מה זה קיבוץ? הניסוי הישראלי של חיים משותפים

חלק מהאלימות הקשה ביותר של התקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 התרחשה ביישובים קטנים ליד עזה הנקראים קיבוצים. כפר עזה, בארי, נחל עוז, מגן - כולם קיבוצים קטנים ומנומנמים, ששמותיהם הופיעו בכותרות העיתונים ובטלוויזיה מאז שהפכו לאתרי זוועות ולחימה. תושבי הקיבוצים נרצחו ונחטפו בהיקף שזעזע את אלו שנחלצו ללא פגע ואת כל מי שנחשף לזוועות. וגם בצפון קיבוצים רבים המרצפים את הגבול עם לבנון נפגעו ועדיין נפגעים קשות יום יום.

קיבוץ שלוחות בעמק בית שאן

הקיבוץ הוא תופעה ישראלית ייחודית בעלת מורשת תרבותית משמעותית ותפקיד חשוב בתולדות האומה. הנה מה שרבים מאיתנו אולי יודעים, אך לא ממש מכירים את ההיסטוריה והאידיאולוגיה. תנועה ייחודית זו, שהושקה בשנת 1910, עם הקמת דגניה א', הקיבוץ הראשון בישראל, השתנתה באופן דרמטי במהלך ההיסטוריה של יותר מ-100 שנה.

בתחילה נקראו יישובים אלו בשם קבוצות, ומשנות ה-20 של המאה ה-20 הוחל לכנות את חלקם בשם קיבוץ. הקיבוצים הם מצב חיים קהילתי ייחודי לישראל. ברחבי ישראל פזורים כ-274 קיבוצים. בליבתם, קיבוצים הם עיירות קטנות - בדרך כלל עם איפשהו בין 100 ל-1,000 תושבים - המרוכזים היסטורית סביב חוות קולקטיביות. בעשורים האחרונים, חלקם החלו לשגשג בתעשייה, מסחר ותיירות מודרניים.

שורשי הקיבוץ נטועים ברעיונות סוציאליסטיים ומרקסיסטיים של חיים משותפים. הקיבוצים הראשונים היו ניסויים בדמוקרטיה רדיקלית, אמר דיוויד ליץ' (David Leach), מחבר הספר 'המרדף אחר אוטופיה: עתידו של הקיבוץ בישראל מפולגת' (Chasing Utopia: The Future of the Kibbutz in a Divided Israel).

"לא היה רכוש פרטי. לרוב הם אכלו יחד. הם גידלו את ילדיהם בקהילה", אמר ליץ'. "הייתי אומר שהם נחשבים לאחד הניסויים המוצלחים ביותר בסוציאליזם וולונטרי", אמר רן אברמיצקי (Ran Abramitzky), פרופסור לכלכלה באוניברסיטת סטנפורד. "מהגרים יהודים שהקימו קיבוצים דחו את הקפיטליזם ורצו להקים חברה יותר סוציאליסטית".

קטיף כותנה בקיבוץ שמיר, 1958

תושבי הקיבוצים מעולם לא היוו רוב של תושבי ישראל. (נכון לעכשיו, פחות מ-2% מאוכלוסיית ישראל מתגוררים באחד). למרות מספרם הקטן, לקיבוצים הייתה השפעה תרבותית ופוליטית משמעותית על ישראל במשך חלק ניכר מתולדותיה, כאשר פוליטיקאים, מנהיגים צבאיים, אינטלקטואלים ואמנים רבים הגיעו כולם מהקיבוצים. באופן מסורתי פוליטיקה בקיבוצים קשורה לשמאל ולפתרונות של שלום למרות שכיום הנטייה הפוליטית בקיבוצים מגוונת הרבה יותר.

הקיבוצים נוסדו על ידי חברי תנועת ביל"ו שהיגרו לישראל. כמו חברי תנועות העלייה הראשונה שהגיעו לפניהם ויסדו כפרים חקלאיים, רוב חברי העלייה השנייה גם תכננו להיות חקלאים, כמעט המקצוע היחיד שהיה בכלכלת ארץ ישראל העות'מאנית של אותה תקופה. בתקופת העלייה השנייה כונתה ההתיישבות השיתופית בשם "קבוצה". הקבוצה הראשונה הייתה דגניה א' המכונה "אם הקבוצות". קיבוץ דגניה א' הוקם בשנת 1910, ובמשך עשרות השנים שלאחר מכן הוקמו עשרות על פני השטח שיהפוך לישראל. מבחינה היסטורית, רבים נוצרו על ידי צעירים יהודים ממזרח אירופה שהאמינו במשימה הציונית של יצירת מולדת יהודית בארץ ישראל, שהייתה פעם חלק מהאימפריה העות'מאנית ואחר כך בשליטה בריטית. אחרים באו בכדי להימלט מהאנטישמיות ומאוחר יותר מהשואה. הם חלמו לעבוד את הארץ וליצור סוג חדש של קהילה, וסוג חדש של יהודי - חזק יותר, תורם יותר ומושרש יותר בארץ.

