הוא נשמע כאילו יצא הישר מתוך מיתוס - פרעה מצרי ענק, השולט (תרתי משמע) מגבוה. עם זאת, מחקר חדש מצביע על כך שאולי זו לא אגדה. השרידים לכאורה של סאנח'ת (Sanakht), פרעה שחי בסביבות שנת 2700 לפנה"ס, מרמזים שייתכן שלשליט זה היה אחד מהמקרים המוקדמים ביותר הידועים של גיגנטיזם, או אקרומגליה.
סאנח'ת, פרעה מצרי קדום מהשושלת השלישית בת ה-4,700 שנה, מבלבל ארכאולוגים והיסטוריונים במשך זמן רב. מתי בדיוק הוא תפס את השלטון, מתי מת, ואיך בדיוק היה שלטונו נותרו מעורפלים, וכך גם מיקומו של קברו. רוב מה שידוע עליו מגיע מקומץ שרידים שנותרו מאותה תקופת זמן אבודה.
עם זאת, מאז תחילת המאה ה-20, קבוצת חוקרים התייחסה לשרידי שלד אדם שנמצאו בשנת 1901 בכפר הקטן בית חלף (Beit Khallaf) כשייכים לסאנח'ת. בין אם זה באמת המלך המסתורי ובין אם לאו, העצמות היו שייכות לאדם שהיה גבוה בצורה יוצאת דופן לאותה תקופה - 1.87 מטר, כ-12 אחוז מעל הממוצע. למרות שהיום הוא היה רק קצת מעל הגובה הממוצע, הוא התנשא רבות מעל בני דורו. למעשה, גובהם של רוב הגברים המצריים הקדמונים היה סביב מטר וחצי.
בעוד שהפרעונים באופן כללי היו גבוהים יותר משאר האוכלוסייה, כנראה בגלל גישה טובה יותר לשירותי בריאות ומזון מזין, אדם זה התנשא בחמישה סנטימטרים שלמים מעל גובה הפרעה המתועד הבא, רעמסס השני. לא ידוע על בני מלוכה מצריים אחרים שידוע או שנחשבו לענקים, אם כי החוקרים אומרים שהם לא יכולים להיות בטוחים שהשרידים שהתגלו הם באמת של סאנח'ת.
זהותו ומיקומו של סאנח'ת בשושלת השלישית אינם ברורים לחלוטין ונשארו נושא לוויכוח. בעוד על קיומו של סאנח'ת מעידים שברי חותמים ממסטבה K2 בבית חלף וכתובת גרפיטו, מעמדו כמייסד השושלת השלישית, כפי שתועדו על ידי מנתון ורשימת המלכים מטורינו, התערער מאוד בעקבות גילויים ארכיאולוגיים אחרונים באבידוס. התגליות הללו קובעות שסביר להניח שג'וסר הוא שעזר לקבור - ובכך לרשת - את חעא סח'מוי, ולא את סאנח'ת. הדבר נקבע מחותמים הנושאים את שמו של ג'וסר שנמצאו בכניסה לקברה של נימאת'אפ (Nimaathap).
תומכי התיאוריה שסאנח'ת היה מייסד השושלת מתנגדים לכך וטוענים כי הימצאות חותמיו של ג'וסר בקברו של חעא סח'מוי רק מלמדת שג'וסר ערך טקסים לכבודו של מלך זה, ואינה מרמזת בהכרח שג'וסר היה יורשו המיידי של חעא סח'מוי. אז סאנח'ת יכול היה להתחתן עם המלכה נימאת'אפ, כאשר נימאת'אפ אז הייתה בתו של חעא סח'מוי ולא אשתו. יחד עם סאנח'ת, הם יכולים היו להיות ההורים של ג'וסר. לחלופין, חלק חושבים שסאנח'ת הוא אחיו הבכור של ג'וסר.
