מעולם לא אהבתי לאכול קלמארי, גם בתקופה שעוד אכלתי חיות, משהו בלאכול דיונון או תמנון תמיד הרגיש לי מוזר יותר. בפעם הראשונה שראיתי דייג יווני חוזר מהים עם דיונונים בסירה וראיתי מה הם חווים ברגעיהם האחרונים אז הבנתי עוד יותר כמה לא רצוי לאכול אותם. אמנם כל בעלי החיים שווים ואין הצדקה בלאכול אחד ולא לאכול את השני, אך היצור הזה הוא יצור חריג מאד בעולמינו, אנחנו לא יודעים עליו הרבה, קשה מאד לחקור אותו בסביבתו הטבעית וקשה מאד גם להחזיק אותו בשבי, ואם זה מצליח אז קשה מאד להסיק מסקנות מהתנהגותו בשבי, אך עם זאת, כל הזמן אנחנו מגלים עוד ועוד על היצור הזה, שהוא כנראה אחד היצורים המפותחים ביותר על פני כדור הארץ. אם יצא למי מכם לחוות מבט ישיר מעינו של תמנון, הוא מיד יבין על מה אני מדבר.
מאמר זה עוסק בתודעה בכלל ובתודעתו של תמנון בפרט, אך לפני שנכנס לנושא הנה כמה עובדות על תמנונים:
הם קדומים
מאובן התמנון הידוע הקדום ביותר שייך ליצור שחי לפני כ-296 מיליון שנה, בתקופת הקרבון (Carboniferous period). המאובן הזה שייך למין בשם פולספייה (Pohlsepia) והוא מוצג במוזיאון בשיקגו. בחינה מדוקדקת חושפת את שמונה הזרועות ושתי העיניים. החוקרים לא בטוחים, אך יתכן שיש שם גם שק דיו. במילים אחרות, הרבה לפני שהחיים ביבשה התפתחו מעבר לזוחלים קדם-דינוזאורים, התמנונים כבר ביססו את צורתם למשך מיליוני השנים הבאות.
יש להם שלושה לבבות
שניים מהלבבות פועלים אך ורק בכדי להעביר דם מעבר לזימים של התמנון, ואילו השלישי שומר על זרימת הדם עבור האיברים. לב האיברים מפסיק לפעום כשהתמנון שוחה, מה שמסביר את נטיית המין לזחילה יותר מלשחייה שמתישה אותם.
לזרועות יש מוח משל עצמן
שני שליש מהנוירונים של התמנון מצויים בזרועותיו ולא בראשו. כתוצאה מכך הזרועות יכולות לפתור בעיות של פתיחת רכיכות בזמן שבעליהן עסוקים בעשיית משהו אחר, כמו לבדוק מערה בנסיון לאתר מזון טוב יותר. הזרועות יכולות להגיב אפילו לאחר שניתקו מהגוף לחלוטין. באחד הניסויים, זרועות כרותות התרחקו מכאב כאשר החוקרים צבטו אותן.
הדיו אינו רק להסתרה
הדיו גם פוגע פיזית באויבים. הוא מכיל תרכובת בשם טירוסינאס (Tyrosinase), אשר בבני אדם עוזרת לשלוט בייצור הפיגמנט הטבעי מלנין (melanin). אך כאשר הוא מרוסס בעיני טורף, טירוסינאס גורם לגירוי מעוור. הוא גם מסרס את חוש הריח והטעם של הטורפים. למעשה, התרכובת ההגנתית כל כך חזקה, שתמנונים שלא נמלטים מענן הדיו שלהם עלולים למות.
הם בעלי דם כחול
כדי לשרוד באוקיינוס העמוק, התמנונים פיתחו דם מבוסס נחושת ולא מבוסס ברזל בשם המוציאנין (hemocyanin), שהופך את דמם לכחול. בסיס נחושת זה יעיל יותר בהעברת חמצן מהעברת המוגלובין כאשר טמפרטורת המים נמוכה מאוד ולא נמצא הרבה חמצן בסביבה. אך מערכת זו גם גורמת להם להיות רגישים ביותר לשינויים בחומציות. אם ה-pH של המים נמוך מדי, תמנונים לא יכולים לבצע סירקולציה של מספיק חמצן. בהתאם לכך, החוקרים חוששים למה שיקרה לבעלי חיים אלה כתוצאה משינוי חומציות האוקיינוס הנגרם כתוצאה משינויי האקלים.