"הקיבוץ היה עבורם יותר כמו משפחה מורחבת. הוא סיפק רשת ביטחון", אמר אברמיצקי, שגם חיבר את הספר "תעלומת הקיבוץ: עקרונות שוויוניים בעולם קפיטליסטי".

הודעה על שינוי הצלצולים בקיבוץ שפיים, 1937

הקהילה שהקימו, ומאות הקיבוצים הנוספים שצצו ברחבי הארץ, שאפו לממש את העיקרון המרקסיסטי, "כל אחד כפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו". בשנים הראשונות עבדו חברי הקיבוץ בעיקר בחקלאות. במקום להרוויח הכנסה אישית עבור עבודתם, כל הכסף והנכסים בקיבוץ נוהלו באופן קולקטיבי. בהתאם לאידיאל השוויון הכלכלי המוחלט, חברי הקיבוץ אכלו יחד בחדר אוכל משותף, לבשו את אותם בגדים של הקיבוץ (וכיבסו אותם במכבסה של הקיבוץ), וחלקו אחריות על גידול ילדים, חינוך, תכניות תרבות ושירותים חברתיים אחרים.

לפני הקמת מדינת ישראל מילא הקיבוץ תפקיד חשוב במשימה הציונית של בניית המדינה. בשנות ה-30 וה-40, כאשר היה ברור שהקמת מדינה יהודית היא בסבירות גבוהה, קיבוצים מסוימים הוקמו באופן אסטרטגי באזורי גבול כדי לסייע בביסוס התביעה העתידית.

"אם מסתכלים על כל מפה של ישראל, אפשר כמעט לחבר את הנקודות מסביב לאזורי הגבול, ויהיו אלה קיבוצים", אמר ליץ', שהוא גם פרופסור לכתיבה באוניברסיטת ויקטוריה בקנדה. המטרה הכפולה הזו הזינה את הסטריאוטיפ המוקדם של תושב קיבוץ, או קיבוצניק, כשילוב של חקלאי ולוחם - מי שהיה שם גם "לעבד את האדמה אבל גם לבסס את גבולותיה ולהגן עליה", אמר ליץ'.

אימון נשות קיבוץ משמר העמק במהלך מלחמת העצמאות

עד שנת 1950, שנתיים לאחר קום המדינה, חיו בקיבוצים 67,000 ישראלים, שהיוו 7.5 אחוז מאוכלוסיית המדינה. בתקופה זו מילאו הקיבוצים תפקיד מרכזי לא רק בפיתוח החקלאי של ישראל, אלא גם בהנהגתה הביטחונית והפוליטית. הקיבוצים המוקדמים הוצבו לעתים קרובות אסטרטגית לאורך גבולות הארץ והפריפריה על מנת לסייע בהגנה על המדינה. רבים מבכירי הפוליטיקאים והמנהיגים בצבא ובתעשייה, במיוחד בשנות ה-50 וה-60, הגיעו מהתנועה הקיבוצית.

חברי הקיבוצים שימשו מכשיר מרכזי למימוש הציונות ונחשבו לעילית החברה של היישוב ושל המדינה בראשיתה. הקיבוצים החלו כקהילות שדגלו בשיתוף גדול ברכוש, עיקרון המוצג בחלק מספרות המחקר כאוטופיה, אולם במהרה נתפלגו לתנועות והקימו ארגונים קואופרטיביים נוספים, בשל עקרונות פוליטיים הנוגעים לפרשנות השוויוניות ביישוב. למרות הפרשנות השונה לערך השוויון, התארגנויות אלו לא שינו את הערכים המוצהרים של חיים שיתופיים בקהילה וחינוך משותף בקהילה.

