מה יקרה אם נגלה חיים חוצניים?

חקר החיים מחוץ לכדור הארץ הוא נושא שהעסיק את המין האנושי מאז ומתמיד. כבר בעת העתיקה, תרבויות קדומות הביטו אל הכוכבים ודמיינו יצורים שמימיים החיים מעבר לרקיע. אך בשנים האחרונות, המדע הפך את הפנטזיה הזו לחיפוש רציני ומתקדם מאי פעם.

בעשורים האחרונים שלחנו מסרים לחלל, הקשבנו לאותות רדיו מסתוריים, וסרקנו כוכבי לכת רחוקים בתקווה למצוא סימנים לקיומם של חיים חוצניים. עד כה? דממה מוחלטת. אך אם המצב ישתנה? אם בעוד שני עשורים נמצא הוכחה חותכת לכך שאיננו לבד ביקום? יש מדענים הסבורים שהרגע הזה מתקרב יותר משנדמה לנו, ושזהו רגע שעשוי לשנות את עתיד האנושות לנצח.

ההתקדמות הטכנולוגית המהירה בחקר כוכבי הלכת החוץ-שמשיים, חקר מאדים, והדור הבא של טלסקופים המסוגלים לזהות חתימות כימיות של חיים, מביאים רבים להאמין שגילוי כזה עשוי לקרות בקרוב. אך בעוד שחוקרים רבים ממתינים בקוצר רוח לרגע הזה, ישנם אחרים שחוששים מהשלכותיו. האם אנו באמת מוכנים למפגש ראשון עם חיים חוצניים?

מעולם לא שמענו ולו רמז מחייזרים. אך עם השיפור בטכנולוגיה, החיפוש אחר אינטיליגנציה חוצנית (SETI) הולך ומואץ. אז מה יקרה אם השתיקה של היום תתחלף מחר בגילוי חייזרים? האם העולם יחגוג את הבשורה שיש מישהו נוסף שם בחוץ? האם אופוריה תשתלט על האנושות, ופרסי נובל יחולקו כמו סוכריות אחרי ארוחת ערב?

זו אפשרות אחת. אך רבים מאמינים שהגילוי יושתק במהירות כמו עד מדינה במאפיה, מתוך הנחה שהציבור לא יוכל להתמודד עם החדשות. ואולי גרוע מכך, הסוד יישמר מחשש כי תגובה בלתי מורשית תספק לציוויליזציה עוינת את המיקום המדויק אליו עליהם לשלוח את ספינות הקרב הבין-כוכביות שלהם.

זה כבר נשמע דרמטי למדי. אבל האם מישהו שקל ברצינות מה באמת יקרה אם מאמצינו לזהות אינטיליגנציה קוסמית יצליחו, ואם מתוך ים הרעש הרדיואקטיבי שמוזרם לאנטנות של SETI נגלה לפתע אות מסתורי?

יש הטוענים שהתעסקות בשאלה הזו, אפילו באופן ספקולטיבי, היא לכל היותר יומרנית ולכל הפחות חצופה באופן קיצוני. אחרי הכול, מדעני SETI מכוונים את הטלסקופים שלהם אל עבר כוכבים רחוקים כבר יותר מחצי מאה, מבלי לזהות ולו אות אחד שיכול להיות עדות לאינטיליגנציה חוצנית. אם במשך כל הזמן הזה לא "זכינו בלוטו של החייזרים", למה שנדאג כעת למה שיקרה אם נזכה?

התשובה לכך פשוטה: חוקרי SETI "קונים יותר כרטיסים" כל הזמן, והסיכוי ל"זכייה הגדולה" הולך וגדל. ככל שכוח המחשוב משתפר וטכנולוגיות חדשות יוצאות ממעבדות הפיתוח, החיפוש מואץ. אלא אם כן החייזרים הם יצורים חשאיים באופן קיצוני או שפשוט אינם קיימים, יש סיכוי שנמצא עדויות לקיומם בתוך עשרות שנים.

אז שוב, מה יקרה אז?

באביב 1960, האסטרונום פרנק דרייק ביצע את הניסוי המודרני הראשון של SETI, שקיבל את השם המשעשע "פרויקט אוזמה" (Project Ozma), על שם המלכה הבדיונית של עוץ מסדרת הספרים של ליימן פרנק באום. מה שרבים אינם יודעים הוא שהוא אכן גילה משהו. בזמן שכיוון את האנטנה שלו לעבר הכוכב אפסילון באינדיאני, כוכב דמוי שמש הקרוב אלינו יחסית, דרייק קלט אות חזק וקצבי. מופתע מהצלחת החיפוש המהירה, הוא תהה: "מה עושים עכשיו?"

