר עם מימדים שמעבר למציאות הפיזית שלו. כדי להשיג מצב זה נדרשים מאמצים מודעים ויותר "רעש ורוד ולבן" מזרם הצלילים.
כלים (Tools): לאחר שמושג פוקוס 12, המשתתף יכול להשתמש בסדרת כלים לקבלת משוב ממימדים חלופיים.
פתרון בעיות (Problem Solving): המשתתף מזהה בעיות יסודיות, ממלא את מודעותו המורחבת איתן ואז מקרין אותן החוצה אל היקום. אלה יכולות לכלול קשיים אישיים, כמו גם בעיות טכניות או מעשיות.
בניית תבניות (Patterning): תודעה משמשת להשגת מטרות רצויות בתחום הפיזי, הרגשי או האינטלקטואלי.
נשימת צבעים (Color Breathing): טכניקת ריפוי המחייה את אנרגיית הגוף על ידי דמיוּן צבעים באופן עשיר במיוחד.
כלי גליל האנרגיה (Energy Bar Tool): טכניקה זו כוללת דמיוּן של נקודת אור קטנה פועמת בעוצמה שהמשתתף מטעין. לאחר מכן הוא משתמש בגליל האנרגיה הנוצץ והרוטט (שנודע בעבר כנקודה) בכדי לתעל כוחות מהיקום לריפוי ולהחייאת הגוף.
צפייה מרחוק (Remote Viewing): טכניקת המשך של כלי גליל האנרגיה שבה הנקודה הופכת למערבולת מסתחררת שדרכה המשתתף שולח את דמיונו בחיפוש אחר תובנות מאירות.
מפת גוף חי (Living Body Map): שימוש מאורגן יותר בגליל האנרגיה בו זרמים בצבעים שונים זורמים מהנקודה למערכות גופניות בצבעים תואמים.
שבעה ימי הכשרה התרחשו כעת. כ-5 אחוז מהמשתתפים מגיעים לשלב הבא, על פי הדו"ח.
פוקוס 15 - מסע אל העבר (Focus 15 - Travel Into the Past): צליל נוסף על קלטות ההמי-סינק כולל עוד מאותו דבר, בתוספת כמה הצעות תת-הכרתיות להרחבת התודעה. ההוראות סמליות ביותר: הזמן הוא גלגל עצום, בו החישורים השונים נותנים גישה לעברו של המשתתף.
פוקוס 21 - העתיד (Focus 21 - The Future): זהו המצב האחרון והמתקדם ביותר. כמו פוקוס 15, זוהי תנועה מחוץ למרחב-זמן אל העתיד.
מסקנות
וויין מביע דאגה בדיוק של המידע שמוחזר ממצבים חוץ גופיים באמצעות טכניקת מעבר. יישומים מעשיים מדאיגים במיוחד בגלל הפוטנציאל ל"עיוות מידע".
מכון מונרו גם נתקל באוסף של בעיות שבהן היו להם אנשים שעשו מסע אסטרלי מהחוף המערבי לחוף המזרחי של ארה"ב כדי לקרוא סדרת מספרים ממסך המחשב. הם מעולם לא דייקו בהם עד הסוף. וויין סימן את זה כבעיה של הבחנה בין ישויות פיזיות וממדים נוספים של מרחב-זמן כאשר הם נמצאים מחוץ לגוף.
וויין חוזר חזרה למצב תמיכה, במתן אמון בבסיס הפיזיקה של הדו"ח. הוא מצטט מספר מערכות אמונה שביססו ממצאים זהים. אלה כוללות את השוג הטיבטי (Tibetan Shoug), את גן העדן של אינדרה ההינדי, את הפילוסופיה המיסטית העברית ואת מושג השילוש הקדוש הנוצרי. כאן נראה שהוא מעוניין יותר לחזק את היסוד התיאורטי שמאפשר את חוויית המעבר ולא את האפשרויות המעשיות שמבטיחות קלטות המעבר.
אולי עם המחשבה על קהל הקצינים הבכירים שלו ב-CIA, וויין נותן הנהון לחוויית המעבר על מנת לספק מסלול מהיר יותר, יעיל יותר, פחות משעבד וחסכוני יותר באנרגיה, לתודעה מורחבת. זה מסתיים בסדרת המלצות ל-CIA כיצד לנצל את הפוטנציאל של המעבר למטרות הגנה לאומיות.
העמוד החסר
אחד המאפיינים המוזרים של דו"ח המעבר הוא שנראה שהוא חסר את עמוד 25. זה גם קליף האנגר אמיתי. בחלק התחתון של עמוד 24 נכתב "והמחשבה הנצחית או הקונספט של העצמי הנובע ממודעות עצמית זו משרת את", הדו"ח ממשיך בעמוד 26 ו-3 פסקאות מאוחר יותר כאילו וויין לא רק הרגע חשף את סוד הקיום.
החוסר לא עבר בלי שהבחינו בו. יש עתירה של Change.org המבקשים לשחררו. בקשות רבות של חופש המידע דרשו את אותו הדבר. בכל המקרים, ה-CIA אמר כי מעולם לא היה להם את הדף מלכתחילה. הנה תגובת מ-2019 של מארק לילי (Mark Lilly), מתאם המידע והפרטיות של ה-CIA, לאדם בשם ביילי סטונר (Bailey Stoner) בנוגע לרשומות האלה:
אחת התיאוריות טוענת שאותו ויין מקדונלד השאיר את הדף בחוץ בכוונה תחילה. התיאוריה טוענת שמדובר בנייר לקמוס - אם מישהו באמת חומק ממימד המרחב-זמן, הוא בהחלט יוכל לאתר את עמוד 25.
וואו , מאמר מרתק , מחקר סוחף , כתיבה מופלאה
כנראה שאקרא את המאמר הזה עוד כמה פעמים כדי להבין את המושגים לעומקם
מסקרן לדעת מה היה בעמוד 25
תודה <3
מיכל