האם שמתם לב שהירח נראה גדול יותר כשהוא זורח או שוקע? זוהי אשליית הירח, תפיסה אופטית שגויה שגורמת לירח להיראות גדול יותר קרוב לאופק מאשר גבוה יותר בשמים. אשליית הירח בלבלה את הפילוסופים הגדולים של יוון העתיקה ואת המוחות המבריקים ביותר של המהפכה המדעית - והיא ממשיכה להתריס כל הסבר מוצק.
לעתים קרובות נאמר כי אריסטו הרהר באפקט הזה כבר במאה ה-4 לפנה"ס. הוא ייחס זאת לתכונות ההגדלה של האטמוספירה של כדור הארץ. אז התיאוריה שלו אומרת: כשמסתכלים על הירח מעל האופק, האור צריך לעבור דרך יותר מהאטמוספירה הצפופה, מה שמרחיב אותו כמו זכוכית מגדלת. זה לא דבר מגוחך לחלוטין להאמין בו, בניגוד לכמה מרעיונותיו של אריסטו, למרות שכיום אנו יודעים שאשליית הירח היא טריק של מערכת הראייה האנושית, לא הפעולות המוזרות של מערכות פלנטריות.
הירח עשוי להיראות בגדלים שונים בעין בלתי מזוינת, אבל אתם יכולים פשוט להשתמש בסרגל כדי למדוד תצלומים של הירח ולראות שהוא נשאר באותו רוחב בכל לילה נתון, ללא קשר אם הוא נוגע באופק או אם הוא משייט גבוה בשמי הלילה.
כמו אשליות אופטיות רבות אחרות, החידה עשויה להיות עניין של הקשר ופרספקטיבה. רוב ההסברים המודרניים מסכימים שאשליית הירח משחקת עם חוסר היכולת של המוח שלנו לתפוס את הגודל והמרחק של עצמים יוצאי דופן כמו הירח, למרות שלא ברור איך ולמה זה קורה.
תיאוריה אחת היא שאובייקטים על האופק - עצים, הרים ומבנים - נותנים את הרושם שהירח קרוב יותר, ולכן אנו תופסים אותו כגדול יותר. כאשר הירח גבוה בשמיים, ללא נקודות ייחוס חזותיות סמוכות, אנו תופסים אותו כמרוחק יותר ובכך קטן יותר.
אנו רואים אפקט דומה באשליית הפונזו המפורסמת, שבה שני קווים זהים נראים באורכים שונים בשל ההקשר של קווים מתלכדים. הסידור הרחב יותר של התמונה גורם למוח לתפוס את הקו העליון כמרוחק וגדול יותר, למרות ששני הקווים באותו גודל במציאות. דמיינו את האיור והפכו אותו; אולי משהו דומה מתרחש עם אשליית הירח.
שוב, אולי זה יותר שאלה של גודל, ולא מרחק. כאשר הירח ממוקם ליד עצמים מוכרים באופק, אנו יכולים להעריך את גודלו העצום והוא נראה ענק. כשהוא גבוה בשמיים, אין אובייקטים מוכרים להקשר, הוא לא נראה כל כך מרשים ונראה קטן יותר.
עם זאת, כפי שמסבירה נאס"א, אלה אינם הסברים מושלמים. הם מציינים שגם אסטרונאוטים במסלול חווים את אשליית הירח אך אין להם את אותה בעיה עם אובייקטים בחזית על האופק שמטים את תחושת המרחק והגודל שלנו. עם הסבר רופף בלבד על אשליית הירח, נאס"א נוקטת בגישה צוננת באופן מפתיע לדילמה: "בהיעדר הסבר מלא ללמה אנחנו רואים את זה ככה, אנחנו עדיין יכולים להסכים ש- אמיתי או אשליה - ירח ענק הוא מראה יפה".
"לכן, עד שמישהו יברר בדיוק מה המוחות שלנו זוממים, כנראה שעדיף פשוט להנות מאשליית הירח, ומהנופים העגמומיים, האטמוספריים ולפעמים הממש רדופים שהוא יוצר", הם מוסיפים.
מקורות:
Comments