דרייק ענה לעצמו במהרה: הוא התקין ציוד נוסף והמשיך לבדוק את האות. עד מהרה התברר שהרעש הקצבי שבקע מהרמקולים שלו לא הגיע מחייזרים המנסים להתקשר לכדור הארץ, אלא היה פשוט הפרעת רדיו ממקור ארצי.

פרויקט אוזמה היה מוגבל מאד מבחינה טכנולוגית ויכול היה להאזין לתדר אחד בלבד בכל רגע נתון. לעומת זאת, מערכות ההאזנה של SETI כיום מסוגלות לנטר בו-זמנית מאות מיליוני ערוצים. כתוצאה מכך, זיהוי אות רדיו אינו דבר נדיר או יוצא דופן - בכל סריקה טיפוסית מופיעים עשרות אותות בעלי פוטנציאל. אף אחד כבר לא מתרגש מכך. במקום זאת, החוקרים מסתמכים על תוכנות מתוחכמות שמבצעות את העבודה הסיזיפית של ניתוח האותות ומחליטות האם מדובר באפשרות ממשית של אינטיליגנציה חוצנית או - כפי שהיה במקרה של דרייק - רעש רקע ממקורות אנושיים.

רק לעיתים רחוקות מצליח אות מסוים לשרוד את הבדיקות האוטומטיות הללו. אך אם זה קורה, מתבצע רצף בדיקות קפדניות נוספות. בשלב הסופי, האסטרונומים המנהלים את הניסוי יבקשו מצוות חוקרים במצפה כוכבים אחר לאמת את הזיהוי באופן בלתי תלוי - כדי לשלול תקלות בציוד, שגיאות קידוד או מתיחות.

הנוהל לטיפול באיתור אות כזה מתואר במסמך שפותח תחת חסות האקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה (IAA) ונקרא "פרוטוקולי גילוי SETI". המסמך מתווה את הדרך שבה יש לפעול במקרה של איתור אות חשוד, ומתמצה בשלוש נקודות עיקריות:

1. לוודא בזהירות שהאות הוא באמת חוץ-ארצי - תהליך זה כולל בדיקות מעמיקות וניתוח יסודי של מאפייני האות.

2. לעדכן מדענים נוספים ואת הציבור - אין סודיות בתהליך, והגילוי חייב להיות חשוף לכלל הקהילה המדעית.

3. לקבל אישור בינלאומי לפני שמשגרים תשובה - כל ניסיון לתגובה לא יתבצע באופן עצמאי, אלא רק לאחר תיאום והסכמה בין-לאומית.

הרעיונות שהוצגו - אימות קפדני, שקיפות מדעית, וקבלת אישור בינלאומי לפני תגובה - הם ללא ספק רעיונות טובים שמרמזים על כך שגילוי חייזרים יטופל בזהירות ובמתינות. אולם, המציאות כנראה תהיה הרבה פחות מסודרת, והתגובה הראשונית צפויה להיות כאוטית ומבולבלת.

אימות של איתות חוצני אמיתי ייקח ימים רבים, לכל הפחות, ובמהלך כל הזמן הזה, הידיעות על הגילוי האפשרי יחלחלו החוצה במהירות. מאחר שאין מדיניות סודיות ב-SETI, המדענים עצמם עלולים לצייץ ולפרסם בבלוגים את התגלית - הרבה לפני מסיבת עיתונאים רשמית. לכן, עוד לפני שהקהילה המדעית תוכל להכריז באופן מסודר שגילינו חייזרים, הציבור כבר ישמע על כך עשרות פעמים דרך התקשורת והרשתות החברתיות.

למעשה, כדאי להתכונן ללא מעט אזעקות שווא בעתיד. בעבר כבר היו תקריות בהן אותות שנראו מבטיחים במבט ראשון גרמו להתרגשות, אך לאחר בדיקות נוספות התגלה כי מדובר בהפרעות רדיו ממקור אנושי. המקרים האלו מדגימים כמה קשה יהיה להסתיר גילוי אמיתי, משום שגם אם ממשלות או מוסדות מדעיים ירצו בכך, הדלפות בלתי נמנעות יחשפו את המידע.

