מאת: מעוז צור
"הפוגה'' - היה הסרט הישראלי הראשון דובר עברית אשר צולם בישראל, הוא יצא לאקרנים בשנת 1950, ואיכשהו יצא שסבא שלי - שרק שנתיים קודם נפצע באורח אנוש בקרב על לטרון, היה הכוכב הראשי שלו.
לסבא קראו אז ניסים מזרחי, זה היה מספר שנים לפני ששינה את שם משפחתנו ל'צור', לפי בקשתו של דוד בן גוריון, ראש הממשלה דאז - שסבי לא רק העריך אותו מאד, אלא גם היה שומר הראש הצמוד שלו.
סבא לא היה ''כוכב קולנוע'', רחוק מזה. הוא היה אדם צנוע ופשוט שלחם למען הקמת המדינה, ושנייה אחרי שכבר הוקמה, הוא כמעט הסתלק מהעולם בעצמו.
סבא נפצע באורח אנוש כאשר כדור פילח את ראשו בלטרון. חברו ''ג'ינג'י'' עשה לו סחיבת פצוע כמו מקצוען והציל לו את החיים.
בזכותו, בזכותם, כולנו כאן.
הבמאי של הסרט - עמרם עמאר, נולד במרוקו וברבות השנים הוסמך שם כשוחט בקר. בגיל 30 עבר לפריז, נחשף לעולם הצילום ונכבש בקסמו. ב־1949 הוזמן לצלם בישראל סרט תיעודי. בפגישותיו עם המפיקים בארץ, בעלי חברת "סרטי עצמאות - חברה ירושלמית להסרטה בע"מ" - הוא שכנע אותם להפיק סרט ישראלי באורך מלא, וכשסוכמו התנאים, הפך עמאר לתסריטאי, לבמאי ולצלם של הסרט.
עמאר חיפש לתפקיד הראשי לוחם שנפצע ושרד את הקרבות, ומבין המועמדים סבא שלי (תראו אותו חתיך על חלל ביוטיוב) נבחר להיות הגיבור - ''גדעון''.
זו הייתה אפיזודה קולנועית לא אופיינית לסבא, שמיד לאחר הסרט הצטרף לשירות הביטחון ושירת כל חייו ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ.
הסרט הפוגה עסק במשולש אהבה מלודרמטי מזרחי־אשכנזי, המתרחש על רקע אחת ההפוגות בקרבות מלחמת העצמאות. בקרב סמוך לירושלים נפצע גדעון (ניסים מזרחי) מירי צלף ערבי. הוא ניצל בידי אישה, ולאחר מכן מפונה להחלמה בבית חולים. כאשר הוא מחלים, הוא מחליט לשוב אל הקיבוץ שלו ואל חברתו, אבל מהר מאד מבין שהוא מעדיף את האישה שהצילה אותו.
יחד עם סבא שיחקה בסרט רות גבריאל, שכבר אז כונתה ''כוכבת הסרטים הישראלית". האמצעים להפקת סרט באורך מלא בזמנים ההם בישראל היו נדירים: את ציוד הצילום הביא עמאר איתו מצרפת, התלבושות היו של השחקנים מהבית, ופיתוח הסרט נעשה במעבדות צה"ל.
"הפוגה" הוקרן לראשונה בקולנוע "אוריון" בירושלים, ספג ביקורות גרועות והורד אחרי שבוע. לאחר מכן הוקרן עוד פעמים בודדות - ונעלם לגמרי.
בשבילכם זה דור תש"ח - בשבילי זה היה פשוט סבא ניסים.
Comments