נכון לעכשיו, התיאוריה השלטת היא שתקופת שלטונו של סאנח'ת מתוארכת לשושלת השלישית המאוחרת, אחרי ג'וסר. האגיפטולוגים טובי וילקינסון (Toby Wilkinson), סטפן סיידלמאייר (Stephan Seidlmayer), קנת קיטשן (Kenneth Kitchen) ורינר סטדלמן (Rainer Stadelmann) מזהים את סאנח'ת עם "נבקא", שם המופיע ברשימות המלכים של ראמסייד (Ramesside king lists). לתמיכה בתיאוריה זו נמצא שבר חותם מחרס שעליו מופיע החלק התחתון של כרטוש. בכרטוש זה רואים וילקינסון, סיידלמאייר וסטדלמן עקבות של סימן "קא", סוף השם "נבקא". כמו כן, דיטריך וילדונג (Dietrich Wildung) תומך בזהוי של נבקא כסאנח'ת, למרות שהוא מטיל ספק בתקפות החותם כראיה בהתחשב בכך שהוא פגום מכדי שאפשר יהיה לקרוא את הכתובת בכרטוש כ"נבקא" בוודאות כלשהי.
ג'ון ד. דגריף (John D. Degreef), נביל סולים (Nabil Swelim) ווולפגנג הלק (Wolfgang Helck) מתנגדים לזיהוי נבקא כסאנח'ת. הם מתייחסים לעובדה שהשם "נבקא" אינו מופיע על אף מונומנט ולא בשום מסמך המתוארך לפני ג'וסר. במקום זאת, נביל סולים מזהה את נבקא עם שם ההורוס ח'בה (Khaba).עוד הוא מזהה את סנאח'ת עם המלך "מסוכריס" שהוזכר על ידי מנתון, כשהוא מתייחס לזה כצורה מתייוונת של שם כס המלכות של סאנח'ת. הוא תיארך את שלטונו של סאנח'ת בין המלך השביעי לשמיני של השושלת השלישית.
יורגן פון בקרת' (Jürgen von Beckerath), וולפגנג הלק, דיטריך וילדונג ופיטר קפלוני (Peter Kaplony) הציעו ששם ההורוס של סאנח'ת הוא הורוס סא (Horus Sa) המעורפל, בראותם את השם "סא" כצורה קצרה של "סאנח'ת". מכאן, וולפגנג הלק סבור ששם הכתר של סאנח'ת היה וונג (Weneg). עם זאת, המלך וונג נחשב כמי ששלט במהלך השושלת השנייה, והתיאוריה של הלק התקבלה בספקנות. שמו של סאנח'ת נקרא פעם "הן נח'ת" ("Hen Nekht") על ידי אגיפטולוגים כגון ארנסט ווליס באדג'. כיום, שם זה אינו בשימוש יותר; השם המעודכן הוא "סאנח'ת" או (לעיתים רחוקות) "נח'ת-סא" ("Nakht-Sa").
משך הזמן המדויק של סאנח'ת על כס המלכות אינו ידוע. שלא כמו ג'וסר, שרידים מעטים שרדו מתקופת שלטונו, מה שמטיל ספק רציני במספר המסורתי של 18 שנות מלכות עבור המלך הזה, כפי שניתנו על ידי מנתון ורשימת המלכים מטורינו. יש להדגיש שרשימת המלכים מטורינו ומנתון היו רחוקים יותר מאלפיים שנה מתקופת השושלת השלישית של מצרים, וצפויים להכיל כמה נתונים לא מדויקים או לא אמינים. רשימת המלכים מטורינו, למשל, הועתקה על פפירוס המתוארך לתקופת שלטונו של מלך הממלכה החדשה, רעמסס השני, ששלט במצרים בין השנים 1279-1213 לפנה"ס.