לאחר ההזדווגות, המשחק נגמר
הזדווגות והורות הן פרשיות קצרות וחד פעמיות עבור תמנונים, שמתים זמן קצר לאחר מכן. לתמנונים הפריה חיצונית. זכרים רבים מכניסים את הזרע שלהם לנקבה אחת, ישירות למשפך הצינורי בו הנקבה משתמשת בכדי לנשום, או אחרת מוסרים לה את הזרע, שהיא תמיד מקבלת עם אחת מזרועותיה הימניות (החוקרים לא יודעים מדוע). לאחר מכן, הזכרים נטרפים ע"י הנקבה או עוזבים כדי למות. באשר לנקבות, הן יכולות להטיל עד 400,000 ביצים, עליהן הן שומרות באופן אובססיבי. בהעדפת חובותיהן האימהיות, הנקבות מפסיקות לאכול, אבל הן לא גוועות ברעב - עד שהביצים בוקעות, אז גופה של הנקבה פונה כנגדה ועובר התאבדות תאית, החל מבלוטות הראייה דרך רקמותיה ואיבריה עד שהיא מתה.
אין דנ"א הדומה לזה של תמנון
דנ"א התמנון די מוזר. למעשה, כאשר רוצף גנום התמנון בשנת 2015, הוא הוביל כמה מדענים לתאר אותו כחוצני כיוון שהוא היה כל כך שונה ממה שאנחנו רואים בדרך כלל אצל בעלי חיים. בדרך כלל, בעלי חיים שקשורים באבולוציה חולקים הרבה מהדנ"א, אך לתמנונים יש מאות גנים שלא מופיעים בשום בעל חיים אחר, כולל רכיכות אחרות. בנוסף לתמנונים יש יותר גנים מקודדי חלבונים מאשר לבני אדם: 33,000 לעומת פחות מ-27,000 בבני אדם.
הם יכולים לערוך את הרנ"א
לתאים של תמנונים יש את היכולת לערוך את הרנ"א (RNA) שלהם ולא רק לתרגם אותו לחלבונים. המשמעות היא שגנים של תמנונים יכולים להשתנות יותר מאלה של בעלי חיים אחרים, מה שמאפשר להם לשנות חלבונים ככל שהסביבה שלהם משתנה - כמו לשנות חלבון יחד עם שינויים במזג האוויר, כך שהוא יעבוד בטמפרטורות אחרות.
הם יכולים לגדל אברים
תמנונים יכולים לחדש את זרועותיהם האבודות ללא אובדן תפקודי, שלא כמו כאשר לטאה המאבדת את זנבה. דיונונים גם יכולים לנתק את הזרועות לחלוטין כדרך להימלט מטורפים. לאחר שחיבר את זרועותיו לטורף, הדיונון משאיר אותן מחוברות ומתנפנפות כשהוא ממהר לברוח
הם אוגרים רעל
מעריכים כי לכל התמנונים יש ארס כלשהו שמקורו בבקטריות החיות בתוכו. לרובם אין מספיק רעל כדי לפגוע באדם. אך נשיכה מתמנון כחול-טבעות עלולה לשתק אדם בוגר תוך דקות ספורות והוא ימות כעבור כ-90 דקות, במידה ולא יקבל טיפול.
הם משתמשים בכלים
כמו שימפנזים, דולפינים ועורבים, התמנונים הם חלק מקבוצה מיוחדת של בעלי חיים נבונים שנצפו משתמשים בכלים. בשנת 2009 דיווחו מדענים כי הם צפו בתמנוני ורידים מרימים קליפות של אגוזי קוקוס שהושלכו ומשתמשים בהן כמו בבתים ניידים.
