רק אחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק מעולם לא נמצא

בסביבות שנת 225 לפנה"ס, הפילוסוף והמהנדס היווני פילון מביזנטיון (Philo of Byzantium) ערך רשימה ייחודית של שבע "טמאטות" - "דברים שיש לראות" - המוכרים כיום כשבעת פלאי תבל של העולם העתיק. הרשימה כללה את הפירמידה הגדולה של גיזה; פסל זאוס באולימפיה; מקדש ארטמיס באפסוס; המאוזוליאום בהליקרנסוס; הקולוסוס מרודוס; המגדלור באלכסנדריה, ואת הפלא המסתורי ביותר מכולם - הגנים התלויים בבבל.

שבעת פלאי תבל של העולם העתיק (משמאל לימין): הפירמידה הגדולה של גיזה, הגנים התלויים בבבל, מקדש ארטמיס באפסוס, פסל זאוס באולימפיה, המאוזוליאום בהליקרנסוס, הקולוסוס מרודוס והמגדלור באלכסנדריה כפי שתוארו על ידי האמן ההולנדי בן המאה ה-16 מרטן ואן המסקרק.

רשימתו של פילון עברה תיקונים רבים, ואתרים נוספים נוספו או הוסרו בהתאם להעדפות התקופה. אך שבעת פלאי תבל של פילון הפכו לקאנוניים – תיעוד של מונומנטים שגודלם וההישגים ההנדסיים שלהם הרשימו את בני העת העתיקה. רק הפירמידה הגדולה של גיזה, שנבנתה באמצע האלף השלישי לפנה"ס, שרדה בשלמותה עד ימינו. ששת האחרים נהרסו במהלך ההיסטוריה - חלקם על ידי רעידות אדמה, אחרים בעקבות מלחמות, או פשוט בשל שחיקת הזמן. עם זאת, קיימים דיווחים היסטוריים ועדויות ארכיאולוגיות המאשרים את קיומם, והם אינם רק פרי דמיונם של סופרים קדומים או מיתוסים עתיקים.

עם זאת, הגנים התלויים של בבל, שלפי המסורת מיוחסים למלך העוצמתי נבוכדנצר השני (שלט בין 605 ל-561 לפנה"ס), הם התעלומה הגדולה של הרשימה. עד כה לא נמצאה כל עדות פיזית לגנים הללו בחורבות בבל. אפילו הטקסטים הבבליים שנותרו מתקופתו של נבוכדנצר אינם מזכירים אותם כלל. החיפוש אחר הגנים הללו הוא אחת החידות המסקרנות ביותר בחקר מסופוטמיה, וארכיאולוגים עדיין מנסים לפענח היכן יכלו להיות ממוקמים בבבל, ומה הפך אותם לכל כך ייחודיים. הדיון נמשך גם בנוגע למשמעות המונח "תלויים", למראה הגנים, לאופן שבו הושקו – ובקיצור, האם הם בכלל התקיימו במציאות.

מלבד בבל, כל המונומנטים ברשימתו של פילון נמצאים בתוך או בסמוך לאזור הים התיכון המזרחי, עמוק בתוך תחום ההשפעה ההלניסטי. הגנים התלויים, לעומת זאת, הם חריג מזרחי, "מסע ארוך אל ארץ הפרסים, מעברו השני של נהר הפרת". כאשר פילון כתב את המילים הללו, בבל והפרסים כבר נכבשו כמאה שנה קודם לכן על ידי אלכסנדר הגדול, שמת בבבל בשנת 323 לפנה"ס. למרות התפשטות התרבות היוונית מזרחה לתוך מרכז אסיה עם צבאותיו של אלכסנדר, בבל והמונומנטים המפורסמים שלה עדיין נראו לקוראיו של פילון כאקזוטיים ומרוחקים מאד.

פילון עצמו תיאר את הגנים כ"עבודת טיפוח התלויה מעל ראשי הצופים". לדבריו, הם נבנו על פלטפורמה גדולה של קורות דקל שהונחו על עמודי אבן, אשר כוסו בשכבה עבה של אדמה כדי לאפשר גידול של כל סוגי הצמחים, הפרחים והעצים - "כל מה שמענג, נעים ומשמח את העין – נמצא שם". אך הפלא האמיתי, לפי תיאורו, היה מערכת ההשקיה: "מים, שנאספו בגובה בתוך מיכלים גדולים ורבים, מגיעים אל כל חלקי הגן".

Hanging Gardens of Babylon by Ferdinand Knab (1886)

היסטוריונים יכולים להסתמך על שפע של כותבים קלאסיים מאוחרים יותר שהזכירו את הגנים. הגיאוגרף סטראבון וההיסטוריון דיודורוס סיקולוס מהמאה הראשונה לפנה"ס תיארו שניהם את הגנים כ"פלא". דיודורוס, מחבר יווני מסיציליה, השאיר אחריו את אחד התיאורים המפורטים ביותר של הגנים כחלק מיצירתו ההיסטורית המונומנטלית בת 40 הכרכים, ביבליותקה היסטוריקה. כמו פילון, הוא פירט מערכת מורכבת של קורות תומכות.