בשל התמיכה העקרונית ברעיון הסוציאל-דמוקרטי, הם איישו את עמוד השדרה הכלכלי והחברתי של המדינה בשנותיה הראשונות, ורבים מהם מצאו את דרכם להנהגת היישוב. לאחר קום המדינה תרמו חברי הקיבוצים לצה"ל במיוחד בעשרות השנים הראשונות לקיומו. תרומה זו התבטאה במתגייסים הרבים, בפרט ליחידות קרביות, בטייסים ובאחוז מפקדים גבוה יחסית לאחוז חברי ובני הקיבוצים באוכלוסייה ובהתאם לכך גם באחוז הנופלים הגבוה.

הקיבוץ היה חוד החנית של המאמץ הציוני להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. בתקופת היישוב תרומתו בתחומי ההתיישבות, הביטחון, העלייה, והקליטה הייתה מעל ומעבר למשקלו הדמוגרפי. עשייתו החלוצית השתלבה באורח חייו השיתופי וזיכתה אותו ביוקרה עצומה. בזכותה הוא ניצב בראש סולם האתוס היישובי. משקמה המדינה, היא נטלה על עצמה רבים מתפקידיו של הקיבוץ, יוקרתה של החלוציות התעמעמה ובד בבד חל כרסום במוטיבציה של חברי הקיבוץ להמשיך לשאת בנטל המשימות הלאומיות.

חג השבועות בקיבוץ גן שמואל, 1959

התנועה הקיבוצית המשיכה לשגשג הן כלכלית והן חברתית לאורך שנות ה-60 וה-70. בשנת 1989 הגיעה אוכלוסיית הקיבוצים בישראל לשיאה עם 129,000 איש המתגוררים ב-270 קיבוצים, כ-2 אחוזים מאוכלוסיית ישראל. אבל אינפלציה וריביות גבוהות הובילו למשבר כלכלי עבור קיבוצים רבים. בשנות ה-80 וה-90, קיבוצים רבים הכריזו על פשיטת רגל ואלפי חברי קיבוץ נטשו. בהתאם למגמה הולכת וגוברת של אינדיבידואליזם בארץ ובעולם, חיפשו חברי קיבוץ לשעבר אלה הזדמנויות חדשות בערי ישראל, וחלקם עזבו את ישראל.

התנועה הקיבוצית הייתה צריכה להגדיר את עצמה מחדש כדי לשרוד כלכלית ולמשוך חברים חדשים. וכך, בתחילת המאה ה-21, 179 מתוך 274 קיבוצי ישראל הופרטו. במקום לבטל לחלוטין את הרכוש האישי, חברי קיבוצים מופרטים משלמים לקיבוץ שיעור פרוגרסיבי של הכנסתם. זה מבטיח שהפערים בהכנסות בקיבוץ עדיין קטנים בהרבה מאשר בחברה הישראלית בכללותה. קיבוצים מופרטים משתמשים בקופה הקהילתית שלהם כדי לדאוג לזקנים, חולים, ולאלו שאינם מסוגלים להרוויח שכר גבוה, וכן מספקים שירותי בריאות, חינוך ותרבות לחבריהם.

הסדר זה הציל את הקיבוצים מבחינה כלכלית, הוציא את רובם ממצב משבר והפך את הקיבוצים לאטרקטיביים יותר עבור חברים חדשים. כיום אלפי ישראלים חוזרים לקיבוצים, ביניהם ילדים שגדלו בקיבוץ ואחר כך עזבו לחפש הזדמנויות אחרות. לקיבוצים רבים יש רשימות המתנה ארוכות לחברות. כיום, לפי נתוני הסוכנות היהודית לישראל, יש בישראל כ-274 קיבוצים עם כ-200,000 חברים - פחות מ-2 אחוזים מכלל אוכלוסיית ישראל.

מטפלת התינוקות בילהה גלילי בבית הילדים של קיבוץ עין השופט / 1960-70

החיים היומיומיים של חברי הקיבוץ כיום שונים מאד ממה שהיו בעבר. במקור, לחברי הקיבוץ היה מעט מאד כסף לבזבוזים, והם כמעט שלא קיבלו החלטות כלכליות אישיות. למשל, אם ילדה בקיבוץ הייתה מוזיקאית מוכשרת, כל הקיבוץ היה מצביע אם לשלוח אותה לבית ספר מיוחד למוזיקה. כיום, למשפחות הקיבוץ יש תקציבים הרבה יותר גדולים ויכולת לקבל הרבה יותר החלטות כלכליות - כולל האם להכין ארוחות בבית או לאכול בחדר האוכל, והאם להוציא כסף על בגדים יוקרתיים יותר או חופשות אקזוטיות. "זהו כפר ציורי באזור הכפרי, עם בתים קטנים המוקפים בשבילי הליכה ירוקים ושופעים, בריכת שחייה, מרכזי תרבות, חדר אוכל", אמר אברמיצקי. "בדרך כלל — באופן אירוני — זה מקום שקט ובטוח להפליא".