הם מסוגלים לפתוח "נעילת ילדים" של מיכל תרופות
לפחות תמנונה ענקית ושקטה בשם ביליי (Billye) יכולה. ביולוגים באקווריום בסיאטל העמידו את חוכמתה של ביליי למבחן באתגר פתיחת מיכלים. היצור החכם הצליח לפתוח את החלק העליון ולהגיע לחטיף שלו תוך חמש דקות. אולי זה לא מפתיע עבור יצור שידוע כפותח צדפות ושאר רכיכות עקשניות ללא סכין.
הם אלופי ההסוואה
תמנונים יכולים לשנות את צבעם, וחלקם גם את המרקם וצורת גופם בשלוש עשיריות השניה בלבד. אבל הם לא רק מחקים את התבנית הכללית של סביבתם. במקום זאת, לעתים קרובות הם מחקים אובייקטים תת-ימיים ספציפיים, כמו צמחים, בעלי חיים או סלעים, כדי להיעלם בנוף התת-ימי.
הם חיים ומתים מהר
עם כל היכולות המדהימות שלהם, לתמנונים יש חיים קצרים שנמשכים בדרך כלל רק כמה שנים. מינים מסוימים חיים רק חצי שנה.
כריות ההצמדה חזקות ורגישות מאד
לתמנון הנפוץ יש כ-240 כריות הצמדה על כל זרוע, כרית הצמדה גדולה יכולה להחזיק עד 15 ק"ג. הכריות הן גם רגישות במיוחד; הן יכולות לקלוט אותות כימיים עדינים ולנוע בנפרד, אפילו להתקפל לשניים בתנועת צביטה.
הם אוהבים לשחק
תצפיות בתמנונים באקווריומים ומעבדות ביולוגיה מראים כי הם מאוד סקרנים וזקוקים לגירויים. הם אף עשויים לעסוק במה שבני האדם מכנים "משחק". מדענים מספרים על תמנונים שדוחפים בקבוקי פלסטיק שוב ושוב אל זרם מים שזורם אל המיכל - כמעט כאילו מקפיצים כדור תחת המים.
תודעה של תמנון
על ידי בחינת היצור הימי בעל שמונה הזרועות והדרך המוזרה שבה הוא משתלב בעולם, אנו יכולים לקבל הצצה לדרכים שונות של קיום והוויה, אומר אניל סת' (Anil Seth), מומחה למדעי המוח הקוגניטיבי.
איננו צריכים לצאת לחלל החיצון כדי להיתקל בחייזר. כדי למצוא עולם אחר כאן על פני כדור הארץ, אנו צריכים לפגוש תמנון. כמו אנשים רבים אחרים שבילו זמן עם היצורים המדהימים האלה, כמעט תמיד נשארת תחושה חיה של נוכחות אינטליגנטית שונה מאוד משלנו.
התמנון הוא החייזר הארצי שלנו, עם שמונה משושים המנוקדים בכריות הצמדה, שלושה לבבות, מנגנון הגנה מבוסס דיו, הנעה סילונית מפותחת, גוף שיכול לשנות את הגודל, הצורה, המרקם והצבע על פי רצון ויכולות קוגניטיביות מפותחות הרבה מעבר ליונקים רבים. הוא יכול לאתר חפצים מוסתרים בקוביות פרספקס חבויות, למצוא את דרכו במבוכים מורכבים, להשתמש בחפצים טבעיים ככלים ואף לפתור בעיות על ידי צפייה בתמנונים אחרים עושים זאת. לתמנון הנפוץ, תמנון החוף (Octopus vulgaris), יש כחצי מיליארד נוירונים, בערך פי שישה יותר מאשר לעכבר. אם קיימים חוצנים בעלי הכרה ומודעות ביקום, אחת הדרכים לנסות ולהבין איזה סוג של תודעה עשוי להיות להם היא לחשוב על היקום הפנימי של התמנון המצוי.
