עיטורים מסתוריים ועדויות לקורבנות אדם נחשפו בעיר אבודה בסין

האבנים לא מסרו בקלות את סודותיהן. במשך מאות שנים האמינו הכפריים, בגבעות המאובקות במישור לואס (Loess Plateau) בסין, שקירות האבן המתפוררים ליד בתיהם הם חלק מהחומה הגדולה. היה בזה היגיון, שרידי החומה העתיקה עוברים דרך אזור צחיח זה שבלולאה הצפונית של הנהר הצהוב, שסימנה את גבול השלטון הסיני שנמשך יותר מ-2,000 שנה.

אך באופן מוזר, פרט אחד לא היה שייך למקום: המקומיים, ובהמשך הבוזזים, החלו למצוא בין איי החורבות אבני ירקן (Jade), חלקן עוצבו לדיסקים, להבים ושרביטים. אבן הירקן אינה מקומית בחלק הצפוני של מחוז שאאנשי (Shaanxi) - המקור הקרוב ביותר שלה הוא כמעט 1600 ק"מ משם - והיא גם לא מאפיין ידוע של החומה הגדולה. מדוע נמצא שפע כזה של אבני ירקן באזור הצחיח הזה, קרוב למדבר אורדוס (Ordos Desert)?

כאשר צוות ארכיאולוגים סינים יצא לחקור את התעלומה לפני מספר שנים, הם גילו משהו מופלא ותמוה. האבנים לא היו חלק מהחומה הגדולה אלא חורבות עיר מבצר מפוארת. החפירה חשפה יותר מ-10 ק"מ של קירות הגנה סביב פירמידה שגובהה 70 מטר ומקדש פנימי עם ציורי קיר, אובייקטים מאבני ירקן והוכחות מחרידות להקרבת אדם.

לפני שהופסקו החפירות, מוקדם יותר השנה בשל מגיפת הקורונה, חשפו ארכיאולוגים 70 פסלי אבן מדהימים - נחשים, מפלצות וחיות אנושיות למחצה שמזכירות את האיקונוגרפיה של תקופת הברונזה בסין.

ומה שעוד יותר מדהים: תיארוך פחמן קבע שחלקים משימאו (Shimao), כפי שמכונה האתר (שמו המקורי אינו ידוע), מתוארכים 4,300 שנה לאחור, כמעט 2,000 שנה לפני התארוך של החלק העתיק ביותר של החומה הגדולה ו-500 שנים לפני שהציוויליזציה הסינית היכתה שורש במישורים המרכזיים, כמה מאות קילומטרים דרומה.

שימאו במבט על

שימאו פרחה, באזור הלכאורה מרוחק הזה, במשך כמעט חצי אלף, מסביבות 2300 לפנה"ס עד 1800 לפנה"ס. ואז, באופן פתאומי ומסתורי, היא ננטשה.

אף אחד מהטקסטים העתיקים שעזרו בהבנת הארכיאולוגיה הסינית לא מזכיר עיר קדומה באזור כה צפוני ממה שקרוי "ערש התרבות הסינית". לא בסדר גודל כזה, מורכבות כזו ועם אינטראקציה אינטנסיבית עם תרבויות זרות. כיום, שימאו הוא הישוב הניאוליטי הגדול ביותר הידוע בסין - שטחו 4,000 דונם, גדול בכ-25% מהסנטרל פארק בניו יורק - והוא כולל אמנות וטכנולוגיה שהגיעו מהערבות הצפוניות והשפיעו על השושלות הסיניות העתידיות.

יחד עם התגליות האחרונות באתרים פרה-היסטוריים אחרים בסמוך ולאורך החוף, מאלצת שימאו את ההיסטוריונים לחשוב מחדש על ראשיתה של התרבות הסינית ולהרחיב את הבנתם של מיקומים גאוגרפיים והשפעות חיצוניות על התרבויות הקדומות ביותר בסין.

"שימאו היא אחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות ביותר של המאה הנוכחית", אומר סאן ז'ויונג (Sun Zhouyong), מנהל המכון הארכיאולוגי של שאאנשי (Shaanxi Provincial Institute of Archaeology) ומוביל החפירות בשימאו. "זוהי דרך חדשה להסתכל על התפתחות התרבות המוקדמת של סין."

מתוכננת לעמוד מול סכנה תמידית

הרושם הראשוני משימאו, אפילו כאתר שנחפר רק בחלקו בגבעות העקרות מעל נהר טוביי (Tuwei River), הוא של עיר שתוכננה לעמוד בסכנה תמידית. העיר נבנתה באזור סכסוך, שטח גבול שבמשך אלפי שנים השליטה בו נקבעה באמצעות מלחמות בין רועי הערבה הצפונית לחקלאים מהמישורים המרכזיים.