על דבר אחד כולם מסכימים: גילוי אמיתי של חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ יהפוך לכותרת ראשית ברחבי העולם. פול הורוביץ (Paul Horowitz), חוקר SETI מאוניברסיטת הרווארד, מציין כי זה יהיה "ללא ספק הגילוי המעניין ביותר בתולדות האנושות. העיתונאים ישתגעו מזה לפחות לחודש-חודשיים".

גם ג'יל טארטר, ראש פרויקט ההאזנה של מכון SETI, מסכימה: "הציבור הכללי יהיה נלהב למשך זמן מה, מונע על ידי התקשורת. אבל חובבי עב"מים פשוט ימשכו בכתפיהם ויגידו - 'ידענו את זה כל הזמן'".

אם לשפוט על פי אירועי עבר, נראה כי התגובה הראשונית תהיה יותר של התלהבות מאשר של כאוס. דוגמה טובה לכך היא ההכרזה של נאס"א בשנת 1996 כי התגלו מאובנים מיקרוסקופיים ממקור חייזרי במטאוריט ממאדים. הידיעה פורסמה בכותרות ענק בניו יורק טיימס במשך שלושה ימים, אך תגובת הציבור הייתה רגועה יחסית: "מעניין... ספרו לנו עוד".

אירוע זה מזכיר את המקרה של האסטרונום פרסיוול לוול, שטען בתחילת המאה ה-20 כי גילה תעלות על פני מאדים, מה שעורר סקרנות רבה, אך לא גרם לפאניקה. כך גם במקרה של אות חוצני: אנשים יהיו מסוקרנים, אך רובם לא יגיבו בבהלה.

הפיזיקאי סטיבן הוקינג הזהיר מפני ניסיון ליצור קשר עם חוצנים, בטענה שציוויליזציה מתקדמת עשויה לא לראות בנו יותר מיצורים נחותים - כפי שהאירופים ראו את הילידים של יבשת אמריקה. מנגד, חוקרים אחרים טוענים שהתקדמות טכנולוגית גבוהה דורשת שיתוף פעולה ושלווה, ולכן כל ציוויליזציה שהצליחה לפתח מסע בין-כוכבי היא ככל הנראה חברה שלווה ואינה מהווה איום. כמובן, בשנת 1996 אף אחד לא הרגיש מאוים על ידי חד-תאים מתים, גם אם הם הגיעו ממאדים. אבל החיפוש של SETI מתמקד באיתור חיים אינטליגנטיים, וכאשר לוקחים בחשבון שהאנושות היא עדיין "השחקן החדש" במשחק הטכנולוגי (בסך הכול יש לנו טכנולוגיית רדיו רק קצת יותר ממאה שנה), אפשר להניח בוודאות שכל ציוויליזציה שנזהה תהיה מתקדמת מאיתנו - אולי אפילו הרבה יותר מתקדמת.

זה עשוי להישמע מעט מטריד, אבל מסתבר שרוב האנשים לא מרגישים כך. סקר שנערך בשנת 2005 על ידי ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק, מכון SETI, ואוניברסיטת קונטיקט, מצא כי 72% מהאמריקאים אמרו שהם ירגישו "נרגשים ומלאי תקווה" אם יגלו אות מחייזרים, בעוד שרק 20% הודו כי יהיו "לחוצים וחרדים". שוב, זה לא מפתיע במיוחד, מאחר שסביר שכל שידור שנגלה יהיה ממקום הנמצא מאות או אפילו אלפי שנות אור מאיתנו, מה שאומר שהוא אינו מהווה איום מיידי. ובשלב הראשון, לא נדע הרבה מעבר לעצם קיומו של האות.

אבל תהיו בטוחים שכל טלסקופ על פני כדור הארץ יכוון מיד אל מקור השידור. האם יש שם כוכב? האם יש לו כוכבי לכת? המירוץ לחקור את מקור השידור יתחיל מיד, וייתכן שאפילו פרויקטים מדעיים שהוקפאו עקב מחסור בתקציב (כמו פרויקט Terrestrial Planet Finder של נאס"א) יוחזרו לחיים ויזכו למימון מיידי. מדענים עשויים להוציא פרויקטים רדומים מהתרדמת שלהם, להזרים בהם התלהבות מחודשת ולשלוח אותם לחלל.