לשם כך אנו זקוקים להגדרה של תודעה, אם כי אין כזו שמוסכמת אוניברסלית. הגישה הפשוטה היא לומר שעבור אורגניזם מודע, יש משהו שהוא האורגניזם הזה.
או שאפשר לומר שהתודעה, לפחות עבור בני האדם, היא מה שנעלם כשאנחנו שוקעים בשינה נטולת חלומות ומה שחוזר כשאנחנו מתעוררים. עבור אורגניזמים מודעים נראה כי קיים זרם רציף, אם כי ניתן להפרעה, של סצינות מודעות וחוויות.
"לא ניתן לייחס את התודעה לאזור אחד במוח האנושי. הניחוש הטוב ביותר שלנו הוא שזה תלוי באופן שבו אזורים שונים מתקשרים זה עם זה."
אם נקח בני אדם כמדד, נוכל למצוא הבחנות נוספות. הראשונה היא בין רמת המודעות לתוכן המודעות. רמה המודעות מתייחסת לעד כמה האורגניזם "מודע". אפשר לחשוב על זה כעל סולם מדורג, מחוסר מודעות מוחלט ועד למודעות עירנית וחיה. עם זאת, זה לא כמו ערות, אדם יכול להיות מודע כשהוא ישן או חולם, ולא מודע תוך כדי סהרוריות או במצב צמח.
תוכן המודעות מתייחס לאלמנטים של סצנה מודעת, או למה אנו מודעים, כשאנחנו מודעים. עבור בני אדם, תוכן המודעות כולל צבעים, צורות, ריחות, מחשבות, אמונות מובחנות, רגשות ומצבי רוח, חוויות של תשוקה וכדומה. כמה היבטים של מודעות עצמית, כמו החוויה של בעלות על הגוף וכמו פרספקטיבה על העולם מגוף ראשון, הם כה רציפים ומפושטים עד שאנו לוקחים אותם כמובן מאליו. אך ההיבטים האלה עשויים להיות השונים ביותר במינים כמו התמנון, מכיוון שגופם והדרך בה הם מתקשרים עם העולם מאד שונים משלנו.
מה שמוביל אותנו לשאלה הבסיסית: האם תמנון מודע? אצל בני אדם לא ניתן לייחס את התודעה לאזור אחד במוח. הניחוש הנוכחי הטוב ביותר שלנו הוא שזה תלוי באופן שבו אזורי מוח שונים מתקשרים זה עם זה. כאשר התודעה מתעמעמת, כמו בשינה נטולת חלומות, המוח הפונקציונלי מתנתק. ניסויים רבים מראים כי במהלך המודעות הרגילה, אזורי מוח שונים יכולים לעשות את הדבר שלהם, ובו זמנית להשתתף ב"שלם" משולב. יש בזה הגיון מנקודת המבט של החווה האנושי: כל סצינה מודעת נחווית כחוויה מאוחדת, אך יחד עם זאת היא מורכבת מאלמנטים רבים ושונים והיא שונה מכל חוויה מודעת אחרת.
"רוב הנוירונים של התמנון מצויים מחוץ למוחו המרכזי, מה שמרמז על כך שתודעתו עשויה להיות בעלת אופי שונה מאוד משלנו."
נראה כי חצי מיליארד הנוירונים של מערכת העצבים של תמנון החוף יכולים לספק מגוון רחב של תכנים מודעים. אך מערכת העצבים של התמנון דלה בהרבה בקישורים מהירים וארוכי טווח כמו אלה המחברים בין האזורים במוח האנושי. רוב הנוירונים של התמנון מצויים מחוץ למוח המרכזי, שלא כמו בבני אדם וברוב היונקים. זה מצביע על כך ששילוב הפעילות של אזורי מוח שונים עשוי להיות שונה מאוד אצל תמנונים. אמנם אין זה אומר כי תמנונים בהכרח חסרי מודעות, אך פירוש הדבר הוא שלתודעה שלהם יכול להיות אופי שונה מאוד משלנו.
