תות' (תחות) הוא אדם, דמות, ישות, אל, ארכיטיפ, אנרגיה, ונושא עצום שהוא טוב, רע, חיובי, שלילי, בדיוני, מציאותי, דתי, חילוני, טהור, מסולף ומלא באינספור ניגודים נוספים. תות' הוא למעשה חוט מקשר בין תקופות ותרבויות שונות מהעת העתיקה ועד לימינו, הוא תמיד שם, נוכחותו מעולם לא נעלמה, בכל זמן ובכל מקום.
במאמר זה כמעט כל כותרת משנית יכולה להיות כותרת של מאמר מלא, ואכן כך יהיה וזהו מאמר ראשון בסדרה של מאמרים שבהמשך יסקרו את הנושאים העיקריים, כל אחד בנפרד. מאמר זה הוא מעין הקדמה דרכה נכיר את תות' ונעבור על הנושאים באופן כללי יותר על מנת לנסות ולצייר את התמונה הגדולה על ציר זמן היסטורי.
מיהו תות'?
תות' הרמס טריסמגיסטוס מתואר על ידי המצרים כאל ירח עם גוף של אדם, ראש של מגלן (איביס) וסהר ירח מעל לראשו. הסמל שלו היה מטה הנחש המכונף. הוא היה אל החוכמה, האותיות והזמן. אך הוא לא היה מוכר רק למצרים. עבור השומרים הוא היה נינגיזידה (Ningishzida), יתכן שהוא היה חנוך עבור היהודים, אודין עבור הסקנדינבים, ווטן (Wotan) לטווטונים, ויש שאפילו מציעים את בודהה.
לפני שנערץ כאל, הוא היה הפילוסוף המצרי הגדול והמייסד של בתי הספר למסתורין (Mystery Schools), שקיבל את חוכמתו במהלך טראנס מדיטטיבי, וכתב למעלה מ-40 ספרים הכוללים (לכאורה) את:
לוח הברקת (Emerald Tablet) - יצירה קטנה שטובעת את הביטוי הידוע בתורת הנסתר "כמו שלמעלה, כך למטה". הטקסט האמיתי של מימרה זו הוא: זה שהוא למטה תואם את זה שלמעלה וזה שהוא למעלה תואם לזה שלמטה כדי להשלים את נס הדבר האחד. הלוח מתייחס, גם, לשלושת החלקים של חוכמת כל היקום. תות' הרמס טוען שידיעתו את שלושת החלקים היא הסיבה לכך שקיבל את השם טריסמגיסטוס (גדול פי שלושה). על פי הסיפור הלוח הזה נמצא על ידי אלכסנדר הגדול בחברון, כנראה בקבר של הרמס.
ספר תות' (Book of Thoth) - שם שניתן לטקסטים מצריים קדומים רבים שלכאורה נכתבו על ידי תות', אל הכתיבה והידע המצרי. הם כוללים טקסטים רבים שלטענת סופרים קדומים היו קיימים, וספר כשפים המופיע ביצירת סיפורת מצרית. ספר תות' ניתן רק לחניכיו המוארים של בית הספר המסתורין.
פימנדר האלוהי (The Divine Pymander) - אחד התרגומים המוקדמים ביותר לאנגלית של קורפוס הרמטיקום מאת ג'ון אוורארד בשנת 1650.
תות' במצרים העתיקה
למרות שבסופו של דבר לבש צורות רבות, תות' (תחות) האל המצרי המקורי היה אל ירח עם שורשים עתיקים מאוד. בדרך כלל הוא תואר כבבון, איביס, או אדם עם ראש של איביס. הוא אחד האלים המצריים העתיקים ביותר, ועדויות לפולחן שלו חוזרות לפחות לתקופת הממלכה הקדומה (2686-2160 לפנה"ס), אם לא לפני כן.
על פי המסורת תות' יחד עם האל הורוס עומדים משני צידי הסירה של רע, כאשר היא עוברת בשאול במהלך הלילה. תות', כמו האלות חתחור וסח'מת, נוצר למעשה מאיבר מסוים בגופו של האל רע - אל השמש וראש פנתאון האלים המצרי. במקרה של תות', הוא נחשב לנציג ליבו ולשונו של רע, ובשל כך גם לסוג של דובר של רע.