"הן כללו שכבה של קני סוף שהונחה בכמויות גדולות של ביטומן. מעליה הונחו שתי שכבות של לבנים אפויות, המחוברות באמצעות מלט, ושכבה שלישית של עופרת, שמטרתה הייתה למנוע חדירת לחות מהקרקע אל השכבות התחתונות". על פי דיודורוס, שכבות אלו התרוממו בטרסות מדורגות ונשתלו בהן עצים מכל הסוגים, אשר "בזכות גודלם המרשים או קסמם הייחודי העניקו הנאה לצופה". ההשקיה, לדבריו, התבצעה באמצעות "מכונות שהעלו מים בשפע רב מן הנהר".

לאחר מחקר מעמיק של תיאורי בבל והמונומנטים שלה בכתבי פילון, דיודורוס ואחרים מהמאה הראשונה לפנה"ס, הצליחו היסטוריונים לאתר את המקורות הכתובים הקדומים ביותר – אשר נכתבו על ידי מלומדים יוונים שפעלו במהלך שלטונו של אלכסנדר הגדול או זמן קצר לאחריו. דיודורוס וסטראבון, למשל, הסתמכו על דיווחים מהמאה ה-4 לפנה"ס, כמו אלה של קליסתנס, ההיסטוריון הרשמי של חצרו של אלכסנדר ואחיינו של הפילוסוף אריסטו.

חוקרים סבורים כי התיאור של הגנים התלויים בספרו של דיודורוס, ביבליותקה היסטוריקה, מבוסס על חיבורו של הביוגרף קלייטרכוס, שכתב על חייו של אלכסנדר הגדול בסוף המאה ה-4 לפנה"ס. עבודתו של קלייטרכוס עצמה לא שרדה, אך היא מוכרת דרך אזכורים אצל כותבים אחרים. הביוגרפיה של קלייטרכוס נחשבה ליצירה צבעונית ורוויה בפרטים רכילותיים על תקופתו של אלכסנדר.

מקור חשוב נוסף למידע על הגנים נכתב על ידי כהן בבלי בשם ברוסוס, שחי בתחילת המאה ה-3 לפנה"ס (זמן קצר לאחר תקופתו של קלייטרכוס וכמה עשרות שנים לפני פילון). על פי אזכורים בכתבים מאוחרים יותר של חיבוריו האבודים, נראה כי ברוסוס היה הראשון שהכניס פרטים על הגנים שעוררו השראה בקרב אמנים במשך דורות. הוא תיאר טרסות אבן גבוהות שהיו מעוטרות בעצים ופרחים. ברוסוס כתב גם כי המלך נבוכדנצר השני בנה את הגנים בבבל לכבוד אשתו, אמיטיס ממדי (Amytis of Media), שהתגעגעה לנופי ההרים הירוקים של מולדתה בפרס.

הסיפור הרומנטי הזה סייע לעגן את רוחם של הגנים בדמיון הציבורי. אך היסטוריונים ניצבים בפני בעיה: כל המקורות המתייחסים לגן בבלי יוצא דופן בשל היותו תלוי או בנוי בטרסות מתוארכים לכל המוקדם למאה ה-4 לפנה"ס. ההיסטוריון היווני הרודוטוס, שכתב במאה ה-5 לפנה"ס – רק כמאה שנה לאחר תקופתו של נבוכדנצר - אינו מזכיר כלל את הגנים יוצאי הדופן הללו בתיאוריו על בבל בספרו היסטוריות. לתסכולם של החוקרים, גם הכתבים שנחשפו מתקופת שלטונו של נבוכדנצר אינם כוללים כל אזכור לגנים מוגבהים בעיר, מה שמקשה עוד יותר על מציאת עדות חותכת לקיומם.

ההיסטוריון היהודי-רומי יוספוס פלביוס, שפעל במאה הראשונה לספירה, כתב כי הגנים שכנו בתוך הארמון הראשי של בבל. במהלך החפירות הראשונות בשרידי בבל, שנוהלו על ידי הארכאולוג הגרמני רוברט קולדוויי (Robert Koldewey) בין השנים 1899 ל-1917, נחשף מבנה מקומר מסיבי בפינה הצפון-מזרחית של הארמון הדרומי. קולדוויי האמין כי זהו המבנה שתמך בגנים המפורסמים. הוא היה עשוי אבן חצובה, מה שהפך אותו לעמיד יותר בפני לחות בהשוואה ללבני בוץ. קירותיו העבים במיוחד היו מתאימים באופן מושלם לתמיכה במבנה כבד מעליהם. בנוסף, נמצאו עדויות לבארות, שקולדוויי הניח כי היו חלק ממערכת ההשקיה של הגנים.