כדי להגן על עצמם מפני יריבים אלימים, האליטות של שימאו בנו את הפירמידה המוארכת, בעלת 20 השכבות, על הגבעה הגבוהה ביותר. גובה המבנה, הנראה מכל נקודה בעיר, הוא כמחצית מגובה הפירמידה הגדולה של גיזה שנבנתה באותה תקופה (2250 לפנה"ס). אך בסיסה גדול פי ארבעה, והאליטות של שימאו הגנו על עצמן על ידי איכלוסו של החלק העליון של המתחם, שכלל קומפלקס מפואר בן 80 דונם עם מאגר מים משלו, בתי מלאכה וכנראה גם מקדשים פולחניים.

מסביב לפירמידה המרכזית של שימאו היו קילומטרים של קירות היקפיים פנימיים וחיצוניים, עיצוב עירוני בצורת עובר (embryonic urban design) שהודהד לערי סין במהלך הדורות. רק הקירות דרשו 125,000 מ"ק אבן, השווים בנפחם ל-50 בריכות שחייה אולימפיות - מיזם ענק לחברה ניאוליתית שאוכלוסייתה נעה ככל הנראה בין 10,000 ל-20,000 איש. סדר גודל הפרויקט גורם לארכיאולוגים להאמין כי שימאו שלטה בנאמנות ובעבודה של עיירות לוויין קטנות יותר שהתגלו מסביב לאחרונה.

יותר מ-70 עיירות אבן מאותה תקופה ניאוליתית, המכונות תקופת לונגשאן (Longshan), נחשפו לאחרונה בצפון מחוז שאאנשי. עשרה מהן נמצאו באגן נהר הטוביי, שם נמצאת שימאו. "כפרי לוויין או עיירות אלה הם כמו ירחים המקיפים את אתר שימאו", אומר סאן. "יחד הם היוו בסיס חברתי איתן להקמת המדינה הקדומה בשימאו."

הביצורים של שימאו מדהימים לא רק בגלל גודלם אלא גם בגלל התבונה שבהם. מערכת ההגנה כללה מגדלים מבוצרים (barbicans) - שערים מוגנים על ידי מגדלים, שערי ויסות (המאפשרים כניסה חד כיוונית בלבד), ומעוזים (חלק בחומה המאפשר ירי הגנתי לכיוונים שונים). היא גם השתמשה במבנה "מאמיאן" (mamian) - "פני סוס" שזוויותיו משכו את התוקפים לאזור שבו המגנים יוכלו לתקוף אותם משלושה כיוונים - עיצוב שיהפוך לבסיסה של אדריכלות ההגנה הסינית.

בתוך חומות האבן, הצוות של סאן מצא חידוש בלתי צפוי נוסף: קורות עץ ששימשו כחיזוק. קורות הברוש, שמעולם לא ניזוקו, ותוארכו לשנת 2300 לפנה"ס, מייצגות שיטת בנייה שעד היום החוקרים חשבו שהחלה רק בתקופת שושלת האן (Han Dynasty) - יותר מ-2,000 שנה מאוחר יותר.

תגלית מדהימה

התגלית המדהימה ביותר נמצאה מתחת לחומה המזרחית של העיר: 80 גולגולות אנושיות מחולקות לקבוצות בשישה בורות - ללא שלדים מחוברים. (שני הבורות הקרובים לשער המזרחי, הכניסה הראשית של העיר, הכילו בדיוק 24 גולגולות כל אחד) מספר הגולגולות ומיקומם מצביעים על עריפת ראשים פולחנית במהלך הנחת יסודות החומה - הדוגמה המוקדמת ביותר בהיסטוריה הסינית לקורבנות אדם. מדענים פורנזים קבעו כי כמעט כל הקורבנות היו נערות צעירות, ככל הנראה אסירות שהשתייכו לקבוצה יריבה.

אחד מבורות הגולגלות

"היקף האלימות הפולחנית שהתגלתה בשימאו היה חסר תקדים לסין הקדומה", אומר לי מין (Li Min), ארכיאולוג מאוניברסיטת קליפורניה (University of California) בלוס אנג'לס, שביקר וכתב רבות אודות שימאו. הגולגולות בשימאו חשפו את הקרבת האדם המסיבית, שהפכה למה שלי מכנה - "המאפיין שהגדיר את תרבות שאנג", מאות שנים מאוחר יותר (מסביבות 1600 עד 1046 לפנה"ס) לפני ששושלות ההמשך הפסיקו את המנהג הזה.

הגולגלות הן רק אינדיקציה אחת לכך שהשער המזרחי סימן את הכניסה לעולם אחר. כל מי שעבר מעבר לסף - מעל בורות הקורבנות - התמלא ביראת כבוד בעזרת סימנים ויזואלים נוספים. כמה בלוקים בחומה הגבוהה גולפו בעיצובי מעויינים (lozenge designs), מה שגרם להם להיראות כמו עיניים עצומות המביטות אל השער המזרחי. אלפי אבני ירקן שחורות ומנצנצות נדחסו בחומות האבן במרווחים קבועים ושימשו הן כדי להבריח רוחות רעות והן כדי להדגים את כוחן ועושרן של האליטות של שימאו. שפע ממצאי אבן הירקן מעיד כי אל שימאו, ללא מקור מקומי לירקן, יובאו כמויות גדולות משותפי סחר רחוקים.

