כיום, קיימת סטיגמה שלילית ומוצקה סביב העיסוק בזנות. לעתים קרובות הוא נתפס כ"חטא", "תועבה" ו"בושה" - הן עבור הזונה והן עבור הלקוח. אך ברומא העתיקה, בעוד שבטוח שלכל אחד היו דעות משלו לגבי הנוהג, הוא היה הרבה יותר מקובל מבחינה חברתית. למעשה, בתי בושת היו מרכיב בסיסי בערי נופש כמו פומפיי והרקולנאום. מרכיב בסיסי זה צמח בסופו של דבר עד ליצור של מטבעות משלו, הנקראות ספינטריה. שכיחות הזנות בתרבות הרומית מודגשת באמצעות שפע הדימויים והתפוצה הרחבה של מטבעות אלו באתרי הנופש האלה בדרום איטליה.
מטבעות בית בושת רומיים היו ברורים למדי לעוסק היומיומי בכסף. במטבע היו אקטים מיניים שונים שתוארו הן בחזית והן בחלק האחורי, בדרך כלל הדמויות על המטבע תוארו באקט מיני. אך חלק מהמטבעות תיארו גם פאלוסים, בעלי צורה מלאה ולעתים קרובות עם כנפיים, מה שמצביע כנראה על הגבריות של האיש שהשתמש במטבע. בעוד שגברים זונות ונשים לקוחות לא היו נדירים, היה הרבה יותר נפוץ - עד כמה שניתן לדעת מהספרות - שגברים עשירים חיפשו את חברתה של מרטריקס (Meretrix), או זונה חוקית.
ראוי גם לציין שהמטבעות מתארים בעיקר יחסי גברים-נשים ולא יחסים חד מיניים, מה שכנראה מצביע על כך שהומוסקסואליות (לפחות הומוסקסואליות מופגנת) הפכה הרבה פחות מקובלת בתקופת הרומאים מאשר בתקופת קודמיהם ביוון העתיקה.
אחת התיאוריות הבולטות לגבי יצירתם ומטרתם של המטבעות הייתה פרסום מחירי אקטים מיניים. יתרה מכך, בהעברת מטבע בין שני אנשים - כלומר, הקונה ו"המוכר" - ניתן לשמור על רמה של פרטיות. זה היה חשוב במיוחד לבעלי מעמד גבוה שלא רצו שידעו על עיסוקי הלילה שלהם. כמה חוקרים מאמינים כי "האקט המיני המתואר על כל מטבע תואם למחיר הרשום על הצד הנגדי", מה שגם נחשב חכם מכיוון שזו "מערכת שגם סייעה בשבירת מחסומי שפה".
אם התיאוריה הזו נכונה, אז יש לשקול את זה שהמטבעות עצמם לא היו אמצעי תשלום, במקום זאת, הם היו דומים יותר לכרטיסי חיוג או תלושי הזמנה. כמו שאומרים, "אני רוצה מספר 4" במקדונלד'ס ומשלמים עבור האוכל בחלון, רומאי קיבל את המטבע ולאחר מכן שילם עבור השירות לפני או אחרי שהוא התרחש.
ממצא עדכני יותר של מטבע בית בושת רומי בלונדון, שנקרא "אסימון פוטני" (“Putney token”) על שם הגשר שלידו הוא נמצא בשנת 2012. כידוע לרומאים היו מבצרים, מחנות וכו' בבריטניה העתיקה, התיאוריה שהמטבעות האלה שימשו כדי לעקוף את מחסומי השפה קיבלה חיזוק. הרומניזציה של בריטניה הייתה איטית, וכך גם התפשטות השפה הרומית, עם זאת, דימוי של יחסי מין מובנת באופן אוניברסלי.
ייתכן שמטבעות אלו שימשו בשלב מסוים כאמצעי תשלום. למרות שהסתובבו רק בבתי בושת ובין קונים למוכרים, יש אינדיקציה לכך שהיה לטובת המשתתפים אם המטבעות היו שווים משהו. דיו קסיוס, היסטוריון רומי מהמאה ה-3 לספירה, מספר סיפור אחד מתקופת שלטונו של קרקלה, שבו נעשה שימוש במטבע הנושא את פני הקיסר בבית בושת. זה נראה לכאורה כעלבון לקיסר, והאיש שהשתמש במטבע נידון למוות:
אביר צעיר נשא מטבע הנושא את דמותו לבית בושת, ומלשינים דיווחו על כך; על כך נכלא האביר באותה עת כדי להמתין להוצאה להורג, אך לאחר מכן שוחרר, שכן הקיסר מת בינתיים.
(דיו קסיוס, 16.5)
אמנם, קרקלה תואר כאחד הקיסרים היותר חזקים של האימפריה הרומית ואולי הגיב בזעם הרבה יותר ממה שהיה מגיב קיסר אחר בתפקיד זה, עם זאת, סיפור זה מצביע על כך שאולי עדיף לשמור טובות הנאה מיניות ומטבעות אימפריאליים נפרדים זה מזה.
זנות הייתה "בחירת קריירה" מקובלת ברומא העתיקה הרבה יותר ממה שרבים מאמינים, הסטיגמה הנוכחית של זנות פגעה במוניטין של מה שרבים רואים כעיסוק העתיק ביותר בהיסטוריה. ההיסטוריונים הרומים טיטוס ליוויוס, שכתב את "תולדות רומא", וטקיטוס, שנחשב לאחד המקורות הטובים יותר ששרדו על התרבות והמלחמה הרומית, כותבים שניהם שלעתים קרובות היה לזונות מוניטין חיובי, ולעתים קרובות הן הגיעו ממשפחות טובות.
הקיסר אוגוסטוס עודד את המקצוע, והפך אותו לחוקי ולא נושא סטיגמה ברומא העתיקה, ולמעשה לא היה זה יוצא דופן שאישה עצמאית מהמעמד העליון הפכה לזונה. כאשר אוגוסטוס החליט לעודד רבייה במעמדות העליונים על ידי מיסוי אצילים בוגרים לא נשואים, נשים רבות נרשמו כזונות כדי להימנע מנישואים מאולצים.
לפיכך, יש להיזהר מהצבת השקפות תרבותיות על התפיסה העתיקה, שכן שטף המטבעות הרומיים שנמצאו רק מקדם את ההבנה שזנות הייתה תחום מכובד מאד במשך זמן רב.
מקורות:
Comments