כשהחוואי האוסטרלי ג'וזף ברדשאו (Joseph Bradshaw) נתקל בשנת 1891, בדמויות המחוללות שצוירו על מחסה אבן בצפון מערב קימברלי (northwestern Kimberly) באוסטרליה, הוא היה מהופנט, זה לא נראה כמו שום ציור סלע שהוא ראה בעבר. מאז, הדמויות הדקות והמפורטות - הידועות כיום בשם גוויונס (Gwions) - מעסיקות את הארכיאולוגים, שלא יודעים מתי הן צוירו או על ידי מי. כעת, מדענים שהשתמשו בגרגירי פחם זעירים מתוך קני צרעות מאובנים כדי לתארך את הציורים גילו שהם בני יותר מ-12,000 שנה.
"זה פנטסטי", אומר ריצ'רד "ברט" רוברטס (Richard “Bert” Roberts) הגיאוכרונולוג מאוניברסיטת וולונגונג (University of Wollongong), שלא היה מעורב במחקר. לפני 20 שנה הוא השתמש בקני צרעות בכדי לתארך את הגוויונס בטכניקה שונה. התיארוך החדש מבוסס, הוא אומר. "עד עכשיו, נאבקנו."
התיארוך של הציורים הקדומים קשה מהרבה סיבות. אלפי הדמויות - הכוללות פרטים מפורטים להפליא של כובעים, גדילים, בומרנגים וחניתות - צוירו על הסלעים עם צבע אוֹכְרָה שפשוט אינו ניתן לתיארוך. מבחינה סגנונית, הציורים שונים מאוד מאמנות הוונדז'ינה (Wandjina art) שנמצאת בסמוך, שמאופיינת בדמויות של רוחות עם עיניים גדולות וכהות ועדיין מהווות חלק מהמיתולוגיה של האבוריג'ינים של ימינו. הפחם ששימש לעיתים קרובות לציור של עיני הוונדז'ינה מאפשר תיארוך פחמן ומעמיד את גיל הציורים עד 5000 שנה. אולם נראה כי פלטת הצבעים של הגוויונס לא כללה פחם.
כדי להתגבר על הבעיה הזו, השתמשו רוברטס ועמיתיו בעשרות קני צרעות קדומים המנקדים את פני הסלעים. בדומה לציירים, צרעות הבוץ היו חלק ממחסות האבן והן בנו כמה קנים ישירות על הציורים - כלומר הציורים קדומים יותר מהקנים. בעזרת טכניקה אופטית שמדדה כמה זמן גרגרי חול היו קבורים בתוכו, תיארכו רוברטס ועמיתיו אחד מהקנים הגדולים וקבעו כי הציור תחתיו היה בן יותר מ-17,000 שנה. הבעיה היחידה: ניתן היה להשתמש בטכניקה הזו רק בקנים גדולים שלא נחשפו לשמש. והיו כמה חוקרים שהיו סקפטיים לגבי הקשר בין הקן והציור. רוברטס מודה: "בשנות ה-90 בקושי ידענו מה אנחנו עושים."
שני עשורים לאחר מכן, דמיאן פינץ' (Damien Finch), דוקטורנט מאוניברסיטת מלבורן (Melbourne University), רצה לבדוק אם הוא יכול לתארך את הציורים באמצעות הרבה קנים קטנים יותר שנחשפו לשמש. הוא גילה כי יחד עם גרגרי חול, הצרעות החדירו בשוגג גרגירי פחם זעירים לתוך קני הבוץ שלהם - מה שאומר שאפשר לתארך את הקנים, ולכן גם את הציורים, באמצעות פחמן 14.
כדי להבין כיצד הגיע לשם הפחמן, עקב פינץ' אחר צרעות בוץ במשך חמש עונות. הוא זיהה מקורות נוספים של פחמן - כמו אפר משריפות סמוכות - וגילה כיצד להפריד אותם מהקנים הקדומים. לאחר מכן, הוא תיארך את שאר הפחמן ואימת כי השיטה שלו עובדת, במאמר שפורסם בשנת 2019.
לצורך המחקר הנוכחי, פינץ' ועמיתיו השתמשו בטכניקה הזו על קני צרעות מ-21 ציורים ב-14 מחסות אבן שונים. ב-13 מקרים, הקנים היו על הציורים, מה שהופך את הציורים לקדומים יותר מהקנים. ב-6 מקרים, הקנים היו מתחת לציורים, מה שהופך את הקנים לקדומים יותר מהציורים. בציור אחד היו שני קנים מעליו וקן אחד תחתיו, מה שאיפשר לחוקרים לקבוע לראשונה באופן מדוייק את גיל הגוויונס: 12,000 שנה, עם מרווח טעות של 500 שנה. המשמעות היא, אומר פינץ', שסגנון הגוויונס נמשך באזור לתקופה קצרה בלבד - 1000 שנה או פחות.
תקופה זו חופפת את סיומו המהיר של עידן הקרח, כאשר מפלס הים העולה הציף את צפון אוסטרליה וכיווץ את שטח מחוז קימברלי בחצי. הכאוס שנוצר העתיק אוכלוסיות, וזה עשוי לעזור להסביר מדוע ציירי הגוויונס התמקדו בדינמיקה ובטקסים השבטיים בציוריהם, אומר פינץ'. התיארוך החדש עוזר גם לפוגג רעיונות ישנים לפיהם ציירי הגוויונס היו חלק מקבוצה שאינה אבוריג'ינית.
עבור איאן וואינה (Ian Waina), מדריך אבוריג'יני וממונה מסורתי של אזור בלנגגרה (Balanggarra land) בו נמצאים ציורי הגוויונס של מחקר זה, התיארוך התקבל בברכה. "אני מלמד בשתי דרכים, מספר את הסיפורים שלי ומספר לתיירים גם על המדע. כשהם שואלים לגבי התאריכים, אני פשוט אומר - מבוגר ממני ומכם. עכשיו, יש לי תאריך."
Comments