סימני גרירה במדבר ווייט סנדס, ניו מקסיקו, נחשבים לראיה לכך שאבותיהם הקדומים של הילידים האמריקאים השתמשו בעגלות יד פשוטות. בהתחשב בגיל שכבת הקרקע שבה נמצאו הסימנים, הם מהווים את העדות העתיקה ביותר שנמצאה עד כה לשיטה זו של הובלת מטענים – הרבה לפני שהגלגל הומצא והוכנס לשימוש.
עד שנת 2021, האתר הארכיאולוגי בווייט סנדס היה מוכר בעיקר כמקום שבו נערך הניסוי הגרעיני הראשון בהיסטוריה, אך כעת יש לו טענה לתהילה מסקרנת עוד יותר. בשנת 2009, חוקרים גילו טביעות רגליים אנושיות בפארק הלאומי ווייט סנדס, אך רק 12 שנים לאחר מכן, בשנת 2021, הן תוארכו באמצעות בדיקות פחמן-14 של זרעים שהתגלו באותה שכבת קרקע.
תיארוך זה הצביע על כך שהטביעות בנות 21,000 עד 23,000 שנה, מה שמאתגר לחלוטין את ההנחה הרווחת שבני האדם הראשונים הגיעו לאמריקה רק לאחר תום עידן הקרח האחרון. בעוד שהתגליות האחרונות הצליחו לדחוף אחורה את תאריך הגעת בני האדם לאמריקות, ווייט סנדס נותר האתר הקדום ביותר עם עדויות אמינות להימצאותם של בני אדם באזור בתקופת עידן הקרח.
לאחר שהתגלו יותר מ-60 טביעות רגל בווייט סנדס, פלאונטולוגים חקרו אותן בפרטי פרטים. כעת, מחקר חדש מתמקד בסימני גרירה מסתוריים שנמצאו לצד טביעות הרגליים. לפי מחברי המחקר, הסימנים הללו מייצגים עקבות של מוטות עץ שנגררו מאחורי הולכים, לעיתים קרובות מטשטשים חלקית את טביעות הרגליים של מי שגרר אותם.
החוקרים בנו עגלות יד פשוטות מסוג "טרוואה" (Travois), תוך שימוש במסגרות עץ בסיסיות עם קורות תמיכה נוספות. הם בדקו את השיטה על אדמות בוציות בדורסט, בריטניה, ובמיין, ארה"ב, וגררו את המתקנים על פני הקרקע, תוך שהם משווים את העקבות שהתקבלו לאלה שהתגלו בווייט סנדס.
סוגי סימני הגרירה שהתגלו:
טביעות מסוג I – סימנים התואמים לגרירת מוטות עץ חשופים, הדומים לאלו שהופקו על ידי מודל הטרוואה שיצרו החוקרים.
טביעות מסוג II – רחבות ורדודות יותר, מה שמרמז על כך שנעשה שימוש בחומר נוסף (כגון שק בד) שפיזר את נקודת המגע עם הקרקע.
טביעות מסוג III – מקבילות זו לזו, ככל הנראה נגרמו כאשר קצות המוטות נגררו מאחור, מה שעשוי להעיד על שינוי כיוון הגרירה.
במאמר שפורסם ב-The Conversation, חלק ממחברי המחקר אמרו "צוות המחקר נהנה מתובנותיהם של העמים הילידים שאיתם אנו עובדים בווייט סנדס, וגם הם מפרשים את הסימנים בדרך זו". כאשר האירופאים הגיעו לראשונה לאמריקות, הילידים האמריקאים כבר עשו שימוש בעגלות טרוואה, אך עד כה לא היו עדויות המצביעות על כך שמדובר בטכנולוגיה קדומה במיוחד.
באופן כללי, כלים עשויים עץ מתכלים במהירות, מה שהופך את הסיכוי למציאת עדויות ישירות לקשה במיוחד. בנוסף, היסטוריות שבטיות ותיאורים אירופאים מוקדמים מתארים בעיקר שימוש בטרוואה הנגררות על ידי סוסים, מה שמקשה על קביעת התקופה שבה הומצאו.
מצד שני, ייתכן שבני האדם הראשונים שעברו בשדות שלג - כפי שעשו ככל הנראה הילידים האמריקאים הקדומים - למדו במהירות על יתרונות המזחלות, מה שיכול היה לעורר התפתחות אמצעי תחבורה אחרים. המחברים מציעים כי "הטרוואה כנראה נבנו באופן מאולתר באמצעות עמודי אוהלים, עצי הסקה וחניתות בעת הצורך". שיטה כזו יכולה הייתה להיות שימושית במיוחד כאשר היה צורך לגרור בשר של טרף גדול חזרה למחנה.
בווייט סנדס התגלו טביעות רגליים של ילדים רבים, שהלכו מאחורי המבוגרים שגררו את המטענים. החוקרים בחנו את האפשרות שהסימנים נוצרו על ידי גרירת עצי הסקה, אך הסיקו כי רק טביעות מסוג I יכולות להיות מוסברות בדרך זו. טביעות מסוג II, לעומת זאת, ייתכן שנוצרו גם על ידי גרירת סירות קלות, אך מיקומן הופך את האפשרות הזו לפחות סבירה.
המתודולוגיה ששימשה לקביעת גיל טביעות הרגליים בווייט סנדס ספגה ביקורת מדעית מסוימת, אך החוקרים טוענים כי גם אם תיארוך הזרעים שגוי, עקבות בעלי החיים שנמצאו באותן שכבות קרקע מוכיחות כי המסלולים נוצרו לפני תקופת ההולוקן.
עדיין מתקיים דיון סוער סביב המועד שבו הומצא הגלגל לראשונה, אך מחקר עדכני מצביע על כך שמקורו לפני כ-6,000 שנה בהרי הקרפטים. ככל ששימוש בעגלות יד היה נפוץ יותר בעת העתיקה, כך גדלה האפשרות לביצוע קפיצת מחשבתית שתוביל להמצאת הגלגל - אחד החידושים המשפיעים ביותר בהיסטוריה האנושית. עם זאת, נכון להיום אין שום עדות לטראוואים קדומים מספיק באירואסיה, שיכלו להיות הזרז להמצאת הגלגל.
מקורות:
קטעים מהמחקר - The ichnology of White Sands (New Mexico): Linear traces and human footprints, evidence of transport technology מאת Quaternary Science Advances.
קטעים מ - Tracks Hint Native Americans Had Handcarts 16,000 Years Before The Wheel מאת IFLScience שנכתב ע"י: Stephen Luntz.
קטעים מ - Fossil footprints reveal what may be the oldest known handcarts – new research מאת The Conversation שנכתב ע"י: Matthew Robert Bennett & Sally Christine Reynolds.
Comments