מאמר זה מתומצת מתוך ספרו החדש של ריי קורצווייל The Singularity is Nearer: When We Merge With AI. ריי קורצווייל הוא ממציא, עתידן וסופר אמריקאי יהודי, חלוץ בתחומי זיהוי תווים אופטי (OCR), זיהוי קול ונושאים אחרים הקשורים לבינה מלאכותית (AI). כתב לפחות שבעה ספרים, מהם חמישה רבי מכר. הוא המציא הסינתסייזר הראשון שחיקה באופן מושלם צלילים של כלי נגינה אקוסטיים. קורצווייל ניבא מראש את השנה המדויקת בה יפותח "הטלפון החכם" ואת יכולותיו ותיאר את האינטרנט לפני שבכלל המציאו אותו. בשנת 2005 אמר ביל גייטס על קורצווייל: "הוא העתידן הטוב ביותר בנושא הבינה המלאכותית".
רוב ההתקדמות שלנו בטיפול ומניעת מחלות עד כה הייתה תוצר של התהליך הליניארי של מאמצי ניסוי וטעייה למציאת התערבויות שימושיות. מכיוון שחסרו לנו כלים לחקור באופן שיטתי את כל הטיפולים האפשריים, גילויים תחת פרדיגמה זו היו חייבים הרבה למקריות. ככל הנראה פריצת הדרך המקרית הבולטת ביותר ברפואה הייתה הגילוי המקרי של פניצילין - שפתח את מהפכת האנטיביוטיקה ומאז הציל עד 200 מיליון חיים. אבל גם כאשר התגליות אינן מקריות, פשוטו כמשמעו, עדיין נדרש מזל לחוקרים כדי להשיג פריצות דרך בשיטות מסורתיות. ללא היכולת לדמות באופן ממצה מולקולות של תרופות אפשריות, החוקרים נאלצים להסתמך על סינון בתפוקה גבוהה (High-throughput screening) ושיטות מעבדה קפדניות אחרות, שהן הרבה יותר איטיות ולא יעילות.
למען ההגינות, גישה זו הביאה יתרונות גדולים. לפני אלף שנים, תוחלת החיים בלידה באירופה הייתה רק בשנות העשרים, מכיוון שכל כך הרבה אנשים מתו בינקות או בהתבגרות ממחלות כמו כולרה ודיזנטריה, שכיום ניתן למנוע אותן בקלות. עד אמצע המאה ה-19, תוחלת החיים בבריטניה ובארה"ב עלתה עד שנות הארבעים. נכון לשנת 2023, היא עלתה ליותר משמונים ברוב העולם המפותח. אז, כמעט שילשנו את תוחלת החיים באלף השנים האחרונות והכפלנו אותה במאתיים השנים האחרונות. זה הושג בעיקר על ידי פיתוח דרכים להימנע או להרוג פתוגנים חיצוניים - חיידקים ווירוסים שמביאים מחלות מחוץ לגופנו.
אבל היום, רוב הפירות האלה כבר נקטפו. שאר המקורות למחלות ולמוגבלויות נובעים בעיקר מעומק גופנו. כאשר תאים לא מתפקדים ורקמות מתפרקות, אנו מקבלים מצבים כמו סרטן, טרשת עורקים, סוכרת ואלצהיימר. במידה מסוימת נוכל להפחית את הסיכונים הללו באמצעות אורח חיים, תזונה ותוספי מזון - מה שריי קורצווייל מכנה הגשר הראשון להארכת חיים רדיקלית. אבל אלה יכולים רק לעכב את הבלתי נמנע. זו הסיבה שהעלייה בתוחלת החיים במדינות מפותחות הואטה מסביבות אמצע המאה ה-20. לדוגמה, משנת 1880 עד 1900, תוחלת החיים בלידה בארה"ב עלתה מכשלושים ותשע לארבעים ותשע, אך משנת 1980 עד 2000 - לאחר שהתמקדות הרפואה עברה ממחלות זיהומיות למחלות כרוניות וניווניות - היא גדלה רק משבעים וארבע לשבעים ושש.