יש כמה דברים שנוכל ללמוד במהירות על המקור של האות: במרחק של אלף שנות אור בלבד יש עשרות מיליוני כוכבים, ולכן בכל אזור קטן בשמיים יש הפרדה זוויתית של כמה דקות קשת בין כוכבים סמוכים. אבל טלסקופ רדיו ברזולוציה גבוהה, כמו המערך הגדול מאד בניו מקסיקו, פועל בתדרים בהם משתמשים ב-SETI (למשל 1420 מגה-הרץ), ויש לו רזולוציה של כ-5 שניות קשת. כלומר, הוא יוכל לאתר במדויק איזה כוכב מארח את החייזרים ששלחו את האות.

אבל זה לא הכול. כבר לפני שני עשורים, אסטרונומי הרדיו ג'ים קורדס (Jim Cordes) וודרוף סאליבן (Woodruff Sullivan) חקרו את השאלה מה אפשר ללמוד באמצעות ניתוח עדין של כל אות חייזרי. למשל, ניתן לגלות שינויים קטנים בתדר הנגרמים על ידי אפקט דופלר (שמשפיע על התדר בהתאם לתנועת הגוף המשדר), וכן שינויים בעוצמת האות הנובעים מהאטמוספירה של כוכב הלכת של החייזרים או מהסיבוב היומי שלו.

מדידות מדויקות של האות עשויות לאפשר לנו להסיק מסקנות מרתקות, כמו: משך היממה של החייזרים (באורך הסיבוב העצמי של כוכב הלכת שלהם). משך השנה שלהם (משך ההקפה סביב השמש שלהם). גודל כוכב הלכת שלהם. נוכחות ירחים המקיפים את עולמם. הרכב האטמוספירה שלהם ומידע על השדה המגנטי של הכוכב שלהם.

במילים אחרות, המידע הראשוני שנוכל לחלץ יהיה רחוק מלהיות רק "יש אות". אפילו מבלי לפענח את התוכן שלו, מדענים יוכלו להסיק מסקנות משמעותיות ביותר על הסביבה של הציוויליזציה החוצנית ולתאר את כוכב הבית שלהם.

כל המידע שהוזכר עד כה עשוי להיות מרתק עבור אנשים בעלי נטייה טכנית, אך השאלה הראשונה שרוב האנשים ישאלו תהיה הרבה יותר פשוטה: "מה החייזרים אומרים?" כמובן, זה בהנחה שהם בכלל אומרים משהו ושלא מדובר רק באות סתמי או בפולס רדיו טבעי. ייתכן שהציוויליזציה החוצנית בכוונה לא שלחה מסר ברור - אולי הם רוצים שנגיב ראשונים, כדי להעריך את רמת ההתפתחות שלנו ולקבוע איזה סוג של שיחה מתאים עבורנו.

אבל נניח לרגע שהחייזרים באמת מנסים לומר לנו משהו. אפילו אז, קבלת המסר עצמו תהיה אתגר משמעותי. הקשיים שבפענוח המסר נובעים מאופי החיפוש של SETI. המערכות של SETI לא מאזינות ישירות כמו מקלט רדיו ביתי - במקום זאת, הן צוברות נתונים על פני שניות או דקות, כדי להגדיל את הרגישות ולזהות אותות חלשים מאד.

אפשר להשוות זאת לצילום אסטרונומי: ככל שזמן החשיפה ארוך יותר, כך ניתן לראות אובייקטים עמומים יותר. אבל בדיוק כפי שתמונה עם חשיפה ארוכה עלולה לטשטש אירועים קצרים כמו הבהובי פולסר, כך גם התצפיות של SETI יכולות למחוק פרטים חשובים במסר. למשל, אם השידור החוצני כולל מידע ויזואלי דמוי טלוויזיה, נדרשת אנטנה גדולה פי 10,000 מטלסקופי הרדיו המודרניים כדי לראות את התמונה בבירור. בניית אנטנה כזו תהיה אתגר עצום, שידרוש סכומי כסף וזמן אדירים. עם זאת, ניתן להניח שברגע שיתגלה אות חוצני אמיתי, המימון המחקרי יהפוך כמעט לבלתי מוגבל - בניגוד למצב הנוכחי, שבו חוקרי SETI נאבקים על תקציבים.