גם תחום העבודה עבר מהפכה. אחד הערכים המרכזיים של הקיבוצים הראשונים היה עבודת האדמה. החל משנות ה-50, עברו הקיבוצים לשילוב של חקלאות ותעשייה. עיקר התעשייה הקיבוצית מתמקדת במזון מעובד, פלסטיק ומתכת. כיום, רק 15% מהכנסת הקיבוצים היא מחקלאות, ועיקר העבודה החקלאית הפיזית נעשית על ידי עובדים זרים - רעיון שהיה בבחינת תועבה עבור הקיבוצניקים המקוריים. חלק ניכר מהכנסות הקיבוצים עדיין מגיע מהתעשייה, אבל כעת הקיבוצים מפעילים גם שירותים מסחריים שמרוויחים יותר ויותר. קניונים ושטחי מסחר בניהול קיבוצים זכו להצלחה, ותיירות מסחרית, קיבוצים רבים מתהדרים בבתי הארחה ובתי מלון.

קיבוץ בארי 2022

החיים המשפחתיים בקיבוץ השתנו משמעותית גם כן. מייסדי הקיבוצים הראשונים ראו ביחידה המשפחתית שריד לאורח החיים הבורגני האינדיבידואליסטי שהשאירו מאחור, ושקלו לבטל אותה לחלוטין. אף שמהר מאוד הבינו שקיצוניות זו אינה ישימה, הם האמינו שהקהילה יכולה למלא תפקידים רבים בגידול הילדים המבוצעים באופן מסורתי על ידי ההורים.

בעשורים הראשונים של הקיבוצים גדלו תינוקות וילדים יחד עם בני גילם בבתי ילדים, שם טופלו על ידי מטפלות מקצועיות. הם ביקרו את הוריהם מדי יום. עם זאת, מאז שנות ה-70 ילדים בקיבוצים חיים בבית הוריהם. כיום, הקיבוצים מעניקים יותר קצבאות להורים שבוחרים לבלות יותר זמן עם ילדיהם הקטנים ופחות זמן בעבודה.

צעירים ישראלים גם בונים קיבוצים חדשים בעקבות מודלים חדשים של חיים משותפים, בעיקר קיבוצים עירוניים. חברי קיבוץ מסוג זה חיים בקהילה באזור עירוני מתפתח ופועלים לחיזוק אוכלוסיות השוכנות בו. החברים שומרים על הנכסים האישיים שלהם, אך לעיתים קרובות חולקים ארוחות, דיונים, סעודות חג ומטרה משותפת לעבודה למען שיפור סביבתם. הקיבוצים הללו קשורים לתנועה הקיבוצית.

למרות שקהילות סוציאליסטיות היו קיימות גם בארה"ב ובאירופה במאות ה-19 וה-20, מרטין בובר טען כי הקיבוץ היה המרשים ביותר מבין הניסויים הללו בחיי הקהילה - "ניסוי שלא נכשל". יותר מ-50 שנה לאחר שבובר הצהיר הצהרה זו, אין עדיין הכרעה מוחלטת לגבי הצלחת התנועה הקיבוצית.

ייתכן שאנשי דגניה המקוריים ראו בהפרטה הנוכחית של קיבוצים כישלון. אולם מבחינת בובר, הצלחתה של התנועה הקיבוצית טמונה בכך שבניגוד לקהילות אוטופיות סוציאליסטיות אחרות, הקיבוצים היו קשורים לצרכים הקונקרטיים של מקומם ושל זמנם. בתקופתו של בובר, זה היה הצורך של העם היהודי לשקם את המרקם החברתי שלו בעקבות חורבן השואה. בתקופתנו, אולי הקיבוצים הם תשובה לאתגר של חיים קהילתיים בעידן של גלובליזציה, אינדיבידואליזם וקפיטליזם.

מקורות:

What is a kibbutz? The roots of Israel's communal villages where violence raged

The Kibbutz Movement קיבוץ