ים המלח הוא מערכת משתנה ודינמית תמידית. מפלסו יורד כעת בכמטר בשנה, מה שקורה כבר למעלה מ-50 שנה. הסיבה לכך היא שים המלח הוא אגם ללא מוצא, ולא ים (למרות השם), והוא מנותק מיובלים מרכזיים. במהלך השנים, הוא איבד כמויות גדולות של מים עקב בצורת, חום, ניצול לחקלאות ומפעלי ים המלח שמייבשים אותו לאורך שנים, מה שגרם לו לרדת לכ-438 מטר מתחת לפני הים.
לאובדן זה יש השלכות גיאופוליטיות משמעותיות והשלכות סביבתיות שכן הוא גובל בישראל, ירדן ושטח תחת הרשות הפלסטינית. עניין אחד כזה נוגע למפלס מי התהום. ככל שזה יורד, קשה יותר ויותר למדינות השכנות לגשת אליהם כמשאב.
במהלך חקירת האופי הדינמי של מערכת מי התהום וכיצד משתנים אקוויפרים, גילו צוללנים את המבנים המוזרים דמויי הארובה על קרקעית האגם. "לאלה יש דמיון בולט לנביעה הידרותרמית בים העמוק, אבל המערכת שונה לחלוטין", הסביר ד"ר כריסטיאן זיברט (Christian Siebert), ממרכז הלמהולץ לחקר הסביבה בלייפציג, בהצהרה.
זיברט וצוות בין-תחומי של חוקרים - כולל מינרלוגים, גיאוכימאים, גיאולוגים, הידרולוגים, מומחי חישה מרחוק, מיקרוביולוגים וכימאים של איזוטופים - מעשרה מוסדות מחקר הפנו כעת את תשומת לבם למבנים המוזרים הללו.
למרות שארובות ים המלח הללו דומות לנביעות הידרותרמיות הנראות לאורך הרכס המרכז-אוקייני, הן שונות בתכלית. נביעות הידרותרמיות ממוקמות בדרך כלל בעומקים של כמה אלפי מטרים מתחת לפני המים, והן פולטות מים חמים המכילים סולפידים. לעומת זאת, נראה כי תימרות ים המלח מפיקות מי תהום מלוחים והן קרובות הרבה יותר לפני המים.
זה מעניין בפני עצמו, אבל מאיפה מגיעים המים המלוחים האלה? נראה שמי התהום המקיפים את האקוויפרים - מאגרים תת-קרקעיים - חודרים לתוך משקעי האגם המלוחים ומוציאים החוצה שכבות סלע ישנות ועבות במיוחד, המורכבות ברובן מהמינרל הליט. לאחר מכן זה זורם לתוך האגם כמו תמלחת. "מכיוון שהצפיפות של תמלחת זו נמוכה במקצת מזו של המים בים המלח, היא עולה כלפי מעלה כמו סילון. זה נראה כמו עשן, אבל זה נוזל מלוח", הוסיף זיברט.
כאשר הנוזל הזה יוצר מגע עם מי האגם, המלחים (והליט) מתמוססים ומתגבשים באופן ספונטני לאחר הגיחה מקרקעית האגם ויוצרים את המבנים הייחודיים שהתגלו זה עתה. מבנים אלה יכולים לגדול בכמה סנטימטרים תוך יום אחד. בעוד רבים מהם בגובה של כ-1 או 2 מטרים, חלקם בגובה של כמה מטרים וקוטרם יותר מ-2 עד 3 מטרים.
החוקרים גם מצאו גם עקבות של כלור-36 (Chlorine-36) - רדיואיזוטופ המכונה נוקליד קוסמוגני (cosmogenic nuclide) מכיוון שהוא נוצר מקרניים קוסמיות אנרגטיות המשפיעות על החומר בתגובת ביקוע - בתימרות הלבנות הללו. זה, יחד עם תוצאות האימות הגנטי של חיידקי מים מתוקים במים היוצאים מהארובות, מראה שמקורן של התימרות הלבנות באקוויפרים באזור שמסביב.
החוקרים מאמינים שהתימרות הלבנות הללו יכולות למלא תפקיד כאינדיקטור אזהרה מוקדמת לבולענים, שאלפים מהם הופיעו לאורך ים המלח בעשורים האחרונים. חורים אלו מופיעים עקב התמוססות של שכבות מסיביות של מלח בתת הקרקע (תהליך המכונה קרסטיפיקציה). זה עשוי ליצור חללים ענקיים שבסופו של דבר קורסים.
"עד היום אף אחד לא יכול לחזות היכן יתרחשו הבולענים הבאים. הם גם מסכני חיים ומהווים איום על החקלאות והתשתיות", זיברט הוסיף. באמצעות עבודתם, הצוות הצליח להראות שהארובות נוצרו בכל מקום שבו פני הקרקע הלכו והתמוטטו על פני שטח גדול יותר עקב קרסטיפיקציה.
"זה הופך את התימרות הלבנות לכלי חיזוי יוצא דופן לאיתור אזורים שנמצאים בסכנת קריסה בעתיד הקרוב", אמר זיברט. יתכן שכלים ימיים אוטונומיים המצוידים בסונאר מרובה אלומות (multibeam echosounders) - סוג של סונאר המשמש לעתים קרובות לניווט או למדידת קרקעית הים - או מערכות סונאר סריקת צד (side-scanning sonar) יוכלו לשמש למיפוי הארובות ברמת דיוק גבוהה.
"זו תהיה השיטה היחידה עד כה, ויעילה ביותר, לזיהוי אזורים בסיכון להתמוטטות קרובה", סיכם זיברט.
מקורות:
קטעים מהמחקר- A new type of submarine chimneys built of halite מאתScience of the Total Environment.
קטעים מ- Strange Chimney-Like Vents That Emit "Shimmering" Plumes Discovered On Dead Sea Floor מאת IFLScience שנכתב ע"י: Dr. Russell Moul.
קטעים מ- Spectacular chimneys discovered in the Dead Sea מאת ScienceDaily.
Commentaires