אנשים מכירים את קרל סייגן כאסטרונום ומגיש המדע המפורסם שהפך לשם דבר לאחר שכיכב בתוכנית הטלוויזיה שלו "קוסמוס: מסע אישי". סייגן נודע גם במחקר שלו למציאת האפשרויות של חיים חוצניים מחוץ למערכת השמש המוכרת שלנו. עם זאת, רק מעטים יודעים על הקשר שלו לאייקון הרוקנ'רול המפורסם צ'אק ברי. ברי נפטר ב-2017, אבל המוזיקה שלו תתעלה מעל הזמן והמרחב לחיות לנצח, הכל הודות למעורבות של סייגן.
עוד בשנת 1977, ארה"ב שיגרה שתי חלליות וויאג'ר בלתי מאוישות כדי לחקור את החלל העמוק שאליו צורת החיים האנושית עדיין לא יכולה להגיע. האנשים שמאחורי התוכנית קיוו שלשני הכלים הללו יש סיכויים טובים יותר לפגוש צורה כלשהי של חיים חוצניים אם הם קיימים שם בחוץ. בפרויקט זה, סייגן וצוות של מדענים אחרים ארזו תמונות וקולות שונים בגשושיות ושלחו אותם לחלל בתקווה לעזור ליצורים חוצניים להבין את קיומה של האנושות.
הצוות כלל תמונות של בני אדם אוכלים, שותים ועסוקים בפעילויות יומיומיות, עם נופים שונים, דנ"א ואפילו עמוד עם כתבים של סר אייזק ניוטון. הם גם שלחו דגימות קול של צלילי לוויתן, הקלטה בת שעה של גלי המוח של מפיקת "קוסמוס" של PBS אן דרויאן (Ann Druyan), דגימות מוזיקה של באך, בטהובן, מוצרט ועוד כמה מלחינים וז'אנרים שונים של מוזיקה. גם שירים כמו "Dark Was the Night, Cold Was the Ground" של וילי ג'ונסון העיוור ו"Johnny B. Goode" של צ'אק ברי נחתמו בגשושית.
עם זאת, הייתה מחלוקת על הכללת השיר של ברי כאשר הוא נבחר להישלח לחלל העמוק. תשע שנים לאחר מכן, סייגן ודרויאן כתבו מכתב לברי ביום הולדתו ה-60:
"צ'אק ברי היקר", כשהם אומרים לך שהמוזיקה שלך תחיה לנצח, אתה בדרך כלל יכול להיות בטוח שהם מגזימים. אבל 'Johnny B. Goode' נמצא ברשומות הבין-כוכביות של וויאג'ר המחוברות לחללית וויאג'ר של נאס"א וכעת שני מיליארד מייל מכדור הארץ וכרוכות בכוכבים. הרשומות הללו יחזיקו מעמד מיליארד שנים או יותר. יום הולדת 60 שמח עם ההערצה שלנו מהמוזיקה שהענקת לעולם הזה. Go, Johnny, go".
לפי נאס"א, כל תקליט בגשושית ארוז בשרוול אלומיניום מגן יחד עם קרטרידג' ומחט. הוראות, בשפת סימנים, מסבירות את מקור החללית ומציינות כיצד יש לנגן את התקליט. 115 הקטעים מקודדים בצורה אנלוגית. יעברו 40,000 שנה עד שהגשושיות יתקרבו לכל מערכת פלנטרית אחרת. "יתקלו בחללית והתקליט יתנגן רק אם יש ציוויליזציות חלל מתקדמות בחלל הבין-כוכבי. אבל שיגור הבקבוק הזה לאוקיינוס הקוסמי אומר משהו מעורר תקווה על החיים על הפלנטה הזו", ציין סייגן.
המכתב בן כמעט 50 וכעת הוא חלק מאוסף סת' מקפרלן (The Seth MacFarlane Collection) של ארכיון קרל סייגן ואן דרויאן. ברי, שהיה מבוגר מסייגן, האריך אחריו ימים ב-20 שנה כשסייגן נפטר ב-1996. קולו של ברי ויצירתם של אמנים אחרים נישאים על גבי תקליטים עשויים מנחושת מצופה זהב, שעמידה לאורך זמן ויכולה לעזור לצורות חיים חוצניות לגשת אליהם מחללית וויאג'ר. וויאג'ר 1 עזבה את מערכת השמש ונכנסה לחלל הבין-כוכבי בשנת 2012 וכעת נמצאת יותר מ-24 מיליארד ק"מ מכדור הארץ ווויאג'ר 2 נמצאת במרחק של יותר מ-20 מיליארד ק"מ והן רחוקות יותר מכל אובייקט אחר מעשה ידי אדם.
ואם כבר עסקנו בוויאג'ר אז הנה חדשות עדכניות...