מעט מאוד ידוע על פעילותו של סאנח'ת בתקופת שלטונו. נוכחותם של תבליטים המתארים אותו בסיני בואדי מע'רה יחד עם אלו של ג'וסר וסקמח'ת (Sekhemkhet) מעידים על נוכחות מצרית חשובה שם בזמן השושלת השלישית. לאותו מקום נשלחו משלחות לאיסוף מינרלים, במיוחד טורקיז.
מיקומו של קבר סאנח'ת אינו ידוע בוודאות. זמן רב חשבו כי קברו של סאנח'ת הוא המסטבה הגדולה K2 בבית חלף, שכן בחפירות שם נמצאו שברי תבליט הנושאים את שמו. עם זאת, כמה אגיפטולוגים רואים כעת במסטבה זו את קברו של פקיד בכיר, נסיך או מלכה ולא של פרעה, בעוד שאחרים ממשיכים לתמוך בהשערה הראשונה.
כעת, כפי שדווח ב-The Lancet: Diabetes & Endocrinology, השרידים שנמצאו במסטבה הגדולה K2 בבית חלף, החשודים כשרידיו של סאנח'ת, היו בעבר מישהו שסבל מגיגנטיזם. צוות מאוניברסיטת ציריך ניתח מחדש את העבודה שנערכה על השרידים והגיע למסקנה שזו עשויה להיות הדוגמה העתיקה ביותר לתופעה בהיסטוריה האנושית.
גיגנטיזם נגרם על ידי הפרשת יתר של הורמוני גדילה במהלך הילדות. זה לא רק הופך מישהו לגבוה; הם גדלים הרבה מעבר לגובה הצפוי בהתחשב בהורים שלהם. בתחילה הידיים והרגליים שלהם גדלות במהירות, ולעתים קרובות המצח, הלסת והאף עוקבים אחריהן. ישנם מספר סיבוכים הקשורים לגיגנטיזם, אך לחץ דם גבוה הוא ללא ספק המסוכן ביותר, מכיוון שהוא עלול להסתיים בהתקף לב קטלני. התופעה נגרמת מגידול שפיר על או בתוך בלוטת יותרת המוח, וכיום ניתן למתן אותו על ידי הסרה כירורגית של הגידול האמור. במצרים העתיקה, לעומת זאת, זו פשוט לא הייתה אופציה.
עודף של הורמוני גדילה במהלך הבגרות, לא בילדות, ידוע מבחינה טכנית בשם אקרומגליה. באופן כללי, זה כולל חלקים מוארכים של הגוף ולא גובה מופרז והמקרה העתיק ביותר של זה מתוארך לפני 11,500 שנה, באדם שנחפר בניו מקסיקו.
בהתבסס על שרידי השלד, כמעט בטוח שלאדם שאליו הם השתייכו היה גיגנטיזם, והוא לא היה רק גבוה באופן חריג. הוא כנראה לא היה הראשון שחווה את המצב, אבל עד כה, הוא הדוגמה העתיקה ביותר שלו. הגולגולת הייתה גדולה מאוד ורחבה. למרות שהמדד הגולגולתי שלו היה רחב בצורה יוצאת דופן וכמעט ברכיצפלית (Brachycephaly), הפרופורציות של עצמותיו הארוכות התאימו לאלו של רוב המצרים הקדמונים האחרים; במיוחד אלו מהתקופה הקדם-שושלתית. עם זאת, תווי הגולגולת הכלליים שלו היו קרובים יותר לאלו של גולגולות מצריות מהתקופה השושלתית.
אם זה היה סאנח'ת, היותו גבוה כל כך כנראה לא העניק לו יתרונות חברתיים. במצרים העתיקה, נראה שלאנשים גבוהים מאד לא היו יתרונות או חסרונות חברתיים מיוחדים. גמדים, לעומת זאת, זכו להערכה רבה מאד, ולעתים שימשו כעוזרי פרעה או נחשבו לאלוהיים. בכל מקרה, הוא כנראה הופיע כדמות די מרשימה בכל מקום בו ביקר באותם ימים.
מקורות:
Comments