העיניים שהביטו אל עבר השער המזרחי

למרות הריחוק לכאורה כיום, שימאו לא היתה מבודדת מהעולם החיצון. התקיימה בה החלפת רעיונות, טכנולוגיות וסחורות עם מגוון רחב של תרבויות אחרות, החל מהערבה הצפונית ועד לאזורי החוף של הים הצהוב.

"מה שמשמעותי הוא ששימאו, יחד עם אזורים רבים אחרים, מראים כי לתרבות הסינית יש שורשים רבים והיא אינה נובעת רק מההתפתחות במישורים המרכזיים שבמרכז הנהר הצהוב", אומרת ג'סיקה רוסון (Jessica Rawson), פרופסור לאמנות סינית וארכיאולוגיה באוניברסיטת אוקספורד (University of Oxford). "כמה מאפיינים הובאו מהעולם שמעבר לצפון סין של ימינו - למשל, מבני אבן, שיש להם יותר קשר לערבה הצפונית מאשר למישור המרכזי. מאפיינים נוספים הם עדרי בעלי חיים עבור מחייה, שוורים וכבשים ומטלורגיה. אלה טכנולוגיות בעלות חשיבות רבה מאד שסין אימצה ושילבה בתרבות שלה."

ממצאים רבים שנמצאו בשימאו היו יכולים להגיע רק מארצות רחוקות. מלבד הירקן, ארכיאולוגים מצאו גם שרידי עורות תנין, שבוודאי הגיעו מאזורי ביצות הרבה יותר דרומיים. תופים מעור תנין שימשו ככל הנראה במהלך טקסים פולחניים, סימן אחד לתפקיד החיוני שמילאה המוזיקה בחיים בשימאו.

תגלית נוספת בילבלה את סאן וצוותו: 20 שברי עצמות זהים, דקים, חלקים ומעוקלים. הארכיאולוגים שיערו כי מדובר במסרקים או בסיכות שיער, עד שחוקר מוזיקה הסיק שהעצמות הן הדוגמא המוקדמת ביותר לכלי קנה פרימיטיבי הידוע בסינית כ"קנה הפה" ובשפה מדוברת יותר כ"נבל פה" (Jew's harp).

"שימאו הוא מקום הולדתו של קנה הפה", אומר סאן ומציין כי הכלי התפשט ליותר ממאה קבוצות אתניות ברחבי העולם. "זוהי תגלית חשובה המספקת רמזים חשובים לחקר הזרמים המוקדמים של אוכלוסייה ותרבות."

תעלומות ורמזים

עד כה נחפר רק חלק קטן משימאו, כך שהתגליות ממשיכות להגיע כל הזמן. לצד פיסולי האבן שנחשפו בשנה שעברה, מצאו ארכיאולוגים עדויות לפסלי דיוקן אנושי ופסלים אחרים שהיו מוצבים בעבר בתוך החומות סביב השער המזרחי. אנחנו רק מתחילים להבין מה הפסלים עשויים להעיד, אומר לי מין (Li Min) מאוניברסיטת קליפורניה, אך הייצוגים האנתרופומורפיים הם "ניסיון חדשני ומאד נדיר."

כל כך הרבה משימאו נותר עטוף במסתורין, כולל שמה. ארכיאולוגים עדיין מנסים להבין כיצד תיפקדה הכלכלה בשימאו, כיצד התנהלה האינטראקציה עם תרבויות פרהיסטוריות אחרות והאם לאליטות היתה שפה כתובה. "זה יפתור תעלומה ארוכת שנים", אומר סאן.

עם זאת, ישנם כמה רמזים לסיבה ששימאו ננטשה אחרי 500 שנה. זו לא הייתה רעידת אדמה, שיטפון או מגפה. מלחמה אולי עזרה לסלק אותם, אך מדענים מזהים הוכחות נוספות לכך ששינויי האקלים מילאו תפקיד מרכזי.

באלף השלישי לפנה"ס, עם הקמת שימאו, אקלים רטוב וחם יחסית דחף אוכלוסייה שהלכה וגדלה אל רמת הלואס (Loess Plateau). רישומים היסטוריים מצביעים על מעבר אוכלוסיה מהיר, משנת 2000 עד ל-1700 לפנה"ס, לאקלים יבש וקריר יותר. אגמים התייבשו, יערות נעלמו, מדבריות התפשטו ואנשי שימאו נדדו לאזורים לא מוכרים.

הלשון של מדבר אורדוס (Ordos Desert), שבעבר הייתה רחוקה, עוברת כעת על גדות נהר הטוביי (Tuwei River), קצת מתחת לכניסה לשימאו. האתר הקדום עטוף באבק, סלעים ושקט. עם זאת, לאחר 4,300 שנה, אחת הערים הקדומות בעולם היא כבר לא היסטוריה אבודה והיא כבר לא נטושה. האבנים שלה חשפו בפנינו סודות יקרים המאתגרים את הבנתנו של התקופה הקדומה ביותר של התרבות הסינית. תגליות רבות צפויות עוד להגיע משימאו.