כמו שקורה לעתים קרובות עם אלי הירח, תות' נקשר בידע נסתר. הסמכות של תות' כללה בסופו של דבר תחומי לימוד רבים כולל פילוסופיה, משפט וקסמים. הוא נתפס כדמות נבונה שעמדה בראש המתים. אחת מבנות הזוג העיקריות שלו, מאע'ת, ייצגה איזון וסדר אלוהיים. יש מסורות רבות ושונות לגביו במקורות המצריים, אך הוא מוצג בעקביות באמצעות חוכמתו כפוסק משפטי בסכסוכים בין האלים.
פולחן תות' במצרים היה מרוכז בעיר חומונו (Khumunu). כמו בערים מצריות עתיקות רבות, החיים האזרחיים סבבו סביב המקדש. לחשים וקמיעות נוצרו על שמו. האל תות' היה חשוב במיוחד לסופרים וכנראה הושיט עזרה, בצורה של בבון, במקומות רבים.
שמו של תות'
שמו של תות' נכתב בהירוגליפים המצריים כ"ג'חוטי" (ḏḥwty), שנשאב מהמילה ג'חו (ḏḥw) - הכינוי העתיק לציפור האיביס, שנכתב בדרך כלל כ-הבי (hbj). צורת הכתיבה הזו מרמזת על סוג של הוקרה לציפור האיביס, ושמו מתורגם כ"זה הדומה לאיביס" (בנפשו ובגופו).
לתות' יש שמות חלופיים וכינויים רבים בהם: ג'הוטי, תהוטי, טאהוטי, זהוטי, טצ'ו ו-טטו. השם "תות'" הוא למעשה, הגרסה היוונית לשם המצרי המקורי "ג'חוטי". כמו כן הוא מכונה גם "הנאדר שלוש פעמים", "הדומה לאיביס" ו-"האל הסנדק".
תורת תות'
הנושאים בהם עסק היו בתחומי הרפואה, כימיה, משפט, אמנות, מוזיקה, רטוריקה, קסם, פילוסופיה, גיאוגרפיה, מתמטיקה, אנטומיה ואורטוריה. בעיני המצרים, הידע שלו היה כה עצום ומקיף עד כדי כך שבתחילה הם התייחסו אליו כמתקשר עם האלים, ובסופו של דבר הכניסו אותו לפנתיאון האלים המצרי.
בין אם זו ידו שכתבה את הספרים המיוחסים לו ובין אם לאו, עיון מהיר או מחקר מעמיק מהדהד ברוב הקוראים, בגלל הדמיון לבודהיזם ולנצרות. אולי הדוגמאות המובהקות ביותר הן תורתו על גלגול נשמות ובריאת העולם.
שום דבר אינו בטוח לגבי ספר תות' מלבד העובדה שהוא נכתב בהירוגליפים מצריים. הוא נשמר בארגז זהב במחסה הפנימי של המקדש ורק לחניך הבכיר ביותר של בית הספר למסתורין ההרמטי ארקנום (Hermetic Arcanum Mystery School) היה את המפתח.
נאמר שהספר תיאר את המפתח לחיי נצח, התהליך שהושג באמצעות עוררות של אזורים מסוימים במוח, בדומה למנהגים של הנזירים הבודהיסטים. הווארד גרדנר ומחברים אחרים טענו שהתעוררות המוח הושגה באמצעות מדיטציה, שימוש באבקה לבנה ומהותה הקדושה של הכהונה.
בית הספר למסתורין של תות'
החזק ביותר מבין בתי הספר למסתורין היה ידוע כבית הספר המלכותי לרב-אומנים בכרנכ (Royal School of the Master Craftsmen at Karnak), שנוסד על ידי פרעה תחותמס השלישי, אם כי כמו בכל בתי הספר למסתורין, מקובל להאמין שהמייסדים האמיתיים התגוררו בשומר, והיגרו למצרים, מה שמתקשר עם טענותיו של זכריה סיטשין לפיהן לאֶנְכִּי ולבניו (כולל נינגיזידה) מגן (מצרים) היתה נחלתם.
