כאשר אנו רואים מגה-מבנים עתיקים כמו סטונהנג' או הפירמידות, קל לחוות תחושה של דיסוננס קוגניטיבי. מי שיצר את האתרים האלה, אנחנו חושבים, חי בתקופה שלפני דברים כמו מתמטיקה והנדסה; לעזאזל, אפילו לא היו להם גלגלים, עד כמה שאנחנו יודעים. ובכל זאת, איכשהו, הם הצליחו לבנות את פלאי הבנייה האלה: אתרים שלא רק יכולים לשרוד יותר כמעט מכל דבר שאנו יוצרים היום, אלא שלעתים קרובות כללו מאפיינים שמביישים אפילו את היתרונות הטכנולוגיים המודרניים שלנו.
ישנן שתי דרכים לפתור את התנגשות הרעיונות הזו. הראשונה - מהנה, אבל לא מדעית - היא לטעון שחייזרים עשו זאת. השניה - המודגמת במאמר שפורסם לאחרונה ע"י חוקרים שחקרו את מנגה, דולמן פרהיסטורי בדרום ספרד - היא להסיק שאבותינו הקדמונים פשוט היו הרבה יותר חכמים ממה שרובנו חושבים.
"לא יהיה מהנדס היום […] שיוכל לבנות את המונומנט הזה עם המשאבים והאמצעים שהיו זמינים לפני 6,000 שנה", לאונרדו גרסיה סנחואן (Leonardo García Sanjuán), חוקר במחלקה לפרהיסטוריה וארכיאולוגיה של אוניברסיטת סביליה ואחד המחברים של המאמר, אמר ל-Science בחודש שעבר.
אז, למשל, מה אתה עושה כשאתה בנאי מהתקופה הנאוליתית שמוטל עליו לבנות אתר בעל חשיבות רבה, ואין לך נוחות מודרנית כמו, למשל, מלט לסמוך עליו? התשובה: אתה ממציא גרסת טטריס של 32 חלקים ו-1,140 טון. "הבלוקים הונחו בדיוק רב, ננעלו זה עם זה", הסביר סנחואן, "כך שהם תומכים זה בזה ובכל הבלוק".
ניתוח האבנים ששימשו ליצירת הדולמן גילה שהן ככל הנראה נלקחו ממחצבות בסביבות 850 מטר דרומית-מערבית למנגה. זה לא מרחק עצום כדי להעביר קבוצה של אבנים - במיוחד כשזה בירידה - אבל זה ראוי לציון מסיבה עמוקה יותר. האבן מאותו אזור רכה, ולכן היה צריך לטפל בה בזהירות במסע למנגה; כשהגיעו למקום, המגליתים הוצבו עמוק לתוך האדמה בזווית, כדי לנצל בצורה הטובה ביותר את התכונות והיכולות הפיזיקליות שלהם.
לסיכום, השימוש באבנים הסמוכות הללו אומר לנו הרבה יותר מאשר רק אילו חומרים היו לבנאים הקדמונים להעביר. זה מראה שהיה להם "ידע מעמיק על המאפיינים (והמיקום) של הסלעים הזמינים באזור, מושגים של פיזיקה בסיסית (חיכוך, אנרגיית שפעול, שיפוע רמפה אופטימלי, הערכת מרכז מסה, כושר נשיאה זמין של אבן, בין היתר), כותבים המחברים.
בינתיים, מאפיינים כמו "השימוש בקנה מידה מילימטרי בזוויות קהות וישרות על פני הניצבים, או היישור המדויק של ציר הסימטריה המרכזי של מנגה" הם עדות ל"ידע מתקדם, כולל גיאומטריה ואסטרונומיה", ממשיך המאמר.
אף יותר נואוס הנדסי הושם באיטום הדולמן - לא עם נוזלים פוליאוריתנים, כפי שאנו עושים כיום, או באמצעות צרורות קנים כמו שעשו אבותינו בימי הביניים והרנסנס, אלא עם תלוליות של סלעים קטנים יותר ואדמה. זה היה שלב מכריע, מציין הצוות: ללא שכבת הבידוד המגנה הזו, הסלעים הנקבוביים שיוצרים את הדולמן היו נשחקים בקלות במשך אלפי שנים של גשם ומשקעים אחרים, משנים את חלוקת המשקל שלו ובסופו של דבר גורמים לו לקרוס לחלוטין.
אבל הישג הכתר האמיתי - פשוטו כמשמעו - היה אבן ראשה 5. הכבדה מבין כל האבנים ב-150 טון, וקמורה מעט, היא "למיטב ידיעתנו, מבנה האבן הראשון שנבנה על ידי אדם שמתפקד כקשת פריקה (Discharging arch)", כותב הצוות.
בסך הכל, הם טוענים, מנגה הוא הרבה יותר מסתם תזכורת להיסטוריה שלנו. זה עדות לכושר ההמצאה והידע של אבותינו, אפילו בעידן שבו מתמטיקה ומדעים לא בהכרח היו רשמיים. ולמרות שזה הוגן לציין שכל זה לא ניתן להוכחה - יכול להיות שכל ההחלטות הללו היו למעשה תוצאה של צירוף מקרים או הטיות קוגניטיביות מצד הארכיאולוגים, אחרי הכל - הצוות רואה את המשך קיומו של מנגה כראיה מספיקה שאבותינו כנראה ידעו מה הם עושים.
"השילוב של ידע מתקדם בתחומי הגיאולוגיה, הפיזיקה, הגיאומטריה והאסטרונומיה מראה שמנגה מייצג לא רק הישג של הנדסה מוקדמת אלא גם צעד משמעותי בקידום מדע האדם", הם מסכמים. "מנגה מדגים את הניסיון המוצלח ליצור מונומנט עצום ששרד לאורך אלפי שנים".
מקורות:
Comments