לאחר כמה שנים עגומות, יש חדשות טובות לגבי משימת וויאג'ר 1 של נאס"א. לפני שבועיים נאס"א החליפה בהצלחה בין מנועי הדחף בחללית המזדקנת ממרחק מרשים של 24,630,000,000 קילומטרים.
וויאג'ר 1 עברה רחוק יותר מכל אובייקט מעשה ידי אדם, חצתה את ההליוספירה ונעה אל עבר החלל הבין-כוכבי. תוך כדי כך, היא המשיכה לשלוח נתונים שימושיים לכדור הארץ, והיא עוזרת לנו ללמוד על החלל בין הכוכבים מחוץ למערכת השמש שלנו. כל זאת תוך כדי עבודה עם זיכרון של 69.63 קילובייט בלבד, ומערכת שרצה בחלקה על קוד שנכתב בשפת המחשב הארכאית Fortran 5.
"הכפתור שאתם לוחצים עליו כדי לפתוח את דלת המכונית שלכם, בעל כוח מחשוב רב יותר ממה שיש לחלליות וויאג'ר", הסבירה מנהלת פרויקט וויאג'ר, סוזן דוד (Suzanne Dodd). "זה מדהים שהן ממשיכות לטוס, ושהן טסות כבר יותר מ-46 שנים".
בשנים האחרונות החלה החללית להראות את סימני גילה. במשך זמן מה, היא החלה לשלוח בחזרה דפוסים חוזרים של 1 ו-0, במקום נתונים מדעיים שימושיים. בעיה זו - שהתבררה כתוצאה של זיכרון פגום - תוקנה למרבה המזל עם פקודות שנשלחו לחללית. עם זאת, הבעיות של וויאג'ר לא הסתיימו.
בעיה עם מנועי הדחף של הגשושית, ששומרים על הגשושית מכוונת לכדור הארץ כדי לקבל פקודות כאלה ולשלוח בחזרה נתונים שימושיים, התגלתה על ידי נאס"א. "לאחר 47 שנה, צינור דלק בתוך מנועי הדחף נסתם בסיליקון דו חמצני, תוצר לוואי המופיע עם הגיל מדיאפרגמת גומי במיכל הדלק של החללית", הסבירה נאס"א בהצהרה. "הסתימה מפחיתה את מידת היעילות בה מנועי הדחף יכולים לייצר כוח".
כאשר הוא פועל, מדחף ההידרזין הנוזלי אמור לשחרר פליטות גז זעירות וקצרות במיוחד כדי לכוונן את החללית ולכוון אותה לכיוון כדור הארץ, וצריך לעשות זאת כ-40 פעמים ביום.
החללית למעשה מצוידת בשלושה סטים של מנועי דחף, שניים להנעה ואחד לתיקון מסלול. בשנת 2002, מנוע הדחף הראשון החל להראות סימני סתימה ונאס"א עברה להשתמש בשני, אך גם זה החל להראות סימני סתימה בשנת 2018. מחוץ לשולי מערכת השמש וללא ביצוע של עוד תמרונים, נאס"א החליפה למנוע הדחף של תיקון המסלול. עם זאת, מנוע הדחף הזה סתום כעת אפילו יותר מהשניים הקודמים, ונאס"א בילתה חודשים בתכנון מעבר חזרה לאחד ממנועי הדחף הפחות סתומים.
זה הרבה יותר מסובך ממה שאתם חושבים, ואתם בטח כבר מבינים שהחלפה בין מנועי הדחף בחללית שנסעה רחוק יותר מכל אובייקט מעשה ידי אדם היא די מסובכת מלכתחילה.
על מנת לחסוך בחשמל תוך כדי שמירה על מכשירים מדעיים פועלים, נאס"א כבתה כמה מכשירים וגם כמה תנורי חימום. הפעלת מנוע דחף כשהוא קר כל כך הרבה זמן עלולה לגרום לשבר, ולכן נאס"א נאלצה לחמם אותם מראש. עם מחסור בכוח (המערכת שמניעה את כלי הטיס המונעת על ידי פלוטוניום אוזלת), הצוות נאלץ לכבות את אחד המחממים הראשיים של החללית כדי להפעיל את מחמם מנוע הדחף.
ב-27 באוגוסט הם עשו זאת למשך שעה, לפני שהפעילו את מנוע הדחף פעם נוספת. למרות שהצליחו, ווויאג'ר ממשיכה להיות מסוגלת להצביע לעבר כדור הארץ, המשימה תגיע לסיומה בשנים הקרובות כאשר אספקת הכוח תתדלדל עוד יותר, ותותיר את וויאג'ר 1 מרחפת ללא מטרה בחלל הבין-כוכבי.
מקור:
Comments