בית ספר זה היה ידוע גם כ"אחווה הלבנה הגדולה" ("Great White Brotherhood") בשל בחירת הלבוש של החברים (גלימות לבנות) ומסירותם להפקת האבקה הלבנה שכונתה ע"י המסופוטמים בשם 'שם-אן-נה' (Shem-an-na), 'אבן האש הגבוהה' (High-Ward Fire Stone) או 'לחם לבן' (white bread) עבור המצרים. תמונות שלה מציגות אותה מוצעת לפרעונים בצורת חרוט.
האבקה הלבנה
במרץ 1904 גילה הארכיאולוג הבריטי הנכבד סר וויליאם מתיו פלינדרס פטרי תגלית מדהימה. הוא יצא לסקור את הר סרביט בסיני, שיש הטוענים כי זה ההר שכונה במקרא הר חורב, המקום בו קיבל משה את עשרת הדיברות מאלוהים. תחת האתר המקודש היו קבורים שרידי מקדש מצרי ענק, שבהמשך תוארך ל-2600 לפנה"ס.
בין האוצרות הקבורים היו אובליסקים, עמודים, פסלים, שולחנות, מזבח, אגרטלים, קמיעות ושרביטים. אלה הגיעו למוזיאונים שונים ברחבי העולם. אך הממצא המדהים ביותר היה כור היתוך של מטלורג וכמה טונות של אבקה לבנה טהורה שהוסתרה מתחת לאבני הריצוף. פטרי שלחה דגימה של האבקה הלבנה המסתורית למוזיאון הבריטי, אך מעולם לא פורסמו תוצאות בדיקה ולא נותר כל תיעוד שלה. לרוע המזל כשפטרי סיים לסקור את האתר, הוא השאיר את האבקה חשופה והיא פוזרה על ידי רוחות המדבר.
אולם מה שהתברר הוא כי אבקה זו נראתה זהה לכאורה לאבן האש המסופוטמית הקדומה או 'שם-אן-נה' - החומר שיוצר להיות עוגות לחם ושימש להאכלת מלכי בבל ופרעוני מצרים. זה, כמובן, מסביר את כתובות המקדש המציינות את חשיבות הלחם והאור, בעוד שהאבקה הלבנה (שם-אן-נה) זוהתה עם המן הקדוש שהניח אהרון בארון הברית.
ההירוגליפים על קירות המקדש הזכירו חומר לא ידוע שנקרא mfkzt. אותו הירוגליף נמצא באתרים אחרים במצרים, אך הוא מעולם לא פוענח. הכי קרוב שהגיע לפענוח היה 'אבן יקרה ביותר', 'מתכת' או 'מינרל', וזה היה אלמנט לא יציב. ההירוגליף של mfkzt היה כמעט זהה לזה של 'לחם' - אם כי ברור שזהו לא סוג בסיסי של לחם, האם זה יכול להיות 'לחם רוחני'?
הסצנות המתוארות על קירות המקדש היו של אלים ופרעונים להם מוצעות כיכרות 'לחם לבן' עם כיתוב לפיו מדובר במאכל קסם המעניק בריאות. בגילוף אחד נכתב: "הצגת לחם לבן שמעניק לו חיים". אחר הראה פרעה שמאכיל אל בלחם ומעל הגילוף: "הוא נתן את זהב הגמול; הפה שמח."
הטרנספורמציה של תות'
כאשר הגיעו היוונים למצרים לאחר כיבוש אלכסנדר הגדול (סוף המאה ה-4 לפנה"ס ואילך) הם קלטו אלוהויות מצריות חשובות רבות בפנתיאון שלהם. האל תות' היה אחד מהם. היוונים הניחו שתות' והאל הרמס חייבים להיות אותה ישות. כמו אצל אלים וגיבורים רבים אחרים בפנתיאון היווני, הרמס השתנה בגלל הקשר שלו עם האלוהות המצרית.
לאל הרמס היו קווי דמיון רבים עם תות', הוא היה מדריך, פטרון הסופרים ואל המילים. הרמס לקח מדי פעם תפקיד של טריקסטר במיתולוגיה היוונית, והשתמש בשכלו המהיר כדי להערים על אנשים ואלים כאחד. מפורסם בנעליו המכונפות, הוא היה ידוע בזריזותו מבחינה פיזית ומנטלית. כמו תות', האל הרמס היה לעתים קרובות מדריך, שליח וחובב שנינות ולמידה.
מיזוג הסיפורים של תות' והרמס בהתאמה הביא את היוונים ההלניים לתהות: האם האל הזה הסתובב פעם על כדור הארץ והעביר ידע לבני האדם?
