למה אנחנו מתנשקים?

כולנו היינו שם: אתם בדייט עם מישהו, זו אולי הפעם השנייה או השלישית שנפגשתם, והכל הולך כשורה. ואז, כשמגיע הזמן להיפרד, המתח מתחיל לעלות. מבטים חטופים משותפים, אולי קצת הסמקה, ובסופו של דבר אחד מכם עושה את הצעד - אתם תוקעים את האצבע בעין של האחר כדי להראות לו עד כמה אתם אוהבים אותו. אה רגע, לא, זה מה שעושים קופי קפוצ'ין.

אם אתם קוראים את זה, אתם כנראה בני אדם, מה שאומר שאתם כנראה לא עושים את זה אלא חולקים את החיבה שלכם בדרך של נשיקה. אבל כפי שמראה הדוגמה הזו, נשיקה היא לא משהו שכל הפרימטים עושים. אז מאיפה זה מגיע?

נשיקות הן ללא ספק תרגול מבוסס כללים. יש זמן ומקום לפעולה ויש כללים חברתיים-תרבותיים עמוקים שנקבעו עם הזמן שמכתיבים מי יכול לנשק את מי ואיך צריך לעשות זאת, בהתאם לתרבות.

למשל, לרומאים היו כמה דרכים לנשיקה שמילאו תפקידים שונים בהתאם להקשר - האוסקולום (osculum) היתה נשיקה על הלחי שסימנה חיבה והכרות חברתית (לא רומנטית); הבזיום (basium) היתה נשיקה בשפתיים שסימנה יחסים קרובים בין בני משפחה או אוהבים, אך לא היו לה קונוטציות מיניות; והסאוויום (savium), נשיקה על השפתיים שהעבירה תשוקה אירוטית ומינית בין בני זוג.

באירופה הלטינית העכשווית, שתי נשיקות על פני הלחיים יכולות לשמש כברכה בין נשים ובין מינים מנוגדים (אם כי לא גבר לגבר, שכן הם לוחצים ידיים), אבל יש גם וריאציות אזוריות לזה. במקרים אחרים, נשיקת טבעת, יד או רגל של מישהו היא סימן לכבוד, במיוחד בהקשרים טקסיים או דתיים. ויש גם את הנשיקות שאנו חולקים בהזדמנויות ספציפיות, כמו בחתונה, נשיקת יום הולדת, נשיקות לשנה החדשה ונשיקות מתחת לדבקון.

נשיקות הן ללא ספק שיטה רב-תכליתית להפגין חיבה, אינטימיות וכבוד - אך לחוקרים עדיין לא ברור כיצד נשיקות הפכו חשובות כל כך למין שלנו. היו שטענו כי מקורן בטיפוח התנהגויות טיפוליות בין אם לתינוק היונק או בטרום לעיסה כאשר מטפלת מאכילה תינוק במזון שנלעס מראש. אחרים הציעו שנשיקה יכולה להיות סוג של בדיקת תאימות, שבה היא פועלת כדרך לרחרח או לטעום את המיקרופלורה של בן זוג פוטנציאלי כדי לקבוע את בריאותו הגנטית.

כאשר מחפשים מקבילות בממלכת החיות, מציאת התנהגויות התואמות את הצורה (הבלטת שפתיים, תנועת יניקה) ותפקוד (קשר בין מערכות יחסים מסוגים שונים) של נשיקות אנושיות אינו קל. חלק מבעלי החיים אכן עוסקים בהתנהגויות מיזמוז, אבל התנהגות הנשיקה היחידה הניתנת להשוואה מגיעה מבני הדודים האבולוציוניים הקרובים ביותר שלנו, השימפנזים והבונובו.

"אם התנהגות כזו קיימת ברפרטואר קופי האדם, זו תהיה אינדיקציה להומולוגיה, שמשרטטת תרחיש אבולוציוני משוער עם מעט פערים להשלים לגבי איך, למי ומתי בני אדם התנשקו כמונו", אדריאנו ר. לאמירה (Adriano R. Lameira) מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת וורוויק מסביר במחקרו האחרון בנושא זה.

על מנת לחקור זאת, לאמירה ביצע סקירה מקיפה של ההשערות הקיימות כדי לחקור את השורשים האבולוציוניים של נשיקות. הוא ציין שטיפוח היא הדרך העיקרית לביסוס ושימור של קשרים חברתיים בהיררכיה החברתית של קופי האדם.

השוואה של התנהגויות טיפוח בין מיני פרימטים וחברות אנושיות, טוען לאמירה, תומכת ברעיון שנשיקות הן מחווה סמלית לאיתות ולחיזוק קשרים וקרבה חברתית. פרימטים אחרים שאינם קופים אמנם עוסקים בפעילויות יצירת קשרים חברתיים, אך מעשים אלו שונים מנשיקות - כפי שמדגימה דוגמת הקפוצ'ין.

לפי לאמירה, הפעולה האחרונה של טיפוח בקרב קופי אדם כרוכה בפעולה שנראית כמו נשיקה - הכוללת שפתיים בולטות ותנועת יניקה קלה - המסירה פסולת וטפילים. שארית אבולוציונית זו, מה שמכונה "היפותזת הנשיקה האחרונה של הטיפוח" ("groomer’s final kiss hypothesis") משתלבת היטב עם הצורה, התפקוד וההקשר של נשיקות אנושיות מודרניות.

"על פי 'היפותזת הנשיקה האחרונה של הטיפוח', צופים שנשיקות הדדיות מפה לפה הופיעו ונבעו מהקשרים חברתיים שבהם אבות קופי אדם במקור טיפחו זה את זה בו-זמנית, אם כי סוג זה של טיפוח נדיר בקרב קופי אדם קיימים בהשוואה לטיפוח חד-כיווני", כותב לאמירה.

"מכיוון שהשפתיים והפה מייצגים את אחד החלקים בגוף האדם עם הרגישות הגבוהה ביותר למגע, סביר להניח שנשיקות מפה לפה הונעו ונשמרו חלקית גם מההשפעות הנהנתניות הנוספות שלהן".

המחקר של לאמירה מספק נתיב פוטנציאלי למחקר נוסף כדי לבחון את השורשים האבולוציוניים של התנהגויות נשיקה אצל קופי אדם, אבל הרעיון הזה שזוהי שארית שרידים מאבותינו הוא עדיין רק הנחה.

ב-2015, מחקר בדק 168 תרבויות ומצא שרק 46 אחוז עסקו בנשיקות רומנטיות. הרבה תרבויות ציידים-לקטים ילידים לא מתנשקות וחלקן אפילו מוצאות את זה מגעיל. זה מצביע על כך שנשיקות עשויות להיות תרבותיות גרידא בטבע ולא אוניברסליות לבני אדם - הנחה שנולדה בצנטריזם מערבי. אם זה נכון, אז נשיקות עשויות להיות התנהגות ספציפית לבני אדם מסוימים וייתכן שאין לה משמעות יותר מהקפוצ'ינים ואצבעותיהם.

מקורות:

• קטעים מ- The evolutionary origin of human kissing שנכתב ע"י: Adriano R. Lameira.

• קטעים מ- Why Do We Kiss? Its Evolutionary Roots May Lie In The "Groomer's Final Kiss Hypothesis" מאת IFLScience שנכתב ע"י: Dr. Russell Moul.

• קטעים מ- Why Humans Kiss: The Science Behind Kissing מאת Mirage News