ברמה העצבית אנו יודעים מעט על תמנונים. אם הם מודעים, למה הם עשויים להיות מודעים? תוכן המודעות האנושית נע בין זה הקשור לתחושות של העולם החיצוני לבין רגשות, מחשבות, חוויות של רצון ותשוקה ועוד רבות אחרות. החושים האנושיים הקלאסיים הם ראייה, שמיעה, מגע, טעם וריח, ואיתם עוד ערוצים חושיים חשובים, הכוללים סיגנלים של תנוחת הגוף ותנועתו, כאב, טמפרטורה ועוד שורה של תחושות על מצבו הפנימי של הגוף (אינטרוספציה).
מבחינת יכולות חושיות, לכל התמנונים ראייה טובה, אפילו בתנאי לילה או על קרקעית האוקיאנוס. הם גם חווים את חושי הטעם, הריח והמגע, הם יכולים לשמוע אבל לא טוב. זרועות התמנון עשירות בקולטני חישה, המשמשים למגע ולטעם. על ערוצי החישה אנו יודעים מעט אך אנו יודעים שיש להם קולטני כאב והם מראים מגוון התנהגויות הקשורות בכאב, באופן דומה לבעלי חוליות, כמו טיפוח והגנה על חלקי גוף פגועים.
אבל חישה היא לא רק חוש כזה או אחר. כאשר אנו חשים את סביבתנו בעזרת חוש הראייה, אנו עושים יותר מאשר לבנות תמונה מדויקת של מציאות אובייקטיבית. במקום זאת, אנו תופסים את העולם לפי האופן בו אנו עשויים לפעול בו או לגביו. דלת, למשל, נתפסת כמשהו שיכול להיפתח על ידינו, ולא רק כחתיכת עץ מלבני. מכיוון שלתמנונים יש סדרה של פעולות אפשריות שונות מאוד משלנו, סביר להניח שיש להם חישות שונות מאוד.
מאפיין משמעותי של התודעה האנושית הוא המגוון והתחכום של המודעות העצמית שלנו. המודעות העצמית האנושית - חווית היותי "אני" - מעורבת ברמות רבות. זה כולל תחושה בסיסית של התקיימות וקיום גוף, חוויות של השקפה על העולם מפרספקטיבה מסוימת בגוף ראשון וחוויות של רצון ותשוקה.
"אפילו כאן על כדור הארץ, להיות מודע עשוי להיות מורכב מסוגי חישות הזרות לנו לחלוטין כבני אדם."
בואו נתמקד בחוויית ההזדהות עם גוף מסוים. לעיתים ניתן לגרום לחוויה של גוף אחר. באשליה של יד הגומי, היד האמיתית של אדם מוסתרת בזמן שהוא מביט על יד מגומי. אם מלטפים את שתי הידיים (אמיתית ומגומי) במקביל בעזרת מכחול רך, רוב האנשים יחוו חוויה מוזרה של יד הגומי ההופכת איכשהו לחלק מגופם. כך שהחוויה שלנו לגבי מה כן ומה לא חלק מגופנו אינה פשוטה, אלא היא תפיסה גמישה באופן מפתיע שנוצרת על ידי המוח שלנו.
החוויה של התמנון מגופו עשויה להיות מושפעת מהעובדה שיש לו מערכת עצבים מבוזרת להפליא - רוב תאי העצב שלו נמצאים, לא במוחו המרכזי, אלא בזרועותיו, שהן כמעט כמו בעלי חיים עצמאיים. הענקת שליטה "עצבית" לכל זרוע היא הגיונית מכיוון שזרועות התמנון יכולות לנוע בדרכים רבות ושונות. מחקרים הראו כי הן מסוגלות להתנהג באופן עצמאי למחצה ויכולות לבצע תנועות אחיזה מורכבות גם לאחר שניתקו מגוף התמנון. זה יכול לרמוז כי התמנון עשוי לחוות רק חוויה מעורפלת של גופו. למען האמת, יתכן אפילו שזו חוויה של להיות זרוע תמנון.