בעוד שהמדענים יעסקו בפענוח הטכני של האות, הציבור יצטרך להתמודד עם השלכותיו הרגשיות והפילוסופיות. איננו יודעים כיצד החייזרים נראים, מה מניע אותם, או מה נוכל ללמוד מהם - רק שהם קיימים. האנתרופולוג בן פיני (Ben Finney) מאוניברסיטת הוואי צופה כי יקום "ענף פרשנויות" שינסה להסביר לציבור את המשמעות של המפגש עם חייזרים. לדבריו, "מומחים מטעם עצמם" - בין אם מתוך אמונה אמיתית או מתוך רצון לרווח כספי - יופיעו במהירות כדי לספק הסברים מפורטים על המשמעות של יצירת קשר עם אינטיליגנציה חוצנית.

שאלה מעניינת נוספת היא כיצד הדתות יתמודדו עם הגילוי? עד כה לא נערך מחקר מעמיק על הנושא, אך רוב התאולוגים המרכזיים מאמינים שהאמונה הדתית תוכל להסתגל למציאות החדשה. האח גאי קונסולמניו (Guy Consolmagno), אסטרונום במצפה הוותיקן, ניסח זאת כך: "אם הדת שלך שרדה אלפי שנים - אם היא הצליחה להתמודד עם קופרניקוס, גלילאו, ואפילו דרווין – אז היא תוכל להתמודד גם עם חייזרים".

בעוד שהדתות המרכזיות עשויות להצליח לשלב את הרעיון בתיאולוגיה שלהן, הזרמים הפונדמנטליסטיים צפויים להגיב אחרת. קבוצות דתיות שמאמינות בפרשנות מילולית של הכתבים הקדושים עשויות להתקשות לקבל מצב קוסמי שאינו מוזכר בתנ"ך או בקוראן. למעשה, רוב הדתות אינן מצפות לנוכחות חיים אינטליגנטיים בעולמות אחרים (יוצאת דופן מעניינת היא המורמוניזם, שבו יש התייחסות אפשרית לעניין זה).

לפי הסוציולוג ביל ביינברידג' (Bill Bainbridge) מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון, קיים סיכוי גבוה שפונדמנטליסטים דתיים יתנגדו באופן נחרץ לגילוי, ויטענו כי: "זה לא חייזרים - זה השטן שמנסה לפתות אותנו". אין ספק שהידיעה על קיומם של יצורים תבוניים בין השדות הכוכביים של שביל החלב תטריד חלק מהאנשים. אבל ההשפעות המשמעותיות ביותר של גילוי חיים חוצניים יהיו ארוכות טווח, וישפיעו על האנושות כולה.

עד כמה גילוי אות חוצני ישנה את חיינו תלוי באם נוכל לפענח את המסר הכלול בו - בהנחה שיש כזה. זה אולי נשמע כמו בעיה שניתן לפתור עם מספיק זמן ומאמץ. אחרי הכול, האנושות הצליחה לפענח הירוגליפים מצריים, כתב לינארי ב, ושפות עתיקות נוספות שהיו פעם בגדר חידה. אבל כאן יש בעיה: היקום עתיק מאד. ייתכן שהמידע שהחייזרים שולחים יהיה כה מתקדם עד שהוא פשוט יהיה בלתי נתפס עבור המוחות האנושיים שלנו, שמבוססים על 1.3 קילוגרמים של רקמה נוירונית שעדיין מתפתחת אבולוציונית.

נניח שלבסוף נצליח לפענח את השדר. במקרה כזה, מדובר בכמות עצומה של ידע שיכולה לכלול מידע על:

• הפיזיקה והאסטרונומיה כולה - כולל דברים שלא גילינו עדיין.

• הביולוגיה הקוסמית - כלומר, איך בדיוק החיים מתפתחים ביקום.

• האינטליגנציה החוצנית - כיצד היא פועלת, במה היא שונה משלנו, ועד כמה היא מפותחת.

• אפשרות למסע בין-כוכבי - האם זה אפשרי, ואם כן, איך עושים זאת?

• טכנולוגיות מתקדמות שאולי הן מעבר להבנתנו כיום.

ועוד הרבה דברים שהם מדע בדיוני היום. ללמוד לפתע עניינים כאלה יגרום לחוסר המשכיות חד בהיסטוריה של המין שלנו - למעשה, קבלת מידע כזה תהווה קיצור דרך עצום בהיסטוריה האנושית - "מעין חור תולעת" שיוביל אותנו לעתיד, שבמצב רגיל היינו מגיעים אליו רק אחרי אלפי או מיליוני שנים של מחקר ופיתוח.