מצרים היוונית-רומית פרחה כמרכז העולמי להישגים אינטלקטואליים עם הספרייה הגדולה החדשה שלה באלכסנדריה. זה אולי לא מפתיע שאל הכתיבה והלמידה הפך למושא של מסירות עזה בכור ההיתוך האלילי הזה. העיר חומונו במצרים שינתה את שמה להרמופוליס, העיר של הרמס. המוניטין של הרמס זינק, והוא נודע בשם הרמס טריסמגיסטוס, שפירושו ביוונית "הגדול ביותר שלוש פעמים".
האל הרומי הרמס
מה שקרה אחר כך הוא לא ברור. איננו יודעים כיצד הרמס השתנה תחת שלטון יווני, אך עד מהרה נפלה מצרים היוונית בידי הרומאים.
הרומאים אהבו את תות'-הרמס החדש שלהם. האל הרמס והאל מרקורי כבר היו ברי-חילוף אצל הרומאים, שדי שמחו לשלב מספר גרסאות של אותו אל במסורות הדתיות שלהם. מה שהם מצאו במצרים היה אל שזכה עד מהרה לתיאור של איש חכם נודד, שהעניק כתיבה, תיאולוגיה ודיסציפלינות מלומדות אחרות לעמי העולם.
הרומאים ידעו על מיתוסים רבים לפיהם הפילוסופים היוונים הקדומים נסעו למצרים בכדי לקבל חינוך כלשהו. כתוצאה מכך, בתקופה הרומית המאוחרת הם קיבעו לחלוטין את הרעיון שהמצרים הם המקור לאיזושהי פילוסופיה ראשונית או תיאולוגיה.
תחת האימפריה הרומית, מעטים האנשים שידעו לקרוא הירוגליפים קדומים וסופרים לטיניים הפיצו את הרעיון שהם מכילים ידע סודי או כישוף, רעיון שנמשך עד עצם היום הזה. הידע העתיק הזה, כך האמינו, הועבר דרך שורה ארוכה של פילוסופים במשך אלפי שנים, החל מהאל תות'.
תחת הרומאים, לא לקח זמן רב לפני שהופיעו טקסטים שנטען כי הם מכילים את הפילוסופיה העתיקה הזו, שנכתבה על ידי הרמס עצמו. "כתבי הרמס", הידועים בכינוי הרמטיקה, משכו חסידים רבים, והושפעו מהדת המצרית, מהרעיונות היהודיים והנוצריים המוקדמים והפילוסופיה היוונית.
הכתבים ההרמטיים
אחד האזכורים המוקדמים ביותר של האל הרמס טריסמגיסטוס כסופר מגיע מההוגה הנוצרי, קלמנס מאלכסנדריה (150-215 לספירה). הוא האמין כי הרמס כתב 42 ספרי קודש המכילים את כל הידע העולמי. הפילוסוף הנאופלאטוני יאמבליכוס (245-325 לספירה) אמר שהוא כתב 20,000 ספרים. בתקופה המאוחרת, הרמס עבר סופית מלהיות שליח אל לדמות פולחן חשובה עם מסורת דתית ופילוסופית משלה.
כתבים המיוחסים להרמס טריסמגיסטוס הפכו פופולריים מאוד, והם נדונים על ידי הוגים רומאים מאוחרים רבים, נוצרים וגם פגאנים. נראה כי הרומאים נחלקו בינהם באמונות שהרמס טריסמגיסטוס היה אל, אדם או חצי-אל. היו שטענו כי הוא היה חכם כה גדול עד כדי כך שהוא הפך לאל תות' בפנתיאון המצרי.
תיארוכי הטקסטים שיש בידנו שנויים במחלוקת, אך בדרך כלל הם מתוארכים למצרים הרומית החל מהמאה ה-1 לספירה. הם בהחלט לא היו מה שנטען שהם, שריד של חכם מתקופת הפרעונים הגדולים.
כתבים אלה נותרו שנויים במחלוקת מכיוון שהם כוללים רעיונות מיסטיים רבים שעשויים להגיע או אולי לא להגיע מפרקטיקות מצריות קדומות. יש הסבורים שהכתבים עשויים לספר לנו משהו על הפולחן המוקדם של תות'. לטקסטים עצמם יש את כל סימני ההיכר של מסורות דתיות הנשענות במידה רבה על מצבי תודעה משתנים. יש דגש על אחדות של כל הדברים ועל חוויות מיסטיות טרנסצנדנטליות.