עם זאת, כיום מרבית החוקרים מסכימים כי המבנה היה ככל הנראה מחסן. במהלך החפירות באתר נמצאו כדי אחסון רבים, אך הראיה החזקה ביותר היא לוח חרס בכתב יתדות שנחשף במקום ומתוארך לתקופתו של נבוכדנצר השני. הרישום על הלוח כולל פרטים על חלוקת שמן שומשום, תבואה, תמרים, תבלינים ושבויים רמי דרג. החפירות של קולדוויי ידועות בעיקר בזכות חשיפת יסודותיו של מבנה מופלא שבאמת התקיים: הזיקורת של בבל (Babylon’s ziggurat), או המגדל המדורג. ואולי הגנים התלויים לא היו בבבל כלל.

כעשור לאחר מכן, בזמן שהארכאולוג הבריטי לנרד וולי חפר בעיר השומרית העתיקה אור, מדרום-מזרח לבבל, הוא הבחין בפתחים מרווחים באופן מסודר בלבני הזיקורת במקום. האם אלו עדויות למערכת ניקוז או השקיה, שסיפקה מים לגנים שצמחו לאורך דפנות הזיקורת של אור? וולי שיער כי ייתכן שמערכת כזו שימשה מאוחר יותר כבסיס לתכנון הגנים התלויים של בבל.

החוקרת סטפני דאלי (Stephanie Dalley), אשורולוגית ומרצה לשעבר באוניברסיטת אוקספורד, הציגה ראיות משכנעות לכך שהם נבנו דווקא בנינוה, בצפון מסופוטמיה, על ידי האימפריה האשורית – ולא על ידי יריביהם הדרומיים, הבבלים. אם השערתה נכונה, מיקומם האמיתי של הגנים היה בצפון עיראק, קרוב לעיר מוסול של ימינו. באמצעות ניתוח כתבי יתדות בבליים ואשוריים, טוענת דאלי כי המלך האשורי סנחריב בנה גנים מפוארים, שלוו במערכת השקיה מורכבת, אמות מים, ומנגנון להעלאת מים. לדבריה, הבלבול נבע מכך שאשור כבשה את בבל בשנת 689 לפנה"ס, ולאחר מכן נינוה כונתה "בבל החדשה", מה שהוביל לשיוך השגוי של הגנים לעיר בבל.

Credit: fantasy-art.tel

לורי פירס (Laurie Pearce), אשורולוגית מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, אינה משוכנעת לחלוטין שהגנים היו בנינוה. היא מציינת כי נינוה נהרסה על ידי קואליציה של הבבלים והמדים בשנת 612 לפנה"ס. אם התאוריה על נינוה נכונה, ייתכן שהגנים עדיין התקיימו בצורה כלשהי, אך לא היו מתוחזקים מעבר לנקודה זו. פירס מדגישה כי סביב העיר בבל נבנו חומות עצומות, שאולי לא הקיפו את הארמון עצמו, אך היו גדולות מספיק כדי לתמוך במערכת טרסות כפי שתיארו היסטוריונים קדומים. "לא בלתי סביר שהם היו שם", אומרת פירס. מכיוון שמיקומם המדויק של הגנים אינו ודאי, לא ברור גם מתי בדיוק הם נהרסו ומי היה אחראי לכך. אך בתיאורו של סטראבון, הגנים כבר היו בחורבות עד סוף המאה הראשונה לפנה"ס.

על פי כתביו של סטראבון, אלכסנדר הגדול תכנן לשקם את הגנים התלויים, אך מת לפני שהצליח לממש זאת: "אף אחד מיורשיו [של אלכסנדר] לא טיפל במשימה זו", כתב סטראבון. מאז, חלון ההזדמנויות לחשיפת הגנים התלויים אולי נסגר. פירס מציינת כי במהלך אלפי השנים מאז תקופתו של אלכסנדר, נהר הפרת שינה את מסלולו, ולכן ייתכן כי כל שרידיהם של הגנים שקועים כיום מתחת למים.

שרידיהם הפיזיים של הגנים טרם נמצאו ויתכן שלעולם לא ימצאו, ומשום כך גורלו של אחד הפלאים האבודים והמסתוריים ביותר בעולם נותר בלתי פתור.

מקורות:

• קטעים מ- We know where the 7 wonders of the ancient world are—except for one מאת National Geographic שנכתב ע"י:J. L. Montero Fenollós.

• קטעים מ- Only One Of The Seven Wonders Of The Ancient World Has Never Been Found מאת IFLScience שנכתב ע"י: Tom Hale.

• קטעים מ- A 2,500-Year-Old Mystery: The Hanging Gardens World Wonder מאת DiscoverMagazine שנכתב ע"י: Joshua Rapp Learn.