מעבר למידע עצמו, הגילוי יחשוף מציאות חדשה, לפתע נגלה שההבדלים בין בני האדם אינם חשובים כלל ביחס לפער העצום שבין אנושות לבין אינטליגנציה חוצנית. ג'יל טארטר, אחת החוקרות המרכזיות של SETI, מאמינה שהדבר יביא להרמוניה בין בני האדם: "אם הם שרדו את גיל ההתבגרות הטכנולוגי שלהם, אז גם אנחנו יכולים לשרוד". כלומר, אם ציוויליזציה חוצנית הצליחה לפתח טכנולוגיה גבוהה ולשרוד מבלי להשמיד את עצמה, הדבר עשוי להוות השראה לאנושות ולחזק את התחושה שאפשר להימנע מהרס עצמי.

עם זאת, הסוציולוג דון טארטר (Don Tarter) מאוניברסיטת אלבמה פחות אופטימי. הוא מזכיר שבתחילת עידן החלל, כאשר צולמו התמונות הראשונות של כדור הארץ הקטן והכחול בתוך החלל העצום, רבים האמינו שהדבר יביא לאחדות עולמית. אבל בפועל, התמונות הללו לא מנעו מלחמות וטרור, האנושות חזרה מהר מאד לסכסוכים ולתחרות הרגילה שלה.

שאלה חשובה נוספת היא: אם נדע היכן הם נמצאים, האם נשלח תשובה? חלק מהחוקרים מזהירים כי שליחת מסר תגובה עלולה להיות מסוכנת, מכיוון שנחשוף את קיומנו ואת מיקומנו המדויק. אבל הם כבר יודעים שאנחנו כאן למעשה, אין צורך שנדאג לחשיפה - אנחנו כבר שולחים אותות לחלל יותר מ-90 שנה: שידורי רדיו, טלוויזיה ובעיקר מכ"מים צבאיים רבי עוצמה, שנראים היטב גם מכמה שנות אור מאיתנו. אם קיימת ציוויליזציה שמסוגלת לנסוע בין כוכבים ולהוות איום עלינו, סביר להניח שהיא כבר יודעת שאנחנו כאן.

למעשה, חייזרים בעלי טכנולוגיה מתקדמת עשויים להשתמש בשמש שלהם כעידוש כבידתי - וכך לראות את אורות הערים שלנו או לקלוט את השידורים שלנו בפירוט גבוה. אם כך, שליחת מסר תגובה תהיה רק אישור למידע שהם כבר מחזיקים - לא יותר מזה. לנסות לחזות את ההשלכות ארוכות הטווח של הצלחת גילוי חיים חוצניים היא משימה חסרת סיכוי. תארו לעצמכם שחברי החצר הספרדית בשנת 1492 היו מנסים לכתוב מסמך רשמי שמתאר מה תהיה ההשפעה ארוכת הטווח של גילוי היבשת החדשה. כמובן, זה היה תרגיל מחשבתי מעניין, אבל ספק אם הייתה לו רלוונטיות כלשהי כעבור כמה מאות שנים.

למרות הקושי לחזות את כל ההשלכות, יש כמה דברים שאפשר לומר בביטחון: אם החיפוש יצליח, תהיה לנו הוכחה חותכת לכך שביולוגיה היא חלק בלתי נפרד מהיקום, בדיוק כמו פולסרים וכוכבי לכת מצולקים ממכתשים. זה לא יהפוך אותנו מיד למשפחה אחת מאוחדת - אל תצפו לאחוות עמים פתאומית או שלום עולמי בעקבות הגילוי. אבל זה ישנה לעד את האופן שבו אנו תופסים את עצמנו: לא נהיה עוד "הכתר של הבריאה", אלא עוד מין אחד ביקום מלא בחיים, נבין שאנחנו לא מיוחדים כל כך, אלא סתם עוד ברווז בשורה של ישויות אינטיליגנטיות.

ואתם יכולים להיות בטוחים שהחדשות האלה ירגיזו לא מעט אנשים.

מקורות:

• קטעים מ- Scientists Say We Could Detect Alien Life in the Next 20 Years—But What Happens If We Do? מאת Curiosmos שנכתב ע"י: Ivan Petricevic.

• קטעים מ- ?What happens if we detect alien life מאת Astronomy.com שנכתב ע"י: Seth Shostak.

• קטעים מ- How Scientists Could Tell the World if They Find Alien Life מאת Scientific American שנכתב ע"י: Jonathan O'Callaghan.