אחרים מכחישים לחלוטין את עתיקותם; הרעיונות המובעים בקורפוס מושפעים מאוד מאפלטון. בהחלט ייתכן שחלק מהרעיונות בטקסטים מקורם במסורות הכהנים של מצרים, אך הרוב המכריע של התוכן חב ברובו לפילוסופיה היוונית.
עליית המיסטיקנים
מה היה בכתבי האל הרמס שהפכו אותם למרתקים עבור כל כך הרבה אנשים? יש הרבה מאד רעיונות בטקסטים האלה, שיש להם אורך חיים מדהים.
הקצה הנשגב של הקורפוס ההרמטי נותן מעין ספין פופולרי על הפילוסופיה האפלטונית. הוא דן במושגים כמו התבוננות, גלגול נשמות, טיהור הנשמה ובסופו של דבר - ישועה אלוהית. הטקסטים נכתבו כדיאלוג, כאשר הרמס מקבל ידע אלוהי מהנואוס, המוח האלוהי. לאחר מכן הוא מלמד את הידע שלו לאלים יוונים ומצריים שונים ולדמויות מיתולוגיות.
פולחן האל הרמס היה למעשה סוג של גנוסטיקה פגאנית - מערכת אמונה המחזיקה ידע אלוהי היכול להתקבל ישירות על ידי חניך ראוי. המחפש הראוי מגיע "להכיר את אלוהים" באופן ישיר, באמצעות חוויות דתיות.
הפופולריות של הרמס בתקופה הרומית המאוחרת משקפת את הלך הרוח באופן כללי יותר, שהתנודד בפראות לעבר רעיונות דתיים מיסטיים וטרנסצנדנטיים יותר. הקונספט של אנשים של מה זה אל השתנה במהירות.
תות' הרמס מוזכר לעתים קרובות למדי על ידי אבות הכנסייה הראשונים, כמעין יריב לדת הנוצרית. הנצרות תפסה במהירות רבה מומנטום עצום במצרים הרומית, וכך גם מסורות מיסטיות רבות אחרות.
יש נוצרים שהאמינו כי הרמס הוא אדם, לא אל, בן זמנו של משה, וייתכן שהוא אפילו חזה את לידתו של ישו. מספר רעיונות מהדת ההרמטית קרובים למדי לרעיונות נוצריים. כמו בברית החדשה, הכתבים ההרמטיים מדברים על נפילת האדם. בגרסה ההרמטית האדם מתאהב בטבע, וכתוצאה מכך נלכד בכלא ארצי. התרחקות מהמידה הרעה מובילה לחיי נצח.
מצד שני, הקורפוס מגן על רעיונות פגאנים, במיוחד פולחן לאלילים. בשלהי העת העתיקה, ישו היה בתחרות עם מספר תנועות פופולריות אחרות, וכת הרמס הייתה אחת מהן.
קסם וכתיבה
המפתח השני להצלחה ארוכת הטווח של תות' היה הקשר שלו עם קסמים. זה לא מקרי שתות' היה אל הקסם והכתיבה. כבר מהזמנים המוקדמים ביותר, פעולת הכתיבה נתפסה כמנהג קסום או נסתר. אולי בגלל שלא הרבה אנשים יכלו לקרוא או לכתוב, ואלה שיכלו נתפסו כחזקים. סיפור הבריאה בכתבים ההרמטיים, ממש כמו במקרא העברי, מתחיל ב"מילה" האלוהית.
מסורות עתיקות קבעו כי לצליל של מילים או הברות יש איזושהי השפעה קסומה, או שכתיבת מילים מחזקת את הכוונה מאחוריהן, ומטמיעה בהן אנרגית קסם.
קסם היה חלק חשוב בדת האישית בתקופת האימפריה הרומית ולחשים שנמכרו במצרים הרומית נמצאים לעתים קרובות למדי על ידי ארכיאולוגים. מערכת אמונות עממית מורכבת צמחה לצד התיאולוגיה המאורגנת של מערכת המקדש.