למרבה המזל, במהלך שנות ה-20 של המאה ה-21 אנו נכנסים לגשר השני: שילוב של בינה מלאכותית וביוטכנולוגיה כדי להביס את המחלות הניווניות הללו. כבר התקדמנו מעבר לשימוש במחשבים רק כדי לארגן מידע על התערבויות וניסויים קליניים. כעת אנו משתמשים בבינה מלאכותית כדי למצוא תרופות חדשות, ועד סוף העשור הזה, נוכל להתחיל בתהליך של הרחבת ובסופו של דבר החלפת ניסויים אנושיים איטיים וחלשים בסימולציות דיגיטליות. למעשה, אנו נמצאים בתהליך של הפיכת הרפואה לטכנולוגיית מידע, תוך רתימת ההתקדמות האקספוננציאלית המאפיינת את הטכנולוגיות הללו כדי לשלוט בתוכנת הביולוגיה.
אחת הדוגמאות המוקדמות והחשובות לכך נמצאת בתחום הגנטיקה. מאז השלמת פרויקט הגנום האנושי ב-2003, עלות ריצוף הגנום עקבה אחר מגמה אקספוננציאלית מתמשכת, וירדה בממוצע בכמחצית בכל שנה. למרות מישור קצר ברצף העלויות מ-2016 עד 2018 והאטה בהתקדמות על רקע השיבושים של מגיפת קוביד-19, העלויות ממשיכות לרדת - וסביר להניח שזה יואץ שוב כאשר בינה מלאכותית מתוחכמת משחקת תפקיד משמעותי יותר בריצוף. העלויות צנחו מ-50 מיליון דולר לגנום ב-2003 ל-399 דולר בתחילת 2023, כאשר חברה אחת הבטיחה שיהיו להם בדיקות זמינות ב-100 דולר עד שתקראו את זה.
ככל שהבינה המלאכותית משנה יותר ויותר תחומי רפואה, היא תוליד מגמות דומות רבות. היא כבר מתחילה להיות בעלת השפעה קלינית, אבל אנחנו עדיין בחלק המוקדם של העקומה האקספוננציאלית הספציפית הזו. הטפטוף הנוכחי של יישומים יהפוך למבול עד סוף שנות ה-2020. לאחר מכן נוכל להתחיל להתייחס ישירות לגורמים הביולוגיים המגבילים כעת את תוחלת החיים המקסימלית לכ-120 שנה, כולל מוטציות גנטיות במיטוכונדריה, אורך טלומרים מופחת וחלוקת תאים בלתי מבוקרת הגורמת לסרטן.
בשנות ה-30 של המאה ה-21 נגיע לגשר השלישי של הארכת חיים רדיקלית: ננו-רובוטים רפואיים בעלי יכולת לבצע תחזוקה ותיקון אינטיליגנטים ברמה התאית בכל גופנו. לפי הגדרות מסוימות, ביומולקולות מסוימות כבר נחשבות לננו-בוטים. אבל מה שמייחד את הננו-בוטים של הגשר השלישי הוא היכולת שלהם להיות בשליטה אקטיבית של בינה מלאכותית לביצוע משימות שונות. בשלב זה, נשיג רמה דומה של שליטה על הביולוגיה שלנו כמו שיש לנו כיום על תחזוקת רכב. כלומר, אלא אם המכונית שלכם תהרס טוטאל לוס באירוע רציני, תוכלו להמשיך לתקן או להחליף את חלקיה ללא הגבלת זמן. כמו כן, ננו-בוטים חכמים יאפשרו תיקון או שדרוג ממוקדים של תאים בודדים - מה שמביס באופן סופי את ההזדקנות.
הגשר הרביעי - היכולת לגבות קבצי מחשבה דיגיטליים - תהיה טכנולוגיה של שנות ה-40 של המאה 21. הליבה של זהותו של אדם אינה המוח שלו עצמו, אלא סידור המידע המאד מסוים שמוחו מסוגל לייצג ולתפעל. ברגע שנוכל לסרוק מידע זה בדיוק מספיק, נוכל לשכפל אותו על מצעים דיגיטליים. זה אומר שגם אם המוח הביולוגי יהרס, הוא לא יכבה את זהותו של האדם - מה שיכול להשיג תוחלת חיים ארוכה כמעט באופן שרירותי בהעתקה והעתקה מחדש לגיבויים בטוחים.
מקורות:
Comments