אצל התמנון, כריות ההצמדה על כל זרוע נאחזות אוטומטית כמעט בכל חפץ חולף, אך איכשהו הן אינן נצמדות לזרועותיו האחרות או לגופו המרכזי. אחת הדרכים להשיג זאת היא כאשר המוח המרכזי שומר על תמונה עדכנית של מיקום כל איבר. מוח אנושי יכול לעשות זאת. אבל עבור תמנון, המשימה נראית קשה הרבה יותר. לחלופין, לאחרונה התגלה כי תמנונים מפרישים בעורם חומר כימי אשר מונע את היניקה של כריות ההצמדה ומהווה מערכת הכרה עצמית ייחודית מאוד, המבוססת על כימיה. אפילו כאן על כדור הארץ, להיות מודע עשוי להיות מורכב מסוגי חישות הזרות לנו לחלוטין כבני אדם.
התחכום בהתגלמות התמנון אינו עוצר בזרועותיו האוטונומיות למחצה ובהכרה העצמית הכימית. גוף התמנון יכול לעבור שינויים דרמטיים בגודל, צורה, צבע, דפוסים ומרקם. יש להם יכולות הסוואה ראויות לציון, הם משתלבים בסביבה בצורה כמעט מושלמת בזמן שהם ממתינים לטרף שישחה לידם או מסתתרים מטורפים. פירושו של דבר, כשמחברים הכל, הוא שהחווית התמנון של בעלות על הגוף עשויה בהחלט להיות ההיבט הגשמי של תודעתו.
"להיות מודע אינו קשור ליכולת לעסוק במחשבה רציונלית; מדובר בתפיסה של העולם ושל העצמי באופן שמבטיח הישרדות."
בדומה לתכונות ביולוגיות מורכבות רבות, נראה שהתודעה משמשת למטרה מועילה. עבור בני אדם זה יכול להיות באספקת כמות גדולה מאוד של מידע משולב בכדי שנוכל לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון, בסביבה מורכבת ומשתנה ללא הרף. אם זהו הסיפור האבולוציוני, אז תודעה עשויה להיות מאפיין של צורות חיים מפותחות בכל מקום בו הן התפתחו ביקום, לאחר שנחצה סף מסוים של התנהגות מורכבת. חשוב לציין כי סף זה עשוי להיות לא גבוה. להיות מודע אינו קשור ליכולת לעסוק במחשבה רציונלית או להשתמש בשפה, אלא ביסודו זו תפיסת העולם - והעצמי - באופן שמבטיח את הישרדותו של האורגניזם בעולם מלא סכנות והזדמנויות. לפי השקפה זו, סביר יותר להניח כי התודעה היא תכונה של צורות חיים פשוטות אפילו, עם מערכות עצבים העסוקות בשימור עצמי גמיש, ופחות תכונה שיכולה לנבוע מרובוטים מתקדמים או מבינה מלאכותית שיכולים לחקות יכולות אנושיות מתקדמות. החוויה של להתגלם בגוף עשויה להיות אחת מחוויות התודעה הבסיסיות ביותר וחוויה שמשותפת, ככל הנראה, לחוצנים ולארציים.
אנו בני האדם לכודים לנצח בתוך היקומים הפנימיים שקבעו לנו מוחנו, גופנו וסביבתנו. אך על ידי לימוד מגבלות התודעה שלנו ביחד עם יכולותיהם של מינים אחרים ובהבנה כי האופן בו אנו חווים את העולם ואת העצמי הוא אינו היחיד, אנו יכולים לקבל הצצה מרהיבה למרחב של תודעות אפשריות. לעולם לא נוכל לחוות איך זה להיות תמנון, אבל נראה שיש משהו שזה הוא, החייזר הארצי הזה. מה שבטוח הוא שהיקומים הפנימיים של התודעה - שלנו, של תמנון או של חוצן - הם כל-כך מרתקים ומסתוריים, כנראה יותר מכל דבר אחר שאנחנו עשויים למצוא בכוכבים אחרים.
המיסתורין של התמנון:
החוקר אניל סת' מדבר על תודעה:
Comments