קסם ואסטרולוגיה
קונספט הקסם המרכזי שמגיע מהקורפוס ההרמטי הוא הרעיון שהכל הוא השתקפות של המוח האלוהי. הטבע הוא השתקפות של אלוהים. אסטרולוגיה היא אחד המרכיבים המרכזיים של רעיון זה והיא נדונה בכתבי הרמס.
שבעת הכדורים, השמש, הירח, מרקורי, ונוס, מארס, סטורן וג'ופיטר, נתפסו כשולטים על מגוון רצונות שונים על פני כדור הארץ. כוכבי הלכת מייצגים עקרונות אלוהיים, אך גם מגוון של כשלים אישיים. מעקב אחר תנועותיהם יכול לספר לנו את גורלנו כאן עלי אדמות ובאילו פגמים אנו עשויים להתקל. מטרת חסידי האל הרמס הייתה להבין ולברוח מגורל זה ולחזור לאלוהי, להפוך לדמוי אל ואלמותי.
רוב חסידי הרמס בעולם העתיק כנראה חיפשו הזנה רוחנית ולא קסמים. עם זאת, הרעיונות המרכזיים בכתבים ההרמטיים הפכו לאבני היסוד של מחשבת הקסמים. בתיאוריה, קוסם יכול לשנות את העולם סביבו על ידי הבנת תכנית הבריאה האלוהית. בתקופת הרנסנס, ייחסו את פרקטיקת האלכימיה להרמס.
ככל שהעולם נעשה נוצרי יותר ויותר, הרמס טריסמגיסטוס גונה כקוסם אפל ומפיץ צורות שונות של פולחן שדים מזיק. רעיונות הרמטיים יתויגו לנצח כחלק ממערכת אמונות מחתרתית זו שהפכה בסופו של דבר לאוקולטיזם המערבי.
החיים שאחרי המוות: האל הרמס חי
לאבות הכנסייה היה הרבה מה לומר על הרמס טריסמגיסטוס, מה שאומר שאנשי ימי הביניים והרנסנס נמשכו במיוחד לקורפוס הטאבו הזה. הכתבים היו ידועים גם לחוקרים מוסלמים מוקדמים. באירופה הנוצרית המאוחרת, האל הרמס היה פשוט אדם קדום חכם, אך אחד בעל ערך פוטנציאלי.
כשהכתבים התגלו מחדש בתקופת הרנסנס, היו להם חיים ארוכים לאחר מכן, הם הפכו פופולרים בקרב המתעניינים בקסמים, אך גם ברעיונות דתיים מיסטיים.
ישנן גרסאות מזויפות רבות של הכתבים ההרמטיים מתקופת ימי הביניים ואילך. הסיבה לכך היא שתות' או הרמס היו קשורים לכל סוג של קסם שניתן להעלות על הדעת, במיוחד אלכימיה ואסטרולוגיה. קלפי טארוט נקראים לפעמים ספר תות', למרות שלמעשה הם מגיעים ממשחק קלפים של הרנסנס. כיום, חיפוש מהיר בגוגל של 'הרמס טריסמגיסטוס' עשוי להוביל אתכם למקומות מדאיגים (ובדיוניים!). עם זאת, הרעיונות שמקורם בכתבים ההרמטיים הם מעניינים ומשפיעים ביותר עד לימנו.
מה קרה לספר תות' המקורי?
בסופו של דבר בתי הספר למסתורין במצרים ירדו מגדולתם עם צמיחתן של שושלות חדשות. החניכים עזבו את מצרים והביאו את ספר תות' לארץ אחרת. איפה הוא עכשיו, איש אינו יודע, אם כי שרשרת הירושה, כביכול, של המאסטר הגדול מאז תות' נותרה בלתי שבורה. אומרים שמסדר צלב הוורד הם צאצאים מבית הספר שלו, ואילו הבונים החופשיים הם צאצאים מבית הספר שהקים שלמה.
לגבי תות' עצמו? הוא נשאר נערץ על ידי פילוסופים, אוקליסטים, אלכימאים והילרים לאורך הדורות, אם כי רבים מהטקסטים שיוחסו לו אבדו בשריפה של הספרייה הגדולה של אלכסנדריה. מי יודע עד כמה הייתה ההסטוריה יכולה להיות אחרת אם הידע שהיה בספרייה לא היה נשרף ואובד